Mood: nothing without love by nate ruess.
לואי התעורר עם זרועות חזקות כרוכות סביבו. הוא הרגיש את דגדוג נשימתו של הארי על צווארו. לואי הסתובב בעדינות ובהה בהארי בחיוך. הוא הרגיש כל כך מחובר לילד היפה הזה. הוא ידע שהאופן שבו הוא מרגיש כלפיו הוא לא איזה קראש קטן שיש למישהו על מפורסם. זה היה משהו אמיתי.
הוא בדק את השעה על שידת הלילה. שמונה בבוקר. הוא התיישב, זרועותיו של הארי מחפשות את החום שאיבד. כשהבחין שלואי לא היה שם, הוא קימט את עיניו, מתנשף בכבדות.
"תתעורר, הארי." לואי לחש, עיניו של הארי נפערו, הוא היה מבולבל בהתחלה ואז חיוך נשבר על פניו.
"בוקר." הוא ממלמל ואוי אלוהים, הקול שלו נשמע...פאקינג מדהים. לואי הרגיש את הבטן שלו עושה קפיצה קטנה כי וואו, הארי היה מושלם לחלוטין.
"אתה רוצה שאני אכין לך ארוחת בוקר?" לואי מציע. הוא מתמודד נפשית עם העובדה שהוא לא יודע לבשל.
"אני כל כך עייף." הוא נאנק. לבו של לואי רועד והוא מצחקק.
"אתה יכול להתקלח אם אתה רוצה." לואי מציע, והארי מבצבץ את שפתו התחתונה.
"אני מסריח?" לואי צוחק.
"לא, אבל זה עלול להעיר אותך. הנשימה שלך מצד שני..." לואי צובט את אפו ומחייך אל המראה של הארי.
"מרושע."
"אתה ממש בן עשרים."
"והנקודה שלך היא?"
"למה אתה קורא לי מרושע?"
"כי אמרת שהפה שלי מסריח. לפרוטוקול... שלך יותר גרוע." הארי אומר מתיישב שוב. הוא קם ומתמתח. לואי לא יכול שלא לבהות באופן שבו שרירי הגב שלו מתכופפים. הארי הסתובב, תופס אותו בוהה ומחייך.
"ראית משהו שאתה אוהב?"
"מה? לא בהיתי. אני הולך להכין ארוחת בוקר." הוא ממהר לצאת מהחדר, הלחיים שלו נצבעו באדום. הוא שמע את צחוקו של הארי מהדהד בדירה. הוא מצחצח את שיניו במהירות ונכנס למטבח, תופס את קופסת הקורנפלקס ושם לעצמו בקערה. הוא אוכל את זה במהירות עד שהוא שומע צעדים מכיוון הסלון.
הוא מרים את עיניו ומוצא את הארי מצחקק בהיסטריה בידו הקרטון של התמונה שלו. לואי קם מיד, מיהר אל הארי.
"מאיפה הבאת את זה! תפסיק לצחוק!" פניו של לואי היו אדומות כמו עגבנייה.
"למה...יש לך...זה?!" הארי צועק בין הצחוקים שלו.
"אני - איכס! אל קנתה לי את זה! תניח את זה לפני שאמות ממבוכה!" לואי אומר לוקח אותו מידיו ורץ בחזרה לחדרו, דוחף אותו מתחת למיטתו. כשהסתובב, הארי נשען על משקוף הדלת וחייך חיוך רחב.
"אני שונא אותך." לואי אמר בכעס. הארי צוחק לפני שהוא תופס את הבגדים שהביא ועושה את דרכו לשירותים.
"אתה יכול לקחת לעצמך קורנפלקס!" הצעקות של לואי גורמות להארי לצחוק יותר חזק. אלינור נכנסת לסלון, השיער שלה נראה כמו קן ציפורים. היא שמה לעצמה קערת קורנפלקס והתיישבה מול לואי.
"הארי מצא את הקרטון שלו"
"שמעתי" היא אמרה, מפהקת. הם ישבו בשקט כמה דקות והקשיבו למקלחת שנדלקת ונכבית כעבור כמה דקות. אלינור סיימה את הקורנפלקס שלה ועשתה את דרכה חזרה לחדר שלה כדי להתכונן להתקלח. הארי נכנס לסלון, ולואי לא ציפה למה שראה. הבחור הגבוה עמד שם, מגבת כרוכה סביב מותניו, תלויה נמוך בצורה מסוכנת. שערו היה רטוב וטיפטף על הריצפה.
"מה נראה יותר טוב? החולצה הזו או הזו?" הוא הרים שתי חולצות, שתיהן מגעילות באותה מידה. החולצה הראשונה היתה עם כפתורים מנוקדים שחורים והשניה היתה כפתורים שחורים שקופים עם דוגמה פרחונית תוססת בחזית.
"אה--אמ--" הוא ניסה להסתכל על עיניו, לא כמה נמוכה המגבת או מה יקרה אם המגבת תיפול.
"הראשונה." סוף סוף הוא אומר. הארי מהנהן והולך בלי מילה נוספת. הוא מגיע כמה דקות לאחר מכן, לבוש סקיני שחור, החולצה שלואי בחר לו וללא נעליים. לואי עדיין היה מובך. לואי קם ועשה את דרכו למטבח, משליך את הקערה שלו לכיור. הוא עשה את דרכו חזרה לסלון ועמד מול הארי שישב כעת על הספה.
"חשבתי שאמרתי לך לקחת את הקורנפלקס שלך בעצמך."
"לא רעב יותר." הארי עונה לפני שהוא אוחז בירכיו של לואי ומושך אותו למטה אל ברכיו. לואי פלט צעקה קטנה, לפני שהתיישב, רגליו משני צידיו של הארי.
"מה אתה--"
הוא הושתק על ידי שפתיו של הארי שמתרסקות על שלו. לקח ללואי שנייה להבין מה קורה לפני שהוא התחיל לנשק בחזרה. ידיו מצאו את דרכן אל צווארו, מקרבות אותו. ידיו של הארי היו מעליו, נוגעות בחזה החשוף שלו, בירכיו, והוא אפילו העז ללחוץ קצת על התחת שלו. לואי נאנח בשקט , לפני שהצמיד את הארי לעוד נשיקה פראית.
החדר התחיל להיות חם. לואי נישק את קו הלסת של הארי. הוא הרגיש את שפתיו על צווארו ועצם הבריח. לואי הזיז את חולצתו הצידה לפני שהותיר סימן על אמצע החזה שלו, בין קעקועי הדרור.
"לואי." הארי נאנח בקול נמוך מעומק גרונו.
"הממ..." לואי עשה את דרכו חזרה אל שפתיו, מצרף שוב את שפתיהם. הנשיקה הייתה מבולגנת, התנגשות של שיניים ולשון אבל אלוהים, זה היה טוב, כל כך טוב-
ואז הוא שמע נקישת מצלמה. לואי דחף את עצמו מיד בצעקה, נחת על התחת שלו על הרצפה. הוא הסתובב ומצא את אלינור מחייכת בביישנות אל שני הבנים.
"אל!" לואי צועק, נעמד, לחייו אדומות.
"מה? זה היה לוהט"
YOU ARE READING
fanboy || hebrew (larry stylinson)
Fanfictionלואי מעריץ את הסלבריטאי העולמי הארי סטיילס. הסיפור מתורגם וכל הזכויות הולכות ל @larryafhbu
