רייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק.
מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח.
כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו.
ראש מאפיה הדרו...
בפרק הקודם: "קחי"-לפתע הוא נעמד לידי וזרק לכיווני חולצה אפורה גדולה בכמה מידות ממדתי.
קולו נשמע עצבני, כנראה התעצבן שהבין שלא הקשבתי לו. _______________________________________
המשך נקודת מבט של רייצ'ל "מה זה?"-שאלתי מביטה על החולצה ואז בו ובדיוק העוזרת בית הביאה לליאם ספל של קפה שחור.
"תודה רבה לריסה"-הודה לעוזרת ולגם מהספל.
"תלבשי בלי שאלות"-אמר הפעם לי בעצבים.
לבשתי את החולצה ובגלל שהגולגול שלי נהרס, נאלצתי לפזר את שיערי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הוא ישב על הבר ממולי והמשיך לשתות מהקפה שלו והתעסק בנייד שלו.
חקרתי אותו, מה לבש ואיך נראה ואיך עיצב את שיערו פשוט הכל.
הוא גבר נאה בהחלט.
הוא לבש מכופתרת שחורה ביחד עם מכנס אלגנט שחור ומעל ג׳קט חום.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מה שתפס את מבטי במיוחד זוהי הטבעת השחורה שהיתה על אצבעו.
עם האות S האמצע.
"זו טבעת שעוברת בירושה"-לפתע אמר והעברתי את מבטי במהירות, כנראה קלט שבחנתי אותו.
"לא אכפת לי"-מילמלתי ובדיוק לריסה העוזרת הביאה את האוכל.
הוא עזב את הנייד שלו בצד והתחיל לאכול.
אכלנו בשקט, כל אחד במחשבות של עצמו, עד שצילצול טלפון קטע הכל.
זה היה הטלפון שלו. הוא הניח את המזלג בצלחת וענה על השיחה.
"כן אחי" "אני אוכל, כנס" "לא" "כמה דקות ונילך, יאללה כנס"
הוא סיים את השיחה והחטיף לעברי מבט בזמן שאני הבטתי בו במהלך כל השיחה שניהל בטלפון.
"זה פרטנר לעבודה"-החל להגיד.
"הוא יודע עלי?"-שאלתי מתעניינת והוא המשיך לאכול.
"לא ולא אכפת לי"
אנחה קטנה יצאה משפתיי וגילגלתי את עיניי.
העיקר עושה אירוע כדי להודיע לכולם על הנישואים ועוד אומר שלא אכפת לו אם יודעים.
לכו תבינו את הראש שלו.
"ליאם"-נשמעה לפתע צעקה.
"כאן ארנולד"-צעק ליאם בפתאומיות ונבהלתי.
הבטתי בו עצבנית ובדיוק מישהו נכנס למטבח.
העברתי את מבטי אליו וחקרתי אותו עם עיניי. הוא הביט בי וחיוך שובב התפרס על פניו.
הוא היה בעל שיער בלונדיני עם בלורית המסודרת באלגנטיות אחורה.
הוא לבש חליפה כחולה עם מכופתרת שחורה ונעל שחורה אלגנט.
מבטו היה חוקר ומתנשא, כנראה עוד אחד מהעבריינים האלו מהמאפייה הצפונית שהוא עושה איתם עסקים.
"בוקר טוב לאדון סמית"-נשמע קולט המתנשא.
הוא העביר את מבטו ממני לליאם שעדיין אכל ולא הרים את ראשו מהצלחת.
הוא התקרב לליאם ואני העברתי את מבטי לטלפון שלי, שותה את הנס הטעים.
"הבאת את המסמכים?"-שאל ליאם סוף סוף מרים את מבטו אליו ולוגם מהקפה שלו.
"ברכב"-אמר והעביר את מבטו אלי.
"ומי זו?"-פנה אלי ולרגע לא ידעתי מה לענות. העברתי את מבטי לליאם שלא הביט בי אלא לקח עוד חתיכה מהחביתה שלו והכניס לפה.
"רייצ׳ל סמית"-אמרתי בהתנשאות מסתכלת על האדם הזה ששמו ארנולד ומחטיפה מבט קטן לכיוונו של ליאם. הוא לא הרים את מבטו ורק חיוך קטן התנוסס על פניו.
"את אחותו?"-פנה אלי שוב ומיד עבר לליאם "ולא סיפרת שיש לך אחות?"
ליאם לא ענה לו אז מיהרתי להגיד "אני אישתו, נעים מאוד"
עיניו נפערו וחיוך קטן עלה על פני ולגמתי מהנס שלי שוב.
"איזו בדיחה"-פלט וצחק.
"לא רואה משהו מצחיק"-אמר ליאם בודק מה השעה בשעון שענד על ידו השמאלית והביט בארנולד.
"ארנולד זו אישתי רייצ׳ל, מותק זה ארנולד אנחנו עושים עסקים ביחד"
לרגע ליבי שוב השתגע והתחיל לדפוק, הוא קרא לי מותק ליד האדם הזה וזה הרגיש לי לרגע כאילו אנחנו באמת זוג מאוהב.
הוא פער את פיו למילותיו של ליאם ואני גיחתי.
"יאללה זזנו"-אמר ליאם וארנולד הינהן עדיין בפרצוף מותפע.
ליאם קם מהכיסא שבו ישב, לקח את הטלפון שלו והכניס לכיס הקידמי של מכנסו.
הוא עקף את הבר והתקדם אלי, מתקרב עם פיו לאוזניי ולוחש "האירוע ב20:00 תיהיה מוכנה בשבע וחצי" הוא נשק במהירות את הלחי שלי כל כך קרוב לשפתיי ומיהר להתרחק ולעזוב את המטבח.
"להתראות"-אמרתי לארנולד בחיוך קטן כשיצאתי מהבהייה בשולחן לאחר שליאם נישק אותי.
ארנולד חייך בקטנה ויצא לאחר ליאם.
"חתיכת כלב"-מילמלתי מנגבת את הלחי שלי ומביטה לכיוון שממנו ליאם יצא.
"שחקן בתיאטרון"-מילמלתי תופס את הטלפון שלי וקמה מהכיסא הגבוה של הבר.
"לריסה תודה"-צעקתי לעוזרת ומיהרתי לצאת מהמטבח ולעלות למעלה את כל הקומות עד לחדר שלנו. _______________________________________ איך?
