הדבר הראשון שלואי שם לב אליו שהם נחתו בקליפורניה זה מזג האוויר.
היה הרבה יותר חם מלונדון. הוא הוריד את הסוודר שלו שהם הלכו בשדה התעופה, מחזיק את ידה של אלינור בעדינות רבה.
הם הגיעו לחניון החיצוני של שדה התעופה.
אלינור קרנה, בהתה סביבה. עצי דקל היו בכל מקום, הגזע הדק שלהם תומך בהם מפני הרוחות החזקות של סוף החורף.
הם נראו חלשים, כאילו הם יתמוטטו כל שניה אבל הם מחזיקים מעמד. זה היה מדהים בלשון המעטה.
לואי ואלינור הלכו בעקבות השומר (לואי עדיין לא נזכר בשמו) לרכב שטח כמו שהיה בלונדון.
זה היה אחר הצהריים שם, אחרי שש והשמש שקעה, השקיעה הייתה בגווני אדום וורוד.
היה להם נסיעה ארוכה לסן דייגו.
***
לואי בהה בהמון המעריצים שהיו מחוץ למלון שהארי שהה בו. הם נדחקו על ידי מחסומי מתכת והותירו מקום ששוהי המלון יכולים לעבור בו. הם צרחו שהמכונית עצרה ועשו את דרכם אל הרכב, השעה הייתה אחרי שמונה וחצי, היה קפוא. לואי תהה איך הם מסוגלים להיות בחוץ במזג האוויר כזה.
לואי שמח שהחלונות היו כהים כך שהמעריצים לא יוכלו לראות את הבאת פניו. אלינור החזיקה בידו של לואי, מנסה להרגע.
"בסדר, אני יוצא ופותח לכם את הדלת, אתם רק צריכים להשאר מאחורי, הבנתם?" השומר אמר והם אפילו לא הספיקו להשיב לפני שהשומר יצא מהרכב. הוא שילב את ידו עם ידה של אלינור ובהה בה בחיוך קטן לפני שהדלת נפתחה והצרחות התחזקו.
לואי יצא החוצה ואלינור אחריו. הם שמרו על מבטם למטה, לא הסתכלו על אף אחד מהמעריצים. לואי שמר על אלינור קרוב אליו, מנסה לשמור על עצמו רגוע.
הוא פולט נשיפה שהם בתוך המלון. אלינור מחייכת, אחר כך צוחקת ואז מעוותת את פניה. לואי מסתובב להסתכל, המעריצים צעקו משהו שלא נשמע מבעד לזכוכיות.
"הם כועסים?" היא שאלה ולואי משך בכתפיו.
"אני לא רואה סיבה, אולי בגלל שאנחנו מבלים עם הארי?" לואי מנסה למצוא סיבה הגיונית אבל זה לא זה. שניהם הולכים לאורך הלובי המפואר עוצרים מול המעליות ומחכים. השומר אמר להם שהארי נמצא בקומה התשיעית של הסוויטות בחדר 69.
השומר הלך והם נשארו לבד במעלית. אלינור הסתכלה בטלפון שלה, צוחקת מהודעה.
"אז חשבתי שמחר נטייל טיפה" אומרת אלינור.
"למה לא עכשיו?" לואי שאל.
"ובכן אני עם ג'ט לג ואני דיי בטוחה שגם אתה. חוץ מזה אני בטוחה שהארי תיכנן לכם משהו הלילה." היא אומרת ברמיזה מינית.
"איכס! תפסיקי!" לואי התחנן.
"אוי בחייך! אל תתנהג כאילו זה לא נכון!"היא מצחקקת. לואי גילגל את עיניו והסמיק.
המעלית עצרה בקומה התשיעית. לואי הסתכל מסביב עד שעיניו נעצרו על דלת 69, הוא נושם עמוק לפני שדופק.
אפילו שניה לא עברה והדלת נפתחה, הארי עמד שם, זורח.
"לו!" הוא מעיף את עצמו לעבר הילד הקטן יותר, גורם להם למעוד לאחור במסדרון עד שלואי נלכד כנגד הקיר, הארי מנשק אותו בתשוקה.
פתאום נשמע קליק של מצלמה. הארי קפץ מלואי רואה את אלינור מביטה בטלפון שלה.
"מה, זה לאלבום." היא ממלמלת ושמה את הטלפון שלה בכיס. לואי עיקם את פניו והארי נישק אותו שוב.לא עברה שניה והארי התנתק שוב.
"בודקים עכשיו את כל הקומה, אל. רוצה שאני התקשר לשומר שיתן לך מפתח לחדר?" הארי שאל ואלינור הנהנה.
כמה דקות אחרי, שומר בשם ג'ייק עמד ליד הארי ואמר לו מה לעשות.
"איזה חדר את רוצה אל?" הארי שאל.
"האחד הכי רחוק משלכם. לא רוצה לשמוע אותכם עושים את זה." היא אמרה ולואי הסמיק, מסתכל לכל מקום חוץ מאלינור והארי. ג'ייק נראה אדיש לאמירה ומוביל את אלינור לחדר שבקצה המסדרון.
היא קורצת להם לפני שהיא סוגרת את הדלת. ג'ייק עוזב, נראה משועמם.
"נסיכה, תן לי להראות לך משהו." הארי לוחש, משלב את אצבעותיהם ומושך אותם לתוך חדר המלון.
הוא מוביל אותם בחדר עד שהם מגיעים לזכוכית שמובילה למרפסת. הארי מרפה את אחיזתו בלואי ופותח את הדלת, נותן ללואי לצאת ראשון.
הצרחות של המעריצים מלמטה זה הדבר הראשון שלואי שם לב אליו. אחרי זה הוא שמע בחולשה את התנפצות הגלים מהחוץ שבמרחק כמה קילומטרים. הוא מביט לימינו ומבחין באורות המנצנצים של העיר.
"ואו זה יפה." לואי לוחש שהארי נעמד לצידו, נשען על המעקה ובוהה במעריצים.
הם צעקו להארי.
"יש לך מעריצים כל כך מסורים." לואי ממלמל אליו.
"הם הכי טובים שיש." הוא עונה. הם שקטים לרגע, האוויר הקר פוגע בהם שוב ושוב.
לואי רעד מעט, חיבק את עצמו במטרה להתחמם.
"קר לך?" הארי שאל, זז לחבק את לואי אבל נסוג לאחור שנזכר שהם לא לבד. למעריצים יש מצלמות והם יכלו לראות מה שקורה פה למעלה.
"בוא נכנס פנימה." הארי מציע ולואי הולך אחריו פנימה, עדיין קר לו.
הארי אחז במותניו של לואי, מושך אותו קרוב. הוא מצמיד את שפתיו לאוזנו, נשימתו מדגדגת את צווארו.
"אם קר לך, יש לי כמה דרכים לחמם אותך, נסיכה."
YOU ARE READING
fanboy || hebrew (larry stylinson)
Fanfictionלואי מעריץ את הסלבריטאי העולמי הארי סטיילס. הסיפור מתורגם וכל הזכויות הולכות ל @larryafhbu
