רייצ׳ל מדיסון אישה בת 24 שכל חייה היתה מעורבת עם המאפיות בדרום ניורק.
מאז גיל קטן נכנסה לכל העיניין של עבריינים, נשקים, כסף, רצח.
כשהיתה בת 12, אביה הסתבך עם הימורים ונאלץ למכור את ביתו היחידה לראש מאפיה הדרומית בתמורה שיוותר על חובו.
ראש מאפיה הדרו...
בפרק הקודם: לקחתי את המגפיים שלי ואת התיק שהכנסתי לתוכו את הטלפון והמטען ויצאתי בשקט מהחדר. _______________________________________
המשך נקודת מבט של רייצ'ל סגרתי בשקט את דלת החדר, מקווה שלא הערתי אותו והוא יצא בהפתעה ואני אבהל.
נעלתי את המגפיים שלי, נעזרת בקיר כדי לא ליפול ואז ירדתי למעטה.
"בוקר טוב גבירתי"-הפעם נסיה קיבלה את פניי. ירדתי את המדרגות הבודדות שנשארו לי בחיוך רחב. "בוקר טוב נסיה".
"תרצי ארוחת בוקר?"-שאלה והנדתי את ראשי לשלילה, בודקת מה השעה בטלפון. "אני רק אשמח לנס קפה לדרך"
"כן גבירתי"-אמרה ונעלמה משדה ראייתי. בנתיים עד שחיכיתי עניתי לג׳ניפר על שאלתה, אם ארצה לבוא איתה לארוחת צהריים היום.
/ברור, ב14:30?/ שלחתי לה.
"גבירתי הקפה שלך"-נסיה הגישה לי את הקפה בכוס עם פקק כדי שלא ישפך לי בנסיעה.
"תודה נסי..." "קלרה" לפתע קולו של ליאם נשמע מהקומות למעלה, קוטע אותי והרגשתי את המבוכה מתחילה להיווצר.
"תודה, זזתי"-אמרתי במהירות והולכת במהירות, כמעט ורצה לכיוון היציאה. "ראיתם את רייצ׳ל?"-קולו של ליאם נשמע ובדיוק פתחתי את הרכב עם המפתחות.
"כן אדוני היא בדיוק יצאה, הנה היא" התיישבתי במהירות לוחצת על כפתור ההדלקה ומתניעה את הרכב. החטפתי מבט קטן בליאם שעמד בחלוק ליד דלת היציאה והביט בי בחיוך שובב. גילגלתי את עיניי ויצאתי ברוורס מהחנייה, נוסעת מהאחוזה.
"אלוהים"-מילמלתי כשיצאתי משערי האחוזה מעבירה את ידי בשיערי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הלחץ שהיה בתוכי לא נורמלי.
כל כך הובכתי, לא רציתי לראות אותו. בכללי לא רוצה היום לראות אותו אחרי מה שהיה אתמול. אני צריכה לעקל הכל.
לפתע קלטתי שחיוך גדול מרוח על שפתיי כשאני חושבת עליו ומיהרתי להוריד אותו וליפלוט ציחקוק.
עשיתי את דרכי לאחוזה של אבי, הייתי צריכה לדבר איתו על האדם הראשון שאני אגיד אליו היום כדי לקחת את הכסף.
