fanboy || hebrew (larry stylinson)

שלושים וארבע

לואי התעורר ממשהו שדחף לו את התחת. הוא נאנק והתרחק ממה שדחף אותו, התקרב אל הגוף החם שעטף אותו.

לפתע נשמעה סטירה חדה בתחת שלו, מה שגרם לעיניו להיפתח ולברוח מהבן אדם שמצליף לו בתחת. הוא התיישב, מחפש מי תקף אותו, בעיניים פרועות.

אלינור עמדה בקצה המיטה, חיוך גדול על שפתיה.

"מה לעזאזל?" לואי ייבב, "איך הגעת לכאן?"

"אחד השומרים נתן לי מפתח. נראה שלשניכם היה די כיף." היא מזיזה את גבותיה ולואי הסמיק, מכסה את עצמו במהירות. זו לא הפעם הראשונה שאלינור פולשת לפרטיות שלו בדרך זו.

"שתקי." לואי ממלמל והוא יכול לשמוע את הארי מתערב לצדו. הוא היה לגמרי מתחת לשמיכות, רק חלק קטן משיערו בלט מחוץ לשמיכות.

אלינור רק צוחקת לפני שהיא יוצאת מהחדר, מנופפת בכרטיס המפתח שבידה כאילו היה גביע. לואי קילל אותה בשקט לפני שרכן מעל הארי. הוא נאנק כשהתעורר, עצם את עיניו חזרה וחיפש בעיוורון את לואי.

"בוקר טוב אהוב." לואי לחש, מחליק את ידיו דרך תלתליו, מעסה את הקרקפת שלו בעדינות. הארי מחייך , עיניו עדיין עצומות כשהוא תפס את ידיו של לואי ומשך אותן אל פניו. הוא מנשק את פרקי האצבעות שלו בעצלות כשהוא סוף סוף פותח את עיניו. העיינים הירוקות שלו בהו בחזרה בעיינים הכחולות של לואי, רכות ועייפות.

"בוקר." הוא ממלמל, קולו עמוק וצרוד. לואי מחייך אליו למטה.

"מי היה כאן?" הוא שואל ולואי מגלגל את עיניו.

"המכשפה מהמסדרון." הארי פולט צחקוק עמוק ולואי מתאהב בצליל. הקול שלו היה כל כך עמוק ויפה. הוא זינק קדימה ונישק אותו בעדינות, הארי פלט רעש מופתע לפני שנישק בחזרה. למען האמת לא היה אכפת לו אם הם מסריחים או העובדה שהתחת של לואי הרגיש כאילו הוא עולה באש.

כל מה שהיה אכפת לו היו השפתיים של הארי על שלו, הגוף שלו נלחץ על שלו.

הארי מתרחק, מחייך חיוך רחב.

"אתה כל כך יפה לעזאזל." לואי הסמיק למשמע ההערה, והסתיר את פניו בצווארו של הארי.

"אני לא." הוא ממלמל והארי מרים גבה.

"אה? אני צריך להוכיח שאתה טועה? אני יכול לבזבז את כל היום בלהגיד כל מה שיפה בך." הארי ממלמל, רוכן לנשק את קצה הלסת שלו.

לואי מגלגל את עיניו ומצחקק - למה לעזאזל הוא מצחקק כמו תלמידת תיכון מאוהבת?

"אתה כזה דביל." לואי ממלמל והארי מגחך, נותן לו נשיקה צנועה.

"אני יודע שאתה אוהב את זה."

"לצערי."

הארי מצחקק וקם מהמיטה, התחת שלו בולט לעין. לואי מסמיק ומביט למטה כשהארי מחייך אליו.

"קדימה. בוא נתקלח. מחכה לנו יום מאוד כיפי".

***

הארי לקח את לואי ואלינור לאצטדיון שבו יהיה המופע הבא שלו.

אחד מאנשי צוות הבמה שנקרא דני הביא כדורגל והם שיחקו לזמן מה. אלינור דיברה עם הסטייליסטית של הארי, לו טיזדייל, ושאלה על אלוהים יודע מה.

כשהיום עבר לו וכמעט הגיע הזמן שכולם נכנסים למקומות שלהם, הארי ולואי ישבו על קצה הבמה, הארי עם מחברת בחיקו.

"אוקיי אוקיי. יש לי כמה מילים. מה דעתך על 'יש לי צלקות. למרות שלא תמיד אפשר לראות אותן'(i got scars. even thought thay can't always been seen). אני לא יודע." אומר לואי ומושך בכתפיו. הארי מחייך, רושם את המילים בכתב המושלם שלו. הוא כותב עוד כמה מילים ומחייך.

"אכפת לך לשיר איתי? יש לך קול יפה." הארי שואל ולואי מסמיק, מנענע בראשו.

"קדימה. זה רק אנחנו." לואי מגלגל את עיניו ונאנח לפני שהוא מהנהן.

הארי חייך, התחיל את השיר, קולו עבה וחלק ופשוט מושלם לחלוטין. הוא שר את המילים בכל כך הרבה תשוקה ובהה בלואי בלהט.

"אם הייתי יכול לעוף, הייתי חוזר אלייך הביתה. אני חושב שאולי אוותר על הכל רק תבקש ממני." (If i could fly i'd be coming right back home to you. I think i might give up everything just ask me to.)

הארי שר, נשימתו לא יציבה. פתאום היה שקט. לואי פקח את עיניו והסתכל על הילד הגבוה יותר.

"תמשיך. אני חושב שהחלק הזה מושלם בשבילך." הארי דוחף לעברו את המחברת ולואי מעביר את אצבעותיו על המילים לפני ששר.

"יש לי צלקות, למרות שלא תמיד אפשר לראות אותן. והכאב נהיה קשה אבל עכשיו אתה כאן ואני לא מרגיש כלום. שים לב, אני מקווה שאתה מקשיב כי אכזבתי את השמירה שלי. כרגע אני חסר הגנה לחלוטין".
(I've got scars
Even though they can't always be seen
And pain gets hard
But now you're here and I don't feel a thing. Pay attention, I hope that you listen
'Cause I let my guard down
Right now I'm completely defenseless)

הם בהו זה בזה בזמן שהם שרו יחד את הפזמון.

"לעיניך בלבד, אני אראה לך את לבי. כשאתה בודד ושוכח מי אתה. חסר לי חצי ממני. כשאנחנו נפרדים. עכשיו אתה מכיר אותי. לעיניך בלבד. "
(For your eyes only
I'll show you my heart
For when you're lonely
And forget who you are
I'm missing half of me
When we're apart
Now you know me
For your eyes only)

להארי יש חיוך טיפשי על פניו כשהוא רוכן קדימה ומנשק את לואי במהירות, משליך את המחברת הצידה, מושיט את ידיו קדימה וחופן את פניו של לואי בידיו.

"אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך." הארי חוזר, בין הנשיקות.

"גם אני אוהב אותך." לואי לוחש ופתאום מישהו מוחא כפיים מאחוריהם על הבמה. הם מסתובבים ורואים את אלינור וכמה חברי צוות במה עם הבעה של כבוד על פניהם.

"מה?" לואי שואל ואלינור מחייכת.

"אממ-- מר טומלינסון? יש לך קול מדהים." אומרת אחת מעובדי צוות הבמה. לואי זוכר אותה בתור סטייסי. לואי מסמיק ומסיט את מבטו. הארי עדיין חייך, שילב את ידיהם זו בזו.

"תודה? אבל זה לא משהו מיוחד." לואי מושך בכתפיו והוא יכול לשמוע את הארי לועג לידו.

מה שהוא לא מצפה שיקרה אחר כך היה מחיאות הכפיים של צוות הבמה ואלינור ואפילו הארי.