עשרים ושבע

554 55 11
                                    

לואי בהה בריצ'רד בעיניים פעורות.

בירד? כמובן שהוא ידע מה זה בירד. אבל מה זה קשור לכל מה שהם דיברו עליו באותו רגע?

הוא הנהן והחיוך של ריצ'רד התרחב.

"טוב זה מקסים. אני לא אצטרך להסביר. אז הנה העסקה. אתה רוצה להיות עם הארי?" הוא שואל ולואי מהנהן בנחישות. ריצ'רד מזמזם.

"יש לי דרך שתוכל להיות איתו ולקבל קצת כסף לכיס שלך." לואי ידע שזה רע. אבל הוא כן היה צריך כסף. הוא ואלינור מאחרים בחודשיים בשכר הדירה ובעל הבית נתן להם עד סוף ינואר להחזיר שלושה חודשי שכירות.

"איך?" לואי מוצא את עצמו שואל.

"זה פשוט, באמת. אתה יכול לצאת בפומבי עם הארי בכל פעם שאתה בוחר אבל חייב להיות לך 'חברה' ומי יותר טוב מהחברה הכי טובה שלך שבמקרה היא בת?" הוא אומר ומחייך בעצבנות. אלינור מתנשפת.

"אתה רוצה שאני יהיה הבירד שלו?" אלינור שואלת, ריצ'רד רק הנהן.

"בכל פעם ששניכם מופיעים בפומבי, לאן שלא תלכו, אני אשלם לכם. אנחנו יכולים להתחיל עם אלף פאונד ליציאה הראשונה". לואי נחנק מרוקו.

אלף פאונד?

עם הכסף הזה, לואי ואלינור יכולים לשלם את שכר הדירה ועדיין יש להם כסף פנוי. זה בכנות לא נשמע כל כך רע. הוא ואלינור כבר היו מספיק קרובים, כמה נשיקות יהיו בסדר. אז למה הארי היה כל כך מתוח לידו?

"זה הכל?" שואל לואי, קולו רק לחישה.

"לא לגמרי. דבר נוסף הוא שאתה צריך למחוק את כל המדיה החברתית שיש לך שיש לה גישה כלשהי להארי." הוא התכוון לטוויטר האינסטגרם שלו ולטאמבלר. כל מה שהוא עבד כל כך קשה בשבילו. הוא יצר אותם כשהיה רק ​​נער, מצא נחמה בכמות העוקבים הקטנה שקיבל מהם.

אלינור נאנחה, גם היא הייתה נסערת. אחרי הכל היו להם חשבונות משותפים. לשניהם היה אכפת מהמדיה החברתית שלהם. זה נראה טיפשי לאנשים אחרים אבל זה היה משהו שהם אהבו.

הארי הבחין בחשש שלהם ולפט בעדינות את מותניו של לואי. שקט לרגע. ריצ'רד נהיה חסר סבלנות.

"אין לי את כל היום. בבקשה, מהר וקבל את ההחלטה שלך. אתה צריך להיפרד מהארי ולשמור על חשבונות המעריצים המטופשים  שלך ולהיאבק לשלם שכר דירה כל חודש או להישאר עם הארי ויש לך כסף לבזבז על כל מה שלבך חופץ בו. " כשהוא ניסח זאת כך, הבחירה נראתה ברורה.

"אממ, אפשר רגע לדבר, בבקשה?" שואל לואי. ריצ'רד מנופף בהם, מתרכז שוב במחשב הנייד שלו.

לואי מושך את הארי ואלינור מהחדר ואל המסדרון.

"אני לא רוצה שתעשה את זה." הארי אומר ברגע שהדלת נסגרת בנקישה מאחוריהם.

"למה? זה נראה לי בסדר. כן, למחוק את חשבונות המעריצים שלי זה משהו שהלוואי שלא אצטרך לעשות אבל...אני חושב שאנחנו צריכים להתבגר מתישהו? אלינור ואני צריכים את הכסף. אם לא נשלם על שכר הדירה  עד סוף ינואר בעל הבית מעיף אותנו החוצה". אומר לואי בעצב.

"אני יכול לשלם את שכר הדירה שלך. אתה לא צריך לדאוג לגבי -"

"אני לא רוצה לעשות לך את זה. אני בן 21 למען השם, אני אמור להיות מסוגל לשלם את החשבונות שלי." הארי נאנח, מובס.

"אלינור?" שואל הבחור הגבוה יותר, מסתכל על הברונטית לעזרה. היא נושכת את שפתה התחתונה.

"אני- אני לא יודעת. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את זה. אני רק חושבת על אליס. אני לא יודעת מה להגיד לה." הארי זועף מהתגובה שלה. הוא מסתובב בחזרה ללואי.

"זה... זה לוקח ממך משהו. זה קורע לך חור בחזה כי אתה מרגיש כבול, לו, אני לא רוצה שזה יקרה לך." הוא אומר, אוחז בידו המעודנת של לואי, לוחץ אותה בחוזקה.

"אני יוצא עם בחורות כבר יותר מארבע שנים. זה היה רק ​​כדי לשמור על התדמית שלי. נהגתי להתעורר באמצע הלילה אם זה היה שווה את זה. לא אהבתי את הצורך לשקר. זה כאב פיזית אני לא רוצה שתעבור את זה." לואי אהב אותו, הוא באמת אהב אותו. אבל הוא היה צריך לעשות את זה. הוא אהב אותו מספיק כדי לצאת עם אלינור ולהעמיד פנים שהיא החברה שלו. הוא אהב אותו מספיק כדי למחוק את החשבון מעריצים שלו, הוא אהב אותו.

הוא הביט באלינור.

"אני-אני חושב... אנחנו צריכים את זה אלינור. זה העתיד שלנו. אולי אם נשיג מספיק כסף נוכל אפילו לצאת מהדירה. להשיג בית אמיתי." אומר לואי ואלינור יודעת שהוא צודק. הוא תמיד צודק. היא לוקחת את ידו הפנויה ונישקה אותה.

"בסדר." היא אומרת ולואי מהנהן, שפתיו צמודות. הארי מזעיף את פניו כי אלוהים הוא ממש לא רוצה שלואי יעשה את זה. אבל הוא לא ישנה את דעתו של לואי.

הם חוזרים למשרד. ריצ'רד מרים את מבטו ומחייך כשהוא רואה את הבעתו המובסת של הארי.

"מה התשובה שלך?" הוא שואל נשמע משועמם.

"אני אה... אנחנו אממ... התשובה שלנו היא כן." ריצ'רד מגחך לפני שהוא קם.

"תודה על זמנך. יש לי חוזה שהדפסתי אז בבקשה, שבו בזמן שאני הולך לקחת את הניירות." הוא אומר, עוזב את המשרד. הארי צונח על הקיר, נושך את שפתו התחתונה.

"אני מצטער, הארי. בבקשה תבין." לואי ממלמל אל הארי, מעביר את אצבעותיו אל זרועו.

"אני מבין. אני פשוט - לעזאזל עם זה לו - אני לא רוצה שתסבלו כמוני." הוא אומר, דמעות זורחות בעיניו הירוקות.

לואי נאנח. הוא מרגיש כמו אידיוט אבל אלינור והוא צריכים את זה. זו ההזדמנות שלהם להפסיק לאכול אוכל קפוא ולהיות מאושרים.

ריצ'רד חוזר תוך דקות ספורות, ערימת ניירות בידיו. הוא מניח אותם על שולחנו, שולף שני עטים.

תוך דקות לואי ואלינור חותמים לאן הם אמורים להגיע ואז הם יוצאים מהמשרד עם המילים החמורות שהם צריכים למחוק את המדיה החברתית שלהם.

ברגע שהם בחוץ, זה סוף סוף שוקע פנימה. הוא מרגיש כאילו הוא עשה עסקה עם השטן. אולי הוא עשה.

fanboy || hebrew (larry stylinson)Where stories live. Discover now