fanboy || hebrew (larry stylinson)

ארבעים וארבע

המעריצים צרחו והמראיינת ניסתה להבין מה לומר. ריצ'רד בהה בכעס לעברו. תוך שנייה, הבועה של הארי התפוצצה. האישה שרייאינה אותו שאלה אותו משהו.

"סלחי לי?" שואל הארי.

"שאלתי, למה אתה אומר שזה היה תעלול יחסי ציבור? בשביל מה? מה יש לך להסתיר?" היא חוזרת על עצמה והארי נושך את שפתיו הרועדות כשהוא קולט את השאלה. הוא יכול פשוט להגיד את זה עכשיו. הוא יכול להגיד שהוא הומו וזה ייגמר. הוא פותח את הפה שלו למענה כשהוא מרגיש שמישהו אוחז בזרועו.

זה היה אחד מהמאבטחים שלו.

"הראיון נגמר. יאללה." הארי בוהה בו לרגע. כשהוא נמשך מהמושב שלו הוא שמע את המראיינת מוחה והמעריצים משמיעים בוז אבל הוא כבר הגיע לחדר הלבשה שלו, ריצ'רד שם, ידיו מכווצות לאגרופים.

"מה זה היה, לעזאזל?" הוא שואל, בבירור כועס. הארי נושם עמוק ומחייך.

"סיימתי להיות הבובה שלך." הוא עונה בקצרה.

ריצ'רד לועג ולהארי אין מספיק זמן לחשוב לפני שהאיש המבוגר זורק משהו לעברו, כוס זכוכית.

הכוס עפה על פניו, נשברת לרסיסים קטנים שהוא נצמד לקיר. הארי ברח מהר אבל רסיס אחד פגע בלחי שלו וחתך אותה. הוא צועק מכאב ומביט בריצ'רד עם עיינים פעורות.

"מה לעזאזל?!" הוא צועק, מביא אצבע לפניו ומתבונן בנוזל האדום שהכתים את קצות אצבעותיו.

"הרסת הכל! זה לא אמור להיות ככה!" ריצ'רד צועק בקולו הכועס. הארי הולך לכיוון המראה ומסתכל על לחיו, מנסה לעצור את הדימום.

"אף פעם לא חשבת עליי, כל מה שאכפת לך ממנו זה כסף! החיים שלך עד כדי כך אומללים ומשעממים שהחלטת להעביר אותי גהנום?"

הארי שואל, מסתובב להביט בריצ'רד בביטחון.

"אין לך זכות לדבר על החיים שלי."

"אוי זה כל כך מביך שזה בא ממך. סיימתי להיות עכבר תקוע במבוך שלך. אם אני רוצה לצאת מהארון, אני אצא. תזדיין אתה והחוזה שלך." אומר הארי לפני שהוא יוצא מחדר הלבשה לכיוון רכב השטח השחור. הוא מבקש מהנהג לקחת אותו למלון שלו.

"אני לא מאמין שאמרת את זה." לואי נושם
לתוך קו הטלפון.

"גם אני לא מאמין שאמרתי את זה. לא ידעתי שהיה בי את האומץ הזה." הארי עונה, מחייך.

"כולם מדברים על זה." לואי אומר, קולו חזק יותר ומלא בהתרגשות.

"הם הורידו אותי מהבמה לפני שהראיון הסתיים. זה היה גיהנום, אני אומר לך. גיהנום."
הארי אומר והוא שמע את לואי מצחקק.

"תוכנית ריאליטי חדשה, תתעדכנו עם הארי סטיילס." (Keep up with harry styles) אומר לואי והארי מחייך חיוך רחב. הוא מזעיף את מצחו כשהלחי שלו צורבת מהחתך.

"ריצ'רד אה... הוא סוג של זרק עלי כוס... א--סוג של רסיס אה--"

"אם תגיד לי שהוא פגע בך אני באופן אישי אטוס לניו יורק אחתוך לו את הביצים ואגרום לזה שהוא יאכל אותם." לואי מתערב.

למרות שהארי היה קצת בסדר עם זה, הוא יודע שאלימות היא אף פעם לא התשובה.

"מותק. אני בסדר. זו שריטה קטנה,"

"אלינור! תארזי את המזוודות שלך! אנחנו טסים לניו יורק!" צועק לואי. הרעש עמום כשאלינור נכנסת לחדר והארי יכול להתעלף כשומעים אותם מקללים את ריצרד. כמה שניות לאחר מכן, לואי חוזר, צוחק לתוך קו הטלפון.

"אלינור כועסת. לא עליך, על ריצ'רד. היא שברה את כוס התה האהובה עלי" לואי ממלמל והארי צוחק.

הם מדברים עוד כמה דקות עד שלואי אומר שהוא יוצא לארוחת צהריים עם אלינור והם והם נפרדים ארוכות לפני שהם מנתקים.

הארי נשאר בחדרו, שוכב על המיטה הוא בוהה בתקרה הריקה, מקשיב לריצ'רד מתווכח בטלפון כמה חדרים מטה.

****

לואי רוכן אל אלינור, צוחק בקול כשהיא מספרת סיפור על דייט שהיה לה עם אליס.

"את לא יכולה להיות רצינית!" לואי צועק ואלינור מהנהנת במרץ. "אני לא משקרת, טומלינסון!" היא משיבה ומכה את זרועו ברכות. הוא לועג ופונה בחזרה אל הכריך שלו שהיה חצי אכול על הצלחת שלו.

אלינור לגמה מהתה אפרסק הקר שלה.

הם מדברים בהתרגשות במשך זמן מה לפני שמשלמים עבור הארוחה שלהם ועוזבים את המסעדה הקטנה שבה היו. אלינור מחזיקה את ידיו בזהירות והם ממשיכים לדבר, מניפים את ידיהן ביניהן.. "אני עדיין מרגישה מוזר עם זה." היא אומרת, מסמנת לידיה. לואי מזמזם ומביט סביבו, בוהה בפפראצי ובאנשים המעטים שקיבלו תשלום כדי לצלם את התמונות שלהם. לואי נאנח ומקשיב לאלינור מדברת על איך ילד ניסה להכות אותה לפני כמה ימים. היא ממשיכה על כך שהיא ללא ספק לסבית ואנשים שלא יכולים לראות את זה, חייבים להרכיב משקפיים. לואי צוחק יחד אבל תוך שנייה הוא לא שם לב כי מישהו כן הולך לקראתם ולואי מרגיש שהוא מכיר את האישה מאיפה שהוא אבל הוא פשוט לא יכול להבין מאיפה.

אלינור קופאת באמצע המדרכה, בוהה בה ופוצחת בהליכה מהירה. לואי מתנשם. אלוהים אדירים. אלינור מהירה ממנו, היא עושה את דרכה לעבר האישה וחוסמת את דרכה לעבר לואי, לואי תקוע, קפוא ולא מסוגל אפילו לדבר.

"בבקשה-רק תני לי לדבר איתו." היא מתחננת ואלינור אומרת לא, מסתובבת ומושכת בהלם את לואי איתה.

הם הולכים בלי מילה נוספת, עוזבים ג'והנה טומלינסון עומדת באמצע המדרכה.