קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים ושטפתי את פניי במהירות, הוצאתי מהארון הגדול ג'ינס לבן ארוך וטריקו שחורה, נעלתי נעלי ג'ורדן שחורות לבנות וסירקתי את שערי החום שהסתדר יפה הבוקר.
"אתה חתיך." סידרתי את חולצתי כאשר הבטתי במראה.
"איזה שרירים." חייכתי בדביליות.
ירדתי למטה והתיישבתי בשולחן הגדול,
פרנצ'סקה וקלייר הניחו את האוכל על השולחן, בלה ואבא יצאו מחדר השינה שלהם לאחר מספר דקות וכולנו התחלנו לאכול.
לאחר שסיימתי יצאתי לבית הספר במהירות כדי לא להיתקל בשאלותיה של בלה. איך הולך המשפט? אל תשאל שאלות, שלא תשמע שקרים.
החניתי את הפרארי האדומה שלי והתקדמתי לכיוון הבלונדה שעמדה בשער.
"היי בלונדה." הנחתי יד על כתפה.
היא מיד העיפה את ידי ממנה.
"השם שלי הוא ברוק, לאיית לך איך אומרים אותו?" שאלה.
"מה שתגידי." נכנסתי בשער.
"רוצה נלמד יחד למבחן המסכם במתמטיקה?" שאלתי בעודי מתקדם ביחד איתה לכיוון הכיתה.
"אין לך חברים?" שאלה מיואשת.
"אחד גאון ויש לו חברה אז אין לו זמן בשבילי, ולשני יש שכל עמוק בתוך התחת ועסוק בלרדוף אחרי האישה שהוא אוהב." אמרתי בכנות.
"מצויין, תלמד עם הגאון." אמרה.
"למה את קרה? אני לא נושך. חוץ מזה אמרתי לך שהגאון עסוק מאוד." התקרבתי אליה.
"אני מעדיפה לא להתקרב אליך זאק." הלכה אחורה והניחה את ידה על ידית הדלת.
"את מפחדת להתאהב בי? זה העניין?" התעצבנתי.
"מה?" שאלה לא מבינה.
"את מפחדת להתאהב בי?" שאלתי שוב.
"אני לא מפחדת להתאהב בך, כי אני יודעת שזה לא יקרה." איבדה את סבלנותה.
"אז מה הבעיות שלך?" שאלתי בעצבים.
"אם נלמד יחד למתמטיקה אתה תניח לי לנפשי אחר כך?"
"כן." חייכתי בניצחון.
"מחר אצלי." קבעתי.
"מי אמר שאצלך?" כיווצה את גבותיה.
"אני." השבתי בחיוך ונכנסתי לכיתה.
שיעור מתמטיקה התנהל כרגיל.
פרבולות, משוואות, טריגו ונוסחאות.
הדברים האלו כל-כך משעממים.
הצילצול קטע את מחשבותיי.
עשיתי את דרכי למחששה שם פגשתי את סבסטיאן שישב ועישן סיגריה כהרגלו.
"היי אחי." הבאתי לו כיף.
"היי." אמר בחיוך.
"איפה האידיוט?" שאלתי מתכוון לדניס.
"מחפש אחר אהבתו." אמר בדרמטיות וצחקתי.
"למה הוא טורח אם היא בכלל לא רוצה אותו?" שאלתי לא מבין.
"הוא כנראה חצי מאוהב." סבסטי אמר.
"הוא כנראה גם חצי דפוק." מלמלתי.
"מה רע בלאהוב?" שאל.
"אני וקריסטן מאוהבים והכל טוב איתנו." הוסיף.
"אני לא חושב שאי פעם אדע מה זה לאהוב." מלמלתי.
"אל תהיה טיפש, בטוח שתדע מתישהו." אמר.
"אני כל יום מזיין בחורה אחרת, הן יפות, הן מושלמות ויש להן הכל, ואני לא מרגיש דבר לאף אחת."
"אתה עושה סקס בלי רגש זאק, זה שונה." אמר.
"איפה זה שונה? אני מזיין בשביל הכיף, היא מזדיינת בשביל הכיף, טוב לשנינו צריך יותר מזה?" שאלתי לא מבין.
"אז תן לי לשאול אותך שאלה זאק." כיבה את הסיגריה והביט בעיניי מבט עמוק. עיניו הירוקות בהירות היו כה מרוכזות ורציניות.
"אם היית מתאהב במישהי שכל הזמן גורמת לך לרדוף אחריה, הייתה מטריפה אותך במלוא מובן המילה, בשבילה היית מוכן לעשות הכל אפילו ללכת נגד כל מה שהכרת עד עכשיו. אבל.. היא שחקנית פורנו, היית יוצא איתה או פוסל אותה?"
"לא יודע." השבתי בכנות.
"תחשוב שוב." התעקש.
"אחי אני לא יודע." התעקשתי גם.
"אל תגיד לי לא יודע, אני מכיר אותך יותר מדי טוב זאק, אל תשקר לעצמך בסדר? אתה לא תצא עם שחקנית פורנו כדי שלא תסכן את 'המעמד הגבוה שלך'" אמר בזלזול.
"למה אתה מזלזל בי?" הרמתי גבה.
"כי אתה דפוק." השיב.
"יש משהו בדבריך." אמרתי לאחר מספר שניות.
"אתה לגמרי אידיוט מכור לסקס." מלמל.
"גם אני אוהב אותך כוסית שלי." נמרחתי עליו.
"לך לעזאזל." העיף אותי ממנו.
"איך קריסטן?" שאלתי.
"בסדר." השיב.
"רוצה לצאת מחר בערב?" שאל.
"לא יכול, קבעתי עם ברוק." השבתי.
"עוד אחת לאוסף?" שאל והדליק סיגריה נוספת.
"עוד רעל לריאות?" נאנחתי.
"ברוק היא לא לאוסף, אנחנו בסך הכל נלמד." אמרתי בטוח בדבריי.
"אצל זאק ריבר אין דבר כזה "סך הכל נלמד" יש דבר שנקרא אצלו "מקסימום נזיין ונזרוק" כי הוא דביל." סבסטי צחק.
"אני רציני, גם אם הייתי רוצה לזיין אותה אני לא יכול. היא קשה." חייכתי.
"גם קיר חזק אפשר לשבור! תזכור את מה שאמרתי לך. בהצלחה." קם והחל להתקדם לכיוון הבניין.
"בהצלחה לי." מלמלתי.
היום עבר די מהר אז הרשיתי לעצמי לחזור הביתה ולהיות קצת בבריכה, השמש הזאת שתישאר עליי לנצח.
הרמתי את הפלאפון כדי לבדוק הודעות וראיתי הודעה מאבי:
'קבעתי לך עם מייגן היום בערב, לא לשכוח!!' נאנחתי והנחתי את הפלאפון בצד.
לאחר שעה נכנסתי להתקלח ונסעתי ישירות לעבודה.
מייגן.
מהן הרגשות שלי כלפיה? רחמים? רצון עז להגן עליה? להתעלם ממנה? מה קורה לי?
התקדמתי לעבר מלתחות הבנים,
הורדתי את בגדיי ותחבתי אותם ללוקר הקטן.
הלכתי לעבר המיטה הגדולה שם חיכיתי למייגן שתגיע.
"היי." חיבקה אותי בפתאומיות מאחור.
"לכבוד מה היה החיבוק הזה?" שאלתי לא מבין והסתובבתי אליה.
"תודה על פעם קודמת." השפילה את מבטה וחייכה חיוך שבקושי היה ניתן להבחין בו.
"תשכבי." פקדתי עליה חסר סבלנות.
רכנתי מעליה ונגעתי בסימנים הטריים שהיו על גופה הקטן, מבטה לא זז ממני לרגע.
הגוף של מייגן כל-כך קטן, הוא מעוצב מאוד בטבעיות, היא מעולם לא התאמנה אבל היא גם לא מתפזרת כשמדובר באוכל ושתיה.
היא רק נראית שברירית אך היא חזקה מאוד מבפנים, בן אדם אחר היה מתמוטט אם היה עובר את כל מה שהיא עברה ועדיין עוברת.
"זה כואב שאני נוגע?" שאלתי ברכות והעברתי את ידי בעדינות על ידיה הדקות.
"לא." השיבה, מבטה היה נעול עליי.
"את בטוחה? זה נראה כואב."
"זה הפסיק לכאוב אני מבטיחה." חייכה וש
חשפה גומות עמוקות על לחייה החיוורות. פתאום היא נראתה כל כך יפה, כל כך סקסית גם עם סימנים של חבורות בפניה ובגופה.
אם לומר בכנות, הסימנים האלו לא נראים לי כמו סימנים של סקס פרוע, זה הרבה מעבר לזה, אני בטוח. ואני אגלה מה עומד מאחוריהם.
"בואי נגמור עם זה ואני אקח אותך הביתה." לחשתי באוזנה.
היא הנהנה לחיוב וכרכה את רגליה סביב מותניי החטובות, הרמתי את ידיה מעל ראשה והחזקתי אותן שם חזק בעוד גופי צמוד לשלה, נזהרתי לא לפגוע בסימנים והתפללתי שתסמן לי כשהיא מרגישה אי נוחות.
"כל עוד אני נחמד, תהני." לחשתי באוזנה.
"אני בסדר, אל תהיה עדין." לחשה בחזרה.
לא הייתי צריך יותר מזה כדי לאבד את עצמי בתוך השיגעון שלה.
YOU ARE READING
גבולות
Romansaדרמה, רומנטיקה, בני נוער, תוכן מיני מפורט, פרנוגרפיה, התבגרות, אהבה. תקציר: הסיפור מסופר מנקודת מבטו של זָאק רִיִבֵּר נער מתבגר, עשיר ומפונק אשר עוסק בצילום סרטונים פורנוגרפיים והפך בשנים האחרונות לגבר הצעיר המצליח ביותר. חייו סובבים סביב עבודה וח...
