בפרק הקודם:
הוא הניח נשיקות חמימות ורטובות לכל אורך צווארי עד שהגיע לפי.
"אני אוהב אותך"-אמר וריסק את שפתינו זו בזו.
_______________________________________
המשך נקודת מבט של רייצ'ל
התנתקנו באיטיות.
פקחתי את עיניי והבטתי בעיניו.
"ממזר"-מילמלתי כשחיוך מרוח על שפתיי.
הוא חייך אלי ולא מיהר להתרחק.
"את הכי יפה בעולם"-לחש ונשק שוב לשפתיי.
נשכתי בעדינות את שפתיו ושמעתי אותו נאנח.
הרגשתי אותו מחייך אך מה שהרס את זה היה, שנשכתי אותו בפתאומיות כל כך חזק.
"אחח"-מילמל מתרחק ואני עצמתי את עיניי והתחלתי לנשום.
"פאק"-מילמלתי כשהרגשתי את הציר.
ליאם תפס בידי ולחצתי עליה.
זה כאילו נתפסה לי הרגל כל כך חזק ולא משתחררת, רק שזה בבטן.
"אלוהים"-מילמלתי לאחר כמה רגעים.
הציר השתחרר ואני נשפתי בחוזקה.
"את לא נורמלית"-אמר ליאם וגילגלתי את עיניי.
"תראה לי"-אמרתי מושיטה את ידי לפניו. הוא התכופף והתיישב על מיטת הבית חולים ותפסתי עם אצבעותיי את השפה התחתונה שלו ומשכתי אותה מעט, רואה את הפצע שגרמתי לו טיפה מדמם.
"הכל טוב, יעבור לך"-אמרתי מרימה את מבטי אליו, קולטת שכל הזמן הזה הוא פשוט בהה בי.
"מה?"-שאלתי לאחר כמה רגעי שקט.
"כלום"-אמר והוציא את הנייד שלי מהחליפה שלו והגיש לי.
הבטתי בו בשאלה והדלקתי אותו, פותחת את הנעילה בעזרת סיסמא ורואה את ההודעה שגרמה לצמרמורת להופיע בכל גופי.
"לא רצית שאסתיר ממך משהו"-אמר ליאם, נעמד ביציבות על רגליו.
"זה?"-מילמלתי.
"מרוג׳ר... מאביך"-אמר ונשכתי את השפה התחתונה שלי.
קראתי את ההודעה כבר פעמיים
/אל תכריחי אותי לחפש אותך רייצ׳ל, את חייבת לי הרבה ואני רוצה כפיצוי את היורש שלך. אל תגרמי לי לבוא ולהרוג אותך מול עיניו/
הדמעות עלו לעיניי ופשוט לא יכולתי לעצור אותם.
הדאגה הזו, הצמרמורת הזו שעברה בגופי, הכאב בלב והפחד שעבר לו בין עצמותי, כלום! כלום לא שיפר את המצב ורק גרם לי לפחד על חייה של התינוקת שלי.
"אתה ראית?"-שאלתי מתאפסת על עצמי ולא משחררת את דמעותיי.
"זה מטופל רייצ׳ל, אין לך מה לדאוג"-אמר ובדיוק הטלפון שלו צילצל.
כיביתי את הטלפון שלי ופשוט החזקתי אותו בין ידי.
ליאם התרחק ועמד מול החלון הגדול של הבית חולים, עם גבו אלי ודיבר בטלפון.
חקרתי את תזוזתיו ואהבתי את העמידה האלגנטית שלו.
לפתע הדלת נפתחה והמיילדת נכנסה.
"שלום גבירתי"-אמרה בחיוך וחייכתי אליה.
"זה רק רייצ׳ל"-ביקשתי ממנה והיא הינהנה.
"תרשי לי רק לבדוק באיזו פתיחה את"-ביקשה, לובשת על ידיה כפפות.
הינהנתי והיא לחצה על הכפתור והורידה את משענת גבי אחורה והרימה את המיטה.
הדלת נפתחה וג׳ניפר נכנסה לחדר עם שתי כוסות קפה בידייה.
ליאם הרים עת מבטו לכיוון הדלת והמשיך לדבר בטלפון, ג׳ניפר הגישה לו את הכוס קפה והוא הודה לה וסימן לי שכבר יחזור.
"הפתיחה שלך היא 9, עוד סנטימטר אחד ואת מוכנה ללדת"-אמרה המיילדת לאחר בדיקה שלא היתה כה נעימה.
ג׳ניפר נעמדה לידי והניחה את ידה על ראשי.
"תודה דוקטור"-אמרתי והיא חייכה אלי וסידרה לי את המיטה עם השלט, מכינה הכל ללידה.
"אני כבר אחזור"-אמרה ויצאה מהחדר.
עצמתי את עיניי והעלתי את ידי מעלה, מכסה את עיניי.
"מה יש לך?"-שאלה ג׳ניפר.
לא פקחתי את עיניי ונשארתי עם אותה תנוחה.
הנדתי את ראשי מצד לצד, מרמזת לה שכלום לא קרה.
לאחר כמה רגעי שקט שבהם המחשבות שלי היו מלאים בתינוקת שלי, בלי שרציתי יבבת בכי ברחה מפי.
"רייצ׳ל"-לחשה ג׳ניפר וליטפה את ראשי.
"אני לא יודעת מה לעשות ג׳ניפר, אני מפחדת כל כך"-אמרתי, מוחה את דמעותיי.
"ממה?"-שאלה מתיישבת לידי על המיטה.
סיפרתי לג׳ניפר כל מה שקרה לגבי רוג׳ר ומה הוא רוצה.
"את יודעת שזה לא יקרה"-אמרה מנחמת אותי.
"אני לא שקטה, ג׳ני. הלב שלי לא שקט"-הסברתי את עצמי.
"אל תתנגדי למה שקורה רייצ׳ל, אין סיבה שהבת שלך לא תהיה מוגנת, אל תשכחי מי את ומי ליאם. את באמצע תהליך הלידה ואת גם ככה מוטרדת"-אמרה מנגבת את הדימעה שברחה לה.
"אני מאמינה בך וכאן בשבילך"-הוסיפה.
"תודה ג׳ני"-אמרתי מחבקת אותה.
"יאללה תלדי את האחיינית שלי כבר"-אמרה וצחקנו.
הדלת נפתחה והמיילדת נכנסה פנימה.
"תרשי לי לבדוק אותך, גבירתי"-אמרה והינהנתי.
לאחר שהמיילדת בדקה אותי היא הודיעה לי את הבסורה שכה שמחה אותי.
"את מוכנה ללדת גבירתי, אני קוראת לצוות מיילדות ובציר הבא נתחיל"
הינהנתי וחייכתי אלייה.
"יאללה רייצ׳ל, את יכולה"-אמרה ג׳ניפר מלטפת את ראשי.
המיילדת יצאה וליאם בדיוק נכנס פנימה.
"היא הודיע לי שאת מתחילה ללדת"-אמר והינהנתי.
"אני רוצה שתחכה בחוץ"-אמרתי לו והוא הרים גבה.
"אני נשאר"-קבע.
"לא, אתה יוצא וג׳ניפר תישאר"-הסברתי לו והמיילדת עם הצוות בדיוק הגיעו.
"רייצ׳ל"-החל לומר אך קטעתי אותו "ליאם בבקשה, תן לי לעשות את זה פשוט"
הייתי לחוצה רק מהמחשבה שהוא יראה את התינוקת יוצאת.
המראה שהוא יראה לא יעזוב אותו.
ראיתי את זה בסרטים, אז אני מעדיפה שהוא לא יהיה לידי.
הוא נאנח בעצבנות ובא לצאת אך נעצר לפתע.
"אם אני שומע משהו לא בסדר אני נכנס בלי דיבורים"-הודיע ועשה את דרכו החוצה.
גילגלתי את עיני ונאנחתי.
המיילדות התחילו לסדר הכל ולהתארגן לקראת הלידה. הבטתי בג׳ניפר שחייכה אלי חיוך מעודד.
עצמתי את עיניי וניסיתי להירגע ולהרגיע את דפיקות ליבי.
"כשתרגישי את הציר, תגידי לי גבירתי"-אמרה המיילדת ופקחתי את עיניי והינהנתי.
"אנחנו כאן והכל בסדר, כל מה שאת צריכה לעשות זה להתרכז ולנהוג לפי ההוראות שלי"-הוסיפה ושוב הינהנתי.
כל המצב הזה פשוט הלחיץ אותי.
"הנה הוא בא"-אמרתי מתחילה להרגיש את הציר הכואב.
תפסתי ביידיות ליד המיטה וג׳ניפר ליטפה את ראשי.
"מעולה תתחילי ללחוץ לכיוון מטה ותנשמי"-אמרה המיילדת ועשיתי כדברייה, מרגישה את התינוקת זזה.
_______________________________________
איך?
הייתי בדילמה לגבי הפרק.
אהבתי אותו נורא, אבל לא ידעתי אם להכניס את הקטעים בהם היא יולדת או לא.
ספרו לי אם אהבתם או שזה מיותר.
לדעתי זה מוסיף, שזה לא כזה בום טאק והנה היא ילדה.
זה אשכרה תהליך שרייצ׳ל עוברת.
אז ספרו לי מה דעתכם.
נתראה במוצש:)
YOU ARE READING
Dark Love- אהבה אפלה
Romanceרייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק. מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח. כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו. ראש מאפיה הדרו...
