חמישים ושלוש

269 33 16
                                    

זה היה בכל מקום.

התמונות היו בכל מקום.

הם היו בכל מדיה חברתית, בכל עיתון, בכל כתבה. ללואי התחשק להקיא. הוא לא ידע מה לעשות.

הוא הרים את הטלפון שלו באצבעות רועדות, מוכן להתקשר להארי כשהטלפון צילצל, שמו של הארי הבזיק על המסך והוא ענה לו במהירות, פלט התנצלויות בשניה שהוא עונה.  

"לו, תירגע." הארי אומר ולואי לוקח נשימה עמוקה.

"אני מצטער-"

"זאת לא אשמתך. ג'והנה אשמה." הארי עונה בלי לחשוב שניה. לואי מזלזל בדבריו שבא להגיב כשהארי ממשיך לדבר.

"חשבתי..." הוא מתחיל לדבר לעט, "נמאס לי להסתתר, לא להיות אני."

לואי לא יודע מה להגיד. הוא מרגיש אובד לגמרי במילים מהמחשבה על הארי יוצא מהארון. האם הוא באמת רוצה לעשות את זה? זה מה שהוא באמת רוצה? כמובן שהוא רוצה להחזיק את ידו ולנשק אותו בפומבי אבל הארי מוכן לזה?

"זה מדהים." לואי פולט החוצה, קולו נשמע חלש.

הוא יכל לשמוע את הארי מסביר על התוכנית שלו של מה שהוא הולך לעשות, הולך להיות לו ראיון בסוף השבוע. הוא הקשיב והלב שלו מתמלא בכל כך הרבה התרגשות, כמעט מתפוצץ.
***
הארי מביט סביב שדה התעופה, לוקח נשימה עמוקה לפני שהוא נכנס לטרמינל ומיד מופגז על ידי הפאפארצי. הם צועקים לעברו שאלות והוא שמח שהוא מרכיב את משקפי השמש שלו כי הבזקי המצלמה כבר היו מסנוורים אותו.

הוא ממשיך ללכת מאחורי השומר שלו, שלא כל כך חביב, אומר לקהל להתרחק. הארי מוריד את ראשו, מנסה לא לתת לצעקות להשפיע עליו.הוא רגיל לזה. עברו שנים מאז הפעם הראשונה שהם הגיעו אליו, אבל עכשיו הוא מרגיש המום.

הוא שמע את הפאפארצי צועק, מנסה להוציא ממנו תגובה אבל הוא מנסה לא להראות שום רגש שהוא מגיע ליציאה של שדה התעופה הוא שומע גבר צועק

"הארי אתה פאגוט?"

המילה הקטנה הזו גורמת לו להירתע. הוא מסתובב במהירות, הפלאשים מודלקים עוד יותר בפראות אפילו יותר ממקודם.
 
"אהבה היא אהבה. אין צורך להשתמש במילה הזאת." הוא אמר בכעס.

התגובה שלו מקבלת עשרות צעקות מהפאפרצי אבל הארי מתעלם מהם ויוצא במהירות משדה התעופה, נכנס למושב האחורי של המכונית ואומר לנהג לנסוע. הוא שולף את הטלפון שלו ושולח הודעה ללואי, אומר לו שהנהג יהיה בבית שלו עוד כמה דקות לאסוף אותו.

הוא מקבל חזרה הרבה אימוגים אבל להארי אין מושג מה הכוונה שלהם. הוא צוחק שלואי שולח אימוגי של חציל והפה עם הלשון בחוץ בסדר, הוא יודע מה זה אומר.

הוא משעין את ראשו על חלון המכונית, מנסה לנוח.

****
שלואי פותח את הדלת, הארי עוטף את זרועותיו סביבו, לוחש לו כמה הוא התגעגע אליו.

"גם אני התגעגעתי אליך, דארלינג." אומר לואי, קולו עמום בכתפו של הארי.

"קדימה. אני אקח אותך לאנשהו." הארי מלמל ומושך את לואי מבלי לחכות לתגובה. הבחור הקטן יותר מוצא את עצמו במושב האחורי של רכב שטח בעל חלונות כהים.

הוא פולט נשימה מופתעת ומתמקם במושב. הארי מחייך ומשלב את ידיהם.

"אל תרגיש כל כך נוח עכשיו, טומלינסון." הארי לוחש לו באוזן ולואי רועד בגלל קולו הצרוד.

הוא מסתובב להביט בו ולומר משהו שנון אבל שפתיו של הארי על שלו לפני שהוא יכול.

לואי לו מוחה, רק מעמיק את הנשיקה עד שאין להם אוויר, מתנשפים אחד על השני. הארי אוחז ביכיו של לואי, לוחש דברים מתוקים כשהוא משאיר נשיקות רטובות על צווארו.

לנהג היה לא מאוד נוח אבל להארי לא באמת היה אכפת כרגע. בקרוב הם לא יצטרכו לשמור את הזוגיות שלהם לעצמם. הם יוכלו להיות בחוץ ביחד.

הארי התרגש מאוד מהמחשבה לצאת מהארון אבל עדיין היה לו את הנושא של ריצ'רד לטפל בו, אבל הוא מנחש שיוכל להתמודד איתו מאוחר יותר. לאחר שעה של נסיעה, לואי משתעמם ונשכב על ברכיו של הארי עם אנחה קטנה.

"אני משועמם." הוא אמר והארי צחקק. מעביר את אצבעותיו בשיערו, מעסה את הקרקפת ברכות.

"כמעט הגענו." הארי אומר ולואי  מהנהן, עוצם את עיניו. הם יושבים בשתיקה לכמה דקות נוספות עד שהגיעו ליד.

"בייב, הגענו." הארי אומר ולואי מתיישב, רואה בית מפואר.

"וזה?"

"אחד הבתים שלי באנגליה."  הוא אמר ולואי מרגיש שהוא בוער.

שיט, הוא עומד להכנס לביתו של הארי סטיילס.

"אני- מה לעזאזל אני אומר?"  לואי ממלמל והארי צוחק על הבילבול שלו.

"אני לא יודע. אולי... נלך לשבור את אחת המיטות?"

לואי מתנשם וסוטר בזרועו של הארי בשובבות לפני היציאה מהמכונית. הארי אומר לנהג שהוא יתקשר אליו אם יהיה צורך לאסוף אותו לפני שהוא נוסע, משאיר אותם לבד, עומדים בכניסת הבית של הארי.

"בחייך." הארי אומר ותופס את ידו של לואי, מוביל אותו אל דלת הכניסה הענקית.

"איך לעזאזל פותחים את החרא הזה?" שואל לואי, בוהה בדלת. הארי מניד בראשו, צוחק בשקט, פותח במהירות את הדלת ונכנס פנימה, מתבונן בנער הקטן הולך בעקבותיו.

לואי מסתכל על הבית. נברשת קריסטל ענקיץ תלויה מהתקרה הגבוהה וגרם מדרגות מפותל המוביל לשני כיוונים שונים.

לואי בוהה בריצפת השיש ובאומנות המדהימה שתלויה על הקירות. הארי רק מחייך ומתעכב מאחוריו, נותן לו לסרוק את הסביבה.

הם עולים לקומה העליונה שבה חדרי שינה, הארי עוטף את זרועותיו סביב מותניו של הבייבי הקטן שלו. הוא מנשק את לחיו ברכות לפני שמעביר את שפתיו לאוזנו.

"אז..." הוא לוחש, "איזה מיטה אתה רוצה לחנוך ראשונה?"

fanboy || hebrew (larry stylinson)Where stories live. Discover now