Dark Love- אהבה אפלה

Dark Love- part 6

בפרק הקודם:
"על מה לעזאזל הוא חושב?!"-אמרתי לעצמי בכעס יורדת למעטה ופוגשת במבטו החוקר של ליאם המביט בי איך אני יורדת במדרגות.

_______________________________________

המשך נקודת מבט של רייצ׳ל
"הו גיברת מדיסון לייט"-אמר אביו של ליאם.
"זה רק רייצ׳ל"-תיקנתו אותו מתקדמת ולוחצת את ידו.

"אז תקראי לי רק ג׳ורדן"-אמר צוחק ואני אחריו.

"זו אישתי לאורה"-הציג בפני אישה שנראת בתחילת שנות ה50 לחייה. היא נראתה מדהים.

"רייצ׳ל"-הצגתי את עצמי לוחצת את ידה.

"נעים מאוד"-אמרה בחיוך רחב.

"שלום גם לך"-אמר ליאם והעברתי את מבטי אליו. הוא השיט לי את ידו.

הבטתי בידו והנחתי את שלי בה.

הוא קירב את ידי לפיו ונישק את גב ידי.

הוא התנתק מידי והרים את מבטו אלי וקרץ לי.

גיחוך יצא מפי ולפני שיכולתי לפתוח את פי ולזרוק לו הערה על המשחקים שלו, אבי הגיע.

"ג׳ורדן"

"לונדון"

הם לחצו ידיים ואז אבי לחץ את ידו של ליאם.

"לאורה! לא התראנו הרבה זמן"-אמר אבי והיא חייכה.

"איך אתה לונדון?"-שאלה בנחמדות את אבי.
"מצויין כפי שאת רואה"

"בבקשה בואו אחריי"-הוסיף אבי והם התחילו להתקדם.

הבטתי לעבר ליאם שהתחיל להתקדם והוא נראה וואו.

החליפה הזו ישבה עליו בול.

לרגע הוא נעצר, מסתובב אלי גורם לי לצאת מהבהיה שלי בו.

"את באה?"-שאל.

"כמובן"-אמרתי מתקדמת לכיוון, עוקפת אותו וממשיכה ללכת והוא אחרי.
לפתע ידו עלתה למותניי וחיבקה אותי.

"את היד, תוריד"-נעצרתי אומרת לו.

"איזו קשה, בכל מקרה את הופכת בעוד ככה דקות לאשתי, אפילו לחבק אותך אני לא יכול"-אמר עם צחוק מתנשא, מוריד את ידו ומסדר את חליפתו.

יכול להיות שפגעתי לאדון הזה באגו?

"בדיוק"-אמרתי מעיפה שיערה שהפריעה לי, לאחור וממשיכה להתקדם משאירה אותו מאחוריי.

כולנו התישבנו סביב לשולחן הגדול בחדר האוכל.

אבי ישב בראש השולחן ולידו ג׳ורדן אביו של ליאם ולידו אימו. אני ישבתי בצידו השני של השולחן לצד אבי וליאם התישב לידי.

עוזרות הבית החלו להביא את האוכל לשולחן, וואו האוכל הריח מעולה ונהייתי רעבה, בלהתחשב בכך שלא אכלתי מאז שהתעוררתי.

"וואו איך טעים"-העירה לאורה וחייכתי אליה.
"שמחה שטעים לך גברתי"-אמרתי לה.

"תטעמו את זה, זה הרוטב האהוב על רייצ׳ל.
מגמבות ועגבניות"-אמר אבי וגיחכתי.

החטפתי מבט לליאם שכמעט ולא אכל כלום.

"למה אתה לא אוכל?"-לחשתי לו בזמן שהורינו דיברו בינהם.

"לא רעב"-ענה באדישות.

גילגלתי את עיני, מתמקדת באוכל שהיה נראה כל כך טוב ולקחתי עוד ביס מהפסטה עם הרוטב האהוב עלי.

"הייתי בפגישה לפני זה"-שמעתי אותו אומר.

"יפה לך"-הערתי לו, לא מביטה בו ולוגמת מהכוס שמפניה שלי.

"שלא תשתכרי שוב"-אמר ושעשוע נשמע בקולו.

"אל תדאג לי"-אמרתי וקרצתי לו.

***

"נעבור לסלון?"-הציע אבי כשסיימנו את האוכל.

ליבי דפק כל כך, כאילו בכל רגע יתפרץ החוצה ממני.

כן זה מלחיץ, בכל מקרה אני מתחתנת עם מישהו דרך מסמכים כדי לקבל את מה שאני רוצה.

וזה להיות היורשת של אבי, הוא כבר לא כזה צעיר ואני צריכה לעזור לו ועד שהמאפיה והאנשים שאנו שולטים בהם בדרום העיר, לא יקבלו אותי אני לא אוכל לעשות את זה.

"ברור"-אמר ג׳ורדן והם קמו והחלו להתקדם לכיוון הסלון.

ליאם קם והחל להתקדם אחריהם.

קמתי בזהירות מהכיסא שבו ישבתי, כי לא הרגשתי את הרגל.

בטח ישבתי לא נכון ועצרתי את זרם הדם.
"מה יש לך?"-נשמע קולו של ליאם.

"לא מרגישה את הרגל"-אמרתי מזיזה אותה והוא עמד מולי כהידיים שלו בתוך הכיסים.

הג׳קט של החליפה כבר לא היתה עליו והיה אפשר לראות דרך המכופתרת את השרירים שלו.

הטלפון שלי צילצל והוצאתי אותו מהכיס.

זו היתה פיונה.
איזה יום היום? שיט שישי יש לי קרב היום.

"כן פיונה אני יודעת שכחתי"
אמרתי מזיזה את הכיסא שבו ישבתי במקום.
ליאם עדיחן עמד מולי וכנראה צוטט בלי בושה לשיחה שלי.

"הקרב שלך הוא אחרון, בשעה 00:00"
היא אמרה והורדתי את הטלפון מהאוזן בודקת מה השעה ונשאר לי עוד שעה וחצי.

"בסדר גמור, ביי"
אמרתי מנתקת.

הכנסתי את הטלפון שלי בחזרה לכיס וסוף סוף הרגשתי את הרגל ויכולתי ללכת.

"הולכת אחרי זה לאנשהו?"-שאל ליאם והרמתי גבה.

"מה אכפת לך?"-שאלתי והוא חייך חיוך קטן ועקום.

"שאלתי משהו רייצ׳ל אל תשגעי אותי"-סינן בין ידיו.

"תשאל אותי שוב שתיהיה בעלי"-התגרתי בו, עוקפת אותו ומתקדמת לסלון.

"אני אקח אותך"-שמעתי אותו אומר מאחוריי אך לא ייחסתי לזה חשיבות והתיישבתי בכורסא בסלון.
_______________________________________
איך?