Mood: something great by one direction
לואי התעורר על ידי אלינור שקפצה עליו בצרחות יום הולדת שמח. לואי נאנק, דוחף אותה ממנו.
"לואי!" היא צעקה מהרצפה.
"אוהב אותך." הוא ממלמל ומתיישב. היא מגלגלת עיניים וקמה. היא מחייכת ויוצאת מהחדר רק כדי לחזור עם עוגה קטנה, היא בקושי הספיקה להאכיל שני אנשים. היא הצליחה להשים עליה שני נרות מספרים על החלק העליון.
עשרים ואחת.
הוא נאנק ושכב. הוא שנא להזדקן.
"יום הולדת שמח!" היא הדליקה את הנרות ודחפה את העוגה ללואי. היא שרה את השיר שלואי מקווה שיוכל למחוק ממוחו והביע משאלה אילמת.
הוא כיבה את הנרות וחייך.
"מה ביקשת?" היא שואלת והחיוך של לואי מתרחב.
"את יודעת שאני לא יכול להגיד לך."
"רק פעם אחת. תגיד לי! בבקשה! אני בטוחה שאני יודעת.. אני מתערבת שביקשת משהו שקשור להארי." היא אומרת וכמובן שהיא צודקת. לואי הסמיק והסב את מבטו. אלינור חייכה בחוצפה והניחה את העוגה על השולחן שליד המיטה לפני שנשכבה גם היא במיטה.
"אם מדברים על המשאלה שלך, אממ, יש לי עוד מתנה בשבילך. היא בחדר השני." היא אומרת יוצאת לאט מהחדר.
"לא היית צריכה להביא לי שום דבר אחר, אהובה." לואי אומר. הוא קם ממיטתו והתמתח. הוא עמד ללבוש חולצה אך דעתו הוסחה כששמע שני זוגות צעדים הולכים לכיוון דלתו.
****
הארי ישב בסלון וחיכה שאלינור תחזור. הוא הביט סביבו בדירה הקטנה, העץ מאיר את החדר כולו. העץ היה קטן בהשוואה לאלה שהוא קנה בשנים האחרונות.
אלינור חזרה וחייכה. הוא התקשר לטלפון של לואי אתמול בלילה ואלינור ענתה במקום. הוא התכוון לשאול את לואי אם הוא יכול לבוא בערב חג המולד ואל אמרה לו שזה יום ההולדת שלו אז למה לא להפתיע אותו?
"בסדר קדימה." היא לחשה וסימנה לו ללכת בעקבותיה. הוא חייך וקם בעקבותיה דרך המסדרון הקטן אל החדר של לואי.
הארי היה לחוץ. הוא נשך את שפתיו בחוזקה כשאלינור פתחה את הדלת וזזה הצידה. הארי נכנס פנימה והפך מיד לאדום בוהק.
לואי עמד שם, רק בבוקסר שלו גבו פונה אליו.
"אלינור, כבר אמרתי--" הוא הסתובב וצעק, החליק על רגליו ונפל על הרצפה.
אלינור נעמדה מאחור, מצחקקת. הארי רץ לעברו, עוזר לו לקום.
"אתה בסדר? אני מצטער, לא הייתי צריך פשוט--הייתי צריך לדפוק--"
"אני-זה בסדר. אני-אני פשוט...אתה יכול לתת לי שנייה? אני צריך..." הוא השפיל את מבטו, הו. הארי השתעל במבוכה והנהן.
"או-כמובן." פניו היו בהירים כמו עגבנייה כשהסתובב, יצא החוצה, מביט למטה. אלינור הלכה אחריו, צוחקת. הוא עשה את דרכו חזרה לסלון, מכסה את פניו בכפות ידיו.
"זה היה כל כך מביך." הארי גנח והוא יכול היה לשמוע את צחוקה הקל של אלינור מגיע מהמטבח.
"האם תרצה קצת תה?" היא שואלת והארי משיב בחיוב. עוברות כמה דקות עד שלואי נכנס לסלון, לא מעז להסתכל להארי בעיניים. הוא חולף ממש על פניו ובדיוק כשאל חוזרת לסלון, הוא תופס את זרועה וגורר אותה חזרה למטבח. הארי לא ממש יכול היה לשמוע את השיחה שלהם אבל הוא שמע את לואי צועק את שמה של אלינור בעצבנות. הארי זז במבוכה, מרים את אחת משתי המתנות שקנה עבור לואי. הוא לא ממש ידע מה הוא אוהב אז הוא פשוט הלך עם האינסטינקט שלו.
עברו כמה דקות והם חזרו, לחייו של לואי אדומות.
"היי. ס-סליחה על קודם... אני אממ, די הפתעת אותי." הוא השפיל את מבטו, פניו סמוקות באדום כהה יותר.
"גם אני מצטער." הארי השתעל, נעמד, "אממ, הבאתי לך משהו." הוא מגיש ללואי את המתנה העטופה. לואי נשך את אגודלו וחייך בביישנות.
"לא היית צריך להביא לי כלום." הוא הסביר, לוקח את הקופסה בהיסוס. הארי הרחיק את זה.
"קניתי משהו גם לאלינור. אבל היא צריכה לחכות למחר כדי לפתוח אותו". אלינור, שילבה את ידיה וחייכה. לואי התיישב על הספה מול הארי וקרע את העטיפה, לאט. לואי נאלץ להודות, ידיו הזיעו ורעדו וזה לא היה מהמחשבה על מה יכול להיות בקופסה. זה היה קשור בעיקר לכמה שהארי נראה מושלם בצורה מטופשת כשישב על הספה הקטנה שלו לבוש בחולצה הצבעונית והמטופשת ההיא שכנראה עלתה לו יותר מדמי השכירות של לואי ולקח את כוס התה הסדוקה שלואי שבר כששמע עליו ועל טיילור לראשונה.
הוא זרק את העטיפה הצידה ופתח את הקופסה. בפנים היה חליפת אדידס בצבע ירוק ליים מקופלת בצורה מושלמת. לואי שלף אותה החוצה והחיוך שלו התרחב.
הארי אהב לראות את החיוך היפה שהיה לו. לואי הראה את החליפה לאלינור והיא מחאה כפיים בחיוך.
"זה כל כך נחמד. תודה לך, הארי." אומר לואי ומפתיע את שני האנשים בחדר בכך שהוא משליך את זרועותיו סביב צווארו, מחבק אותו בחוזקה. הארי פלט נשימה לפני שכרך את זרועותיו סביב מותניו הקטנות, הוא ממש יכול להישאר כאן לנצח.
"רק תלד כבר תינוקות." אלינור סיננה כיסתה את עיניה. לחייו של לואי האדימו
"אל." לואי שנא את העובדה שהיא הייתה כל כך כנה בכל דבר. אבל הארי קרן.
"אתה יודע, תמיד רציתי ילדים..." הוא אמר במבוכה. עיניה של אלינור התרחבו.
"אפילו בגיל צעיר כמו שלך?" הארי מביט בלואי במעין הערצה שאי אפשר לתאר במילים. הוא נושם עמוק לפני שהוא מחייך אל הילד הקטן שחייך מיד בחזרה.
"כן."
זאת היומולדת של לואי אז הרגשתי שזה נכון להעלות
YOU ARE READING
fanboy || hebrew (larry stylinson)
Fanfictionלואי מעריץ את הסלבריטאי העולמי הארי סטיילס. הסיפור מתורגם וכל הזכויות הולכות ל @larryafhbu
