הארי הפנה את גבו ללואי שהקטן יותר החליף בגדים.
"אני לא יודע למה אני לא מסוגל לצפות בך מחליף בגדים. אני מתכוון, ראיתי אותך מתלבש לפני."
"אוי, תשתוק, זה יהרוס את המתנה."
לואי משיב ונאנח שהוא מהדק את המחוך."
"בסדר עכשיו אתה יכול להסתובב."
הארי עשה בדיוק מה שאמר ונשימתו נעצרה בגרונו, צופה בלואי עומד עם ידיו על מותניו. הוא בהה, עיניו משוטטות על גופו של לואי.
יריכו כל כך מושלמות והאיפור יפה לו כלכך. הארי לא יכל להיות יותר חרמן שראה את תחתוני התחרה השחורים על גופו של לואי.
"אתה- אלוהים אדירים, גילחת את הרגליים שלך?" הארי שואל ולואי מסמיק, נושך את שפתיו.
"כן. זה נראה נורא?" הארי נאנח ואחז במותניו של לואי, מושך אותו קרוב יותר.
"אלוהים, אתה נראה.. יפה לעזאזל" הארי לוחש.
"שמח שאתה אוהב את זה."
לואי עומד על קצות אצבעותיו. מצמיד את שפתיו לאוזנו של מהארי, מלקק ברכות.
"יום הולדת שמח, דאדי"
הארי דחף את לואי ברכות על המיטה.
"תן לי לטפל בך, נסיכה"
**********************************
לואי התעורר למחרת בבוקר עם תחת כואב וגמה שעומדת בקצה המיטה.
הוא צווח והעיר את הארי שקפץ מהמיטה ונפל על הרצפה, לוקח איתו את השמיכה. לואי פלט עוד צעקה שהבין שהוא נותר ערום מול גמה שבוהה בו.
"גמה מה לעזאזל?!" הארי צעק וגמה צחקה לפני שהשליכה את התחתונים שלואי לבש אמש לאחיה הצעיר.
"אתה צריך ללמוד לשתוק. וליום ההולדת הבא שלי אני רוצה כמה אטמי אוזניים, בבקשה." היא אומרת בצחוק. היא עוזבת בלי מילה נוספת, ומשאירה את לואי מסמיק.
"אני כל כך מצטער עליה. אין לה את המושג פרטיות במוח." הארי מתנצל, חוזר למיטה. לואי מצחקק ומנשק את אפו ברכות.
"זה בסדר, אהוב." לואי גיחך וקם להתמתח. הארי לחץ על התחת שלו ולואי צחק לפני שסטר לידו.
הארי רק חייך לפני שהוא קם מהמיטה יחד איתו. לואי שם טרנינג, סוודר של הארי ובוקסר ושני הבנים עוזבים את החדר, מחזיקים ידיים.
אן במטבח מכינה ארוחת בוקר וג'מה קוראת ספר בסלון. היא מנענעת את גבותיה לעבר הארי והבחור הצעיר החטיף לה כאפה.
אן מזעיפה את פנה על בנה בגלל המחווה והארי מתנצל לפני שהוא נועץ את לשונו בג'מה כמו ילד.
"אתה רואה עם מה אני צריך להתמודד כל יום?" אן לוחשת ללואי והוא מצחקק, ידיו אוחזות בקצה כפות הסוודר.
שאר הבוקר עובר ברובו אותו הדבר.
הם צוחקים ומדברים על דברים שונים והארי נראה כל כך שמח להיות בבית, לואי היה רוצה שזה יהיה ככה כל הזמן.
הוא אוהב את הדרך שבה החיוך של הארי לא קטן או את האופן שבו הוא נראה כל כך נינוח, כתפיים נפולות והקול נרפה ורך. הוא לא נראה מתוח כמו בראיונות או כשנשאל על החברות הרבות שלו.
הוא היה הארי.
לואי ישב על ברכיו, הארי נישק את צווארו בהיסח הדעת עד שלואי קיבל שיחת טלפון.
הוא ענה לה כדי לשמוע את אלינור.
"לו? אתה חייב לחזור לדירה. ריצ'רד אומר שיש לנו דייט הערב." היא אומרת בזהירות דרך הטלפון.
לואי נאנח.
"בסדר. אני אהיה שם בקרוב." הוא מנתק ומסתכל בחזרה על הארי.
"אתה צריך ללכת?" הוא שואל בעצב. לואי רק מהנהן והארי קם, נושא אותו איתו. לואי משמיע צעקה קטנה, נצמד אליו.
"אני אחזור בקרוב, אמא. אני חייב להסיע את לו הביתה." הארי אומר. הוא מנשק את לחייה במהירות לפני שהניח את לואי על הרצפה. הוא נועל את נעלי הוואנס שלו, לא טורח לקשור את השרוכים וממהר אחרי הארי החוצה.
הם מתמקמים במכונית של הארי ולואי מחייך כשהוא לא רואה אף אחד בסביבה. בלי פפראצי, בלי מעריצים, בלי בירדים. זה היה כאילו הם הלכו לכוכב אחר.
הארי מתניע את המכונית והם נוסעים את הנסיעה של שעתיים לדונקסטר תוך שהם מדברים על דברים אקראיים.
כשהם מגיעים לדירתו של לואי הוא פולט אנחה כשהוא מבחין שאין פפראצי.
"אז, אחרי היום אני חוזר לסיבוב ההופעות ואני נוסע לניו יורק בעוד כחודש כדי ללכת ל-GMA." לואי מהנהן, נושך את שפתו. הוא לא רצה לא לראות אותו.
הארי נאנח ומחבר את ידיהם זו לזו. הוא נשאר שקט לרגע לפני שלואי רוכן ומנשק את שפתיו ברכות.
"אני אוהב אותך." הוא נושם על שפתיו. הארי מחייך, מנקר אותו שוב.
"אוהב אותך גם, נסיכה. עכשיו תיכנס לשם. אני מרגיש את חוסר הסבלנות של אל."
לואי מחייך ומנשק אותו פעם אחרונה, רוצה להחזיק מעמד לפני שהוא פותח את דלת המכונית ויצא החוצה. הוא מנופף לעברו, מתבונן כיצד הוא נוסע לאט לפני שהוא נאנח.
הוא כבר התגעגע אליו.
YOU ARE READING
fanboy || hebrew (larry stylinson)
Fanfictionלואי מעריץ את הסלבריטאי העולמי הארי סטיילס. הסיפור מתורגם וכל הזכויות הולכות ל @larryafhbu
