עשרים ושתים

629 65 30
                                    

הכדור נפל, מסמן שנה חדשה. טיילור תפסה את הארי ונישקה אותו בשקיקות. מוחו של הארי היה ריק. הוא לא האמין למה שראה זה עתה. הגלגלים במוחו התחילו להסתובב והוא נישק בחזרה את טיילור, בעיקר כי הוא היה אמור להיות מאושר.

הוא לא היה מאושר. אם כבר, הוא שנא את הבחור הזה בשם ליאם יותר. טיילור התרחקה, חיוך עלה על שפתיה.

"פשוט תהנה." היא לוחשת, לפני שהיא רוכנת לנשק אותו שוב.

***
הארי מעד אל חדר המלון שלו, מוחו מעורפל. הוא שמע את משפחתו צוחקת מאחוריו, עושה את דרכם לחדרים משלהם. הארי סגר את הדלת מאחוריו ונשען על הקיר. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר והוא היה צריך לישון כי היה לו מטוס לתפוס בעוד כמה שעות. הוא זרק את עצמו לאחור על המזרון ושלף את הטלפון שלו.

הוא חייג להמספר של זאין שענה לאחר הצלצול השלישי.

"מה?" הוא נשמע זועף. הארי נזכר שהוא היה במקום שבו השעה הייתה כנראה אחרי אחת בלילה. הפרשי הזמן היו מעצבנים .

"היי, זי, זה אני." הארי אומר, אלכוהול בוער במערכת שלו.

"אה, היי מה קורה?"

"אם החבר שלך רוקד עם האקס שלו, זה נחשב לבגידה?" שואל הארי ומתעסק עם חתיכת שיער מעצבנת. הוא היה צריך לחתוך אותה.

"על מה לעזאזל אתה מדבר?" זאין רוטן. הארי יכול לשמוע דשדוש כאילו הוא ישב על המיטה.

"אני אומר שראיתי תמונה של לואי רוקד עם החבר לשעבר שלו ואני לא יודע מה לעשות עם זה." הארי עונה.

"אתה שיכור?" שואל זאין במקום.

"כן. זה לא העניין, זי." הארי אומר מפהק.

"אני לא יודע! אבל תזכור שאמרתי לך לא לבוא לבכות אליי כשהוא שובר לך את הלב. עכשיו עזוב אותי בשקט אני צריך את שנת היופי שלי. לילה טוב האז." עם זה הוא ניתק. הארי מאבד את זה משליך את הטלפון שלו לידו ונאנח. הוא לא הצליח לחשוב כמו שצריך. אולי שינה טובה תעזור.

***

לואי התעורר עם כאב ראש קטלני. הוא נאנק, מתיישב במיטתו. התנועה הפתאומית הותירה אותו מסוחרר.

"פאק." הוא נאנק, משליך את רגליו על קצה מיטתו. השעון על שידת הלילה שלו הראה 10:37 בבוקר. הוא נאנק וקם, מתמתח. הוא עדיין היה לבוש לגמרי, הוואנס שלו עדיין על רגליו. בטנו התכווצה והוא בקושי הגיע לשירותים לפני שהתכולה של ליל אמש עלתה.

הוא ניגב את פיו והוריד את מי האסלה, הוא נעמד והשליך את בגדיו. הוא התקלח במהירות, בתקווה שהמים החמים ירגיעו אותו. הוא לא זכר דבר אחד שקרה אתמול בלילה. זה היה טשטוש של אורות מהבהבים וגופים מיוזעים.

הוא כיבה את המקלחת ויצא החוצה, משאיר את המגבת כרוכה סביב מותניו. הוא החליק לתוך זוג טרנינג ויצא מחדר השינה. הדירה הייתה שקטה, אולי אלינור כבר הלכה לעבודה. הוא דפק על דלת חדר השינה שלה, ולא זכה לתגובה. הוא פתח את הדלת ומצא את אלינור מעולפת על מיטתה, בלבוש מלא בדיוק כמו לואי. היא התכרבלה מתחת לזרועותיה של אליס.

לואי המהם בחשש לפני שניגש אליהן. הוא חייך ותפס כרית, מכה את ראשה של אלינור בגסות.

"קומי, טמבלית." הוא אומר מרים את קולו. אלינור נאנקה, הרימה את אגרופה, הנחיתה אותו ממש על מפשעתו של לואי.

"שיט" לואי צעק ורץ החוצה מחדר השינה לפני שהצליחה לגרום עוד נזק לזין שלו.

הוא הכין תה, תפס את הטלפון שלו ושלח הודעת טקסט קצרה להארי.

לואי: אתמול בלילה היה טוב יותר אם היית כאן.

הוא מצפה לתגובה, אבל לא מקבל. הוא מניח שעדיין לא התעורר. זה כנראה היה בגלל הפרשי הזמן. מה השעה עכשיו בניו יורק?

הוא משך בכתפיו ותפס בספל, מוזג את התה שלו. אלינור יצאה מחדרה כמה דקות לאחר מכן, ממלמלת לעצמה.

"תתקלחי. את מריחה כמו קיא." אומר לואי כשהוא חולף על פניה בדרכו לחדר השינה שלו. היא נותנת לו את מכה קטנה לפני שהיא תופסת שתי כוסות תה.

לואי יושב על מיטתו, גולש בטלפון שלו כשהוא מחכה לתשובה מהארי.

התשובה הגיעה רק שעתיים אחר כך.

הארי: אני בטוח שהייתה לך "נוראי" לא?

לואי קימט את גבותיו. למה לעזאזל הוא מתכוון?

לואי: אני מתכוון, אני מניח שזה היה בסדר. אני באמת לא זוכר מה קרה.

הארי: הו, תפסיק לנסות להתנהג כאילו אתה לא יודע על מה אני מדבר.

לואי: מה? אתה בסדר?

הארי: *תמונה נשלחה*

לואי התנשם. התמונה הייתה של לואי וליאם אמש. הם רקדו. ובשום אופן זה לא היה מתאים. הוא בהחלט לא זוכר שזה קרה. הוא שם לב שזה פורסם באינסטגרם של ליאם.

לואי: אני לא זוכר שזה קרה. הארי אני נשבע שאני לא זוכר. הייתי שיכור.

הארי: גם אני הייתי אבל אתה לא רואה אותי מסתובב ורוקד עם אנשים אקראיים. במיוחד לא ככה!

לואי: אני מצטער. ממש לא התכוונתי לעשות את זה.

הארי: אתה עדיין אוהב אותו? כי אם כן, אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי אם אפילו לא אכפת לך ממני.

לואי: כמובן שאני לא אוהב אותו ככה יותר! נפרדנו לפני יותר מארבעה חודשים! אני אוהב אותך עכשיו. הוא רק ידיד. ואתמול בלילה לא היה אמור לקרות!

הארי: אני לא יודע אם אתה עושה את עצמך לואי. זה אותו חרא שקרה לי בפעם הקודמת ואני בטוח לא רוצה לחזור על זה.

לואי הרגיש שדמעות נוקצות בעיניו כשקרא שוב את הטקסט. הוא עמד להקליד בחזרה כשהארי ענה שוב.

הארי: אני צריך ללכת. תן לי קצת זמן לחשוב. ביי.

fanboy || hebrew (larry stylinson)Where stories live. Discover now