נקודת מבט של רייצ׳ל
חושך, כל המקום מלא בחושך ורק קרן אור גדולה מהפנס בתיקרה מופנת עלינו, לעבר הזירה בה אנו עומדים.
"נו מה רייצ׳ל, מוכנה להכרזה על הירושה?"-שאל דיימון עומד מולי בתוך הזירה, מכוון אלי את אגרופיו המכוסים בכפפות, מסמן שמוכן לקרב.
חיוך קל ומר עלה על שפתיי.
"מוכנה יותר מתמיד"-אמרתי ונשמע פעמון המסמל על התחלתו של הקרב.
אנשיו של אבי ואנשים אקראים שחיבבו קרבות, עמדו מסביבה של הזירה מרימים לנו.
או שבעיקר לי.
"ולקרב את מוכנה?"-שאל בגיחוך ומעיף לעברי בתפאומיות אגרוף.
התחמקתי ממנו במהירות, תופסת את ידו, מסובבת ומפילה אותו על ריצפת הזירה.
אפילו חמש דקות לא עברו.
אני מאוכזבת ממנו.
"אחח"-גנח בכאב.
השם שלי נצעק מפיהם של המעודדים, הבטתי בהם וחייכתי.
שוב ניצחתי.
העברתי את מבטי לכיוון דיימון שמנסה לקום.
"אל תתרגה בי דיימון, אתה יודע מה קורה לאנשים כאלו"-אמרתי בחיוך זדוני, יורדת לגובהו.
נעמדתי בחזרה על רגליי כשהשופט התקרב אלי, תופס בידיי ומרים אותה מעלה, כאות לניצחון.
***
ירדתי מהזירה, מורידה מעצמי את הכפפות ומתקדמת לכיוון חדר התארגנות.
הכנסתי את הכפפות לתיק ועל הדרך מוציאה משם את הג׳קט שלי, שמה מעלי.
"רייצ׳ל"-נשמע קולה של פיונה מנהלת הקרבות.
"כן פיונה"-עניתי לה סוגרת את תיקי הגדול ומניחה על כתפי.
"תרצי להשתתף בעוד קרב?"-שאלה נעמדת מולי.
"מצטערת פיונה, פעם אחרת"-אמרתי בחיוך קטן מניחה את ידי על כתפה.
היא הינהנה ועקפתי אותה, יוצאת מהחדר התארגנות ומשם החוצה לכיוון הרכב שלי.
הרכב שלי עמד בחנייה ככה שזה לא לקח הרבה זמן להגיע אליו.
פקחתי את הרכב עם המפתח
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ולפתע נשמע קול חזק של מנוע.
רכב פאררי אדומה נעצרה על הכביש מעבר הגדר הקטנה שמפרידה בין הכביש לבין החניה.
החלונות היו בצבע שחור ומוזיקה רועשת נשמעה דרך הרכב.
הוא עמד כמה שניות ממש מולי והבטתי לעבר הרכב, מנסה לזהות מי נוהג בו.
בגלל שהשעה הייתה מאוחרת ולא היה אף אחד בסביבה, הרשתי לעצמי להניח שמסתכלים עלי.
לפתע הרכב החל לנסוע במהירות מהמקום, משאיר אחריו אבק.
גיחוך קל ברח מבין שפתיי.
"בטח עוד קטין שמנסה להרשים"-מילמלתי, סוגרת את דלת הרכב ומתניעה אותו.
***
חניתי את הרכב בחניה הרחבה של האחוזה, יוצאת ממנו ומתקדמת לכיוון הכניסה.
נסיה, עוזרת הבית פתחה לי את הדלת מקבלת את פני.
"איפה אבי?"-שאלתי מניחה את התיק על השולחן בסלון הגדול.
"במשרדו, גבירתי"-אמרה לוקחת את התיק שלי מהשולחן.
"תכניסי את זה לחדר"-אמרתי לה מתכוונת לתיק וזורקת לכיוונה את המפתחות של הרכב.
"כמובן גבירתי"-אמרה בחיוך והתחלתי לעלות במדרגות לקומה שהמשרד של אבי נמצא.
תיקתקתי בדלת, נכנסת פנימה.
"הווו מתוקה"-אמר אבי מקבל את פניי וקם מכסאו.
"שמעתי שניצחת בקרב"-אמר וצחקתי מחבקת אותו.
"כמובן, שאני אאכזב את המורה שלי?!"-אמרתי וצחוקו נשמע ברחבי המשרד.
"מה עם האירוע על הירושה?"-שאלתי מתנתקת מחיבוקו ומתיישבת על הכיסא מולו.
"איתו הכל בסדר, הוא יתקיים כרגיל בעוד יומיים"-אמר מוריד את משקפיו ומניח על השולחן.
"אני צריכה להגיד משהו באירוע?"-שאלתי בחיוך.
"את רוצה?"-שאל וחיוכי עלה עוד יותר.
"לא"-אמרתי וצחוק קטן יצא מפי וכך גם מפיו של אבי.
"עצלנית"-מילמל והנדתי את ראשי לשלילה.
"לא נכון, רק לפעמים"-אמרתי קורצת לו וקמה מהכיסא.
"לילה טוב אבוש"-אמרתי מנופפת לו עם ידי.
"לילה טוב מתוקה"
_______________________________________
איך?
YOU ARE READING
Dark Love- אהבה אפלה
Romanceרייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק. מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח. כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו. ראש מאפיה הדרו...
