Dark Love- אהבה אפלה

Dark Love - part 97

בפרק הקודם:
"ליאם"-מילמלתי. "תסתמי"-מיהר לענות וגילגלתי את עיניי.

"בואו"- אמר תופס את ידי ומושך אותי אחריו.
״ליאם לאן אנחנו״- מיהרתי לשאול אותו.
״הביתה״
__________________________________

המשך נקודת מבט של ריצ׳ל
‏נכנסתי לרכב של ליאם, בזמן שהוא מושיב את איימי בכיסא הבטיחות שהיה מיועד בשבילה ותהיתי לעצמי מתי הספיק להביא כיסא?
הוא תמיד חושב צעד אחד קדימה.

‏כשליאם סגר את הדלת איימי החלה לצחקק והסתובבתי אליה ״ ‏את הכי יפה בעולם״- ‏אמרתי מביטה בעיניה הכחולות.
פספסתי שנה מהחייה וזה תמיד יהיה חרוט במוחי ובליבי כצלקת.

‏ליאם נכנס לאוטו והבטתי לכיוונו וברגע שמבטי תפס במבטו הסתובבתי חזרה מביטה דרך החלון.
״‏אנחנו נדבר על זה בבית״ -‏קולו הגברי נשמע באוזניי.
״ ‏לא חשבתי אחרת״- ‏סיננתי מבין שפתיי, לא מפספסת את ההזדמנות לגלגל את עיניי.

‏הוא משגע אותי וזה לא בהכרח בצד הטוב.
בזמן הנסיעה שקט שרר בינינו ואיימי כבר הספיקה להירדם.
כמובן, היא נורא עייפה.

לא הסתכלתי על ליאם, אני לא מסוגלת! אני מרגישה שאני כבר תקופה ארוכה עומדת על קצה ההר והתחושה שאני עוד רגע נופלת אל התהום.
אין לי כוחות כבר.

״ ‏עברנו הרבה רייצ׳ל״- ‏קולו של איים שוב נשמע ברחבי הרכב.
״אני רוצה שנדבר על הכל, אני רוצה להיות סביבכן 24 שעות ביממה, רוצה שחוץ מכן שום דבר לא יסיח את דעתי״ המשיך את דבריו.
״ ‏ליאם״ ‏מילותיי נשמעו באנחה גדולה.
״ ‏תחשבי עלינו רייצ׳ל״- אומר לי קוטע את דבריי.
״כמו שאמרתי נדבר בבית״- המשיך ואני העברתי את ידי בשערי.
קשה לי עם הבן אדם הזה.

התקרבנו לאחוזה שלא הייתי למעלה משנה, ועיניי לא הפסיקו לחקור את המסביב.

השומרים מהרו לפתוח לנו את השער ונכנסנו פנימה.
״בזהירות״- קולי נשמע כועס כשליאם עצר את הרכב בחריקת גלגלים.
״שכחתי, אני צריך להתרגל שיש לנו אוצר קטן״- ‏אומר בחיוך קטן ויוצא מהרכב. יצאתי אחריו פותחת את הדלת האחורית ומבחינה באיימי הקטנה שישנה כה חזק.

איך היא לא התעוררה?

הוצאתי אותה בזהירות מלפפת סביבה את ידיי ומצמידה אותה לחזי בזהירות רבה.
ליאם הניח את ידו על מותניי והתקדמנו לתוך האחוזה.
״שהעיניים שלכם יהיו על הבית, ללא טעויות!״- קולו הכועס של ליאם נשמע בחדות ושומרים הנהנו ומהרו להתפזר לעמדתם.

״כמה זמן לא הייתי פה״- מילמלתי תוך כדי כשנכנסנו פנימה.
‏״כשעזבת, נשארתי פה״- החל לומר עוצר באמצע הסלון.
״לא יכולתי לעזוב כל דבר פה הזכיר לי אותך״- המשיך לומר ותוך כדי מעביר את ידו בשערי.
‏״ליאם״- מילמלתי.

רגשותיי התערבבו ואני כבר לא יודעת בוודאות מה אני מרגישה.
״אני אוהב אותך רייצ׳ל״-אמר מתקרב אלי עם שפתיו, אך אני מהרתי להזיז את פניי הצידה.

עקפתי אותו ללא מילים ועליתי למעלה. התקדמתי לכיוון החדר שפעם היה שלי ושל ליאם ונכנסתי פנימה, ראיתי מיטה קטנה צמודה למיטה שלנו הבנתי שליאם אירגן אותה לאימי.
הנחתי הזהירות איימי במיטה והתיישבתי לידה, הבטתי סביבי ושום דבר לא השתנה, אותה מיטה, אותו חדר ארונות, אותה שידת איפור שדרך המראה הסתכלתי על ליאם שהביט בי בתשוקה ואותה שידה ששייכת לליאם שהוא לא הסכים לפתוח אותה.
הכל נשאר אותו הדבר, אבל אנחנו כבר לא...

חזרנו לפה אחרי שעברנו אירועים כה מטלטלים ואחרי שנולדה ‏ביתנו וכבר שום דבר לא יהיה כמו פעם.

‏ליטפתי את אמי בראשה מחייכת אליה ולאחר כמה רגעים קמתי והתקדמתי לחדר ארונות.
הורדתי את בגדיי ונשארתי בהלבשה תחתונה שחורה שלבשתי.
‏כשידיי טיילו להן בין מדפי הארון לאחר פיגמה לשינה, הרגשתי שמישהו מביט בי מאחור.

הסתובבתי רואה את ליאם עומד ולא מסיר את עיניו מגופי.
הפנתי אליו את גבי והמשכתי לחפש מה ללבוש ללילה.
״את משהו מיוחד רייצ׳ל״ אמר מתקרב אלי ולפתע הרגשתי את אצבעו הקרה מטיילת לה על גבי ‏הוא צמרמורת נעימה חלפה בגופי.

‏ליאם הניח את ראשו בשקע צווארי ועצמתי את עיניי מתענגת על מגעו.
ידיו נחתו על מותניי וסיבבו אותי עם פניי אליו

״את שיגעת אותי את יודעת את זה״

__________________________________
איך?