השעות היטשטשו ועד מהרה השעה הייתה אחת עשרה. לואי נאלץ להודות. זה היה היום הכי טוב בחייו. הארי פאקינג סטיילס יושב על הספה שלו, מספר בדיחות איומות בזמן שהם דיברו על כלום והכל.
ליאם ונייל באו בעשר. כשהם ראו את הארי, הם עמדו שם מגמגמים. הוא צחקק ובירך אותם. הם הביטו בלואי בעיניים פעורות והילד הקטן הצביע על אלינור, האשמה.
הם הביאו איתם מתנות והתיישבו מתחת לעץ חג המולד. הם התחילו לצפות בסרט אבל התווכחו במשך חצי שעה באיזה מהם לצפות. הם החליטו על פרוזן. לואי אישית אהב את הסרט הזה.
לואי תפס את מושב האהבה עם הארי בזמן שהאחרים התיישבו על הספה מימין להם. לואי ניסה לשמור קצת מקום מהארי אבל הבחור הגבוה יותר התקרב אליו בהתגנבות. בסופו של דבר הם ישבו ישירות אחד ליד השני, רגליהם נוגעות.
הארי החליט לקחת את זה צעד קדימה. הוא החליק את ידו על ידו של הילד הקטן יותר. הוא שמע את לואי מתנשם ומביט בו בעיניים פעורות. האחרים לא שמו לב. הם צפו בסרט בעניין מטופש. לואי סובב את ידו, כף ידו כלפי מעלה ושרכו את אצבעותיהם זו בזו. אצבעותיו של הארי היו גסות וקרירות אבל הרגישו בטוחים ומסבירי פנים.
הם לא עשו שום דבר אחר. הם פשוט ישבו שם, ידיהם קשורות זו לזו כמו שתי ספינות.
כשהסרט הסתיים השעה הייתה כמעט חצות. אלינור דפקה על הספה, נוחרה קלות. נייל דיפדף בין הערוצים וליאם הלך לשירותים. הארי ולואי לא זזו. הם נשארו על הספה, אף אחד מהם לא דיבר.
בסופו של דבר לואי קם והתמתח.
"לאן אתה הולך?" הארי שואל.
"להכין קצת קפה." בכל שנה לואי, אלינור, ליאם ונייל נשארו ערים עד שתים עשרה כדי לפתוח את המתנות שלהם ולחגוג חג שלעולם לא יתבגרו ממנו. הארי קם והלך אחריו למטבח. כשהם עשו את דרכם אל הארי תפס את קצה הסוודר הירוק של לואי שהוא תפס אותו וקירב אותו, מעליהם היה ענף קטן של דבקון. הוא נתמך בסרט שהיה ממוסמר בקיר. הם עמדו שם, בהו אחד בשני. הארי משך בכתפיו וחייך בבושה. לואי צחקק, החיוך של הארי התרחב. הוא החזיק את הילד הקטן קרוב, ידיו על מותניו. ידיו של לואי נחו על חזהו, עיניו הכחולות הקורנות בוהות בירוקות בוהקות. ועם זה הארי רכן מטה, מחבר את השפתיים שלהם בעדינות.
לואי חשב שפרפרים קורים רק בסיפורים, אבל כאן עם זרועותיו של הארי סביבו ושפתיו נגד שלו, הוא ידע שהם תיארו את זה לגמרי נכון. לואי מישש את מישור החזה של הארי. הוא הרגיש את ליבו פועם בחזהו.
השפתיים שלהם נעו כאילו הם עשו זאת לנצח. הארי התרחק ראשון, חובט את אפם זה בזה. לואי פקח את עיניו ונפגש בירוק עז בוהה לאחור.
"רציתי לעשות את זה מאז שראיתי אותך לראשונה בלונדון" לחש הארי, חופן את פניו של לואי בידיו. לואי הסמיק.
"רציתי לעשות את זה לנצח." הוא עונה ומסיט את מבטו נבוך.
"אלוהים, אתה יפה." הארי רוכן מטה ומנשק אותו שוב, משחרר אנחה שלמה כאשר השפתיים שלהם נפגשות. הנשיקה נמשכת פחות משנייה לפני שנייל רץ פנימה ועוצר. שני הבנים התרחקו, מסמיקים בטירוף.
"אלוהים אדירים." נייל חורק לפני שהוא מסתובב ועוזב וצועק את שמה של אלינור.
אוי לא. לואי מיהר בחזרה אל תוך הסלון.
שנייל קפץ עליה היא התעוררה בגניחה ודחפה ממנה את הבלונדיני. "מה אתה רוצה?" היא ממלמלת מפהקת.
"לואי--הארי--אני--הם התנשקו!" אלינור הפסיקה לשפשף את עיניה ובהתה מלואי אל הארי ואז נייל.
"מה לעזאזל. לואי! פאק! אלוהים אדירים! למה--"
"זה היה רק..." מתחיל לואי.
"איך זה הרגיש? האם הוא מנשק טוב? הוא נראה כמו מנשק טוב--"
"הוא עומד ממש כאן." אומר הארי, מניף את ידו במבוכה. אלינור משתיקה אותו והוא סוגר את פיו.
"אתה מסמיק תראה!" אלינור אומרת וליאם נכנס אז.
"מה פספסתי?" הוא שואל.
"לואי והארי בדיוק התנשקו ולא קיבלתי תמונה של זה עבור האלבום של לארי שלי." ליאם קימט את מצחו לפני שהתיישב על הספה.
"לארי מה? מה זה לארי לעזאזל?" שואל לואי וחיוכה של אלינור מתרחב.
"זה שם השיפ שלך. נייל המציא את זה." היא אומרת ונייל קורן.
"אני הקפטן של השיפ שלך." הוא אומר. אלינור מנידה בראשה.
"כבר דיברנו על זה נייל. אני הקפטן ואתה העוזר המדהים שלי."
"לכי תזדייני." נייל נוהם, יושב על הספה. הארי ולואי עמדו שם, בלבול כתוב על פניהם. לואי היה נבוך לחלוטין. חבריו התכוונו לגרום להארי לברוח בצרחות. אבל במקום זאת הארי פרץ בהתקף צחוק, קולו גבוה בצורה מוזרה למרות הקול הרגיל והעמוק שלו.
"אני אוהב את החברים שלך." אומר הארי כשלחייו של לואי מאדימות.
"הם כל כך מביכים." לואי נאנק מכסה את פניו.
"בהחלט." הארי מצחקק לפני שמקיף את זרועו סביב מותניו של לואי. לואי הרגיש את הניצוץ זורם בעורקיו במקום בו נגע בו. הם לא שמו לב שהאחרים בוהים בהם. אלינור התחילה לשלוף את הטלפון שלה בדיוק כשלואי עצר אותה.
"שלא תעזי." הוא מזהיר.
"תמונה אחת? בבקשה! אני מבטיחה, רק אחת!" לואי נאנח ומחניק את פניו בכתפו של הארי. הארי מצחקק ועוטף את זרועו השנייה סביבו בדיוק כששמע את רעש המצלמה נכבה יותר מפעם אחת.
"אל! אמרת אחד!" לואי זז לתפוס את הטלפון שלה אבל הארי משך אותו אחורה ונישק אותו בעדינות. הוא שמע שוב את המצלמה נקישה ומישהו יצא מהחדר. אבל לא היה אכפת לו. זה מרגיש כמו להתאהב. הוא התרחק ראשון.
"בוגד." הוא ממלמל והארי מחייך מביט בשעון.
חמש אחרי חצות.
"חג מולד שמח. מה דעתכם להגיע למתנות האלה, אה?"
YOU ARE READING
fanboy || hebrew (larry stylinson)
Fanfictionלואי מעריץ את הסלבריטאי העולמי הארי סטיילס. הסיפור מתורגם וכל הזכויות הולכות ל @larryafhbu
