גבולות

גבולות: פרק 14

                    כעבור שבועיים

"בוקר אור ילד יום הולדת." פרנצ'סקה נכנסה לחדרי והאירה אותו בעזרת קרני השמש החזקות דרך החלון.
"בוקר מסנוור במיוחד פרנצ'י שלי." קמתי מהמיטה.
"אוהב אותך." שלחתי לה נשיקה באוויר והיא שלחה לי חיוך.
נכנסתי לחדר האמבטיה, התרחצתי צחצחתי שיניים. לבשתי על גופי חליפת ספורט קלילה ונעלתי נעלי אדידס שחורות.
ירדתי במדרגות והבחנתי בכך שסביב שולחן האוכל ישבו כמה  חברים של אבא שלי.
גייסתי את החיוך הכי מנומס שיכול היה להיות לי והתיישבתי ליד לוק, שותפו של אבי מזה שנים בחברה. משמאלי ישב דיוויד גם הוא שותפו של אבי, שניהם חתמו על שותפות לפני חצי שנה אם אני זוכר היטב.
מולי התיישב גבר הנראה בסביבות גיל השישים, זקנו הלבן היה מעט ארוך, שערו שהיה גם הוא בצבע לבן וארוך, היה אסוף בקוקו נמוך. אותו אני לא מכיר.
לידו ישב לוגאן, הנהג של המשפחה. וכמובן במרכז השולחן ישבו אבי ובלה אשתו.
"בוקר טוב ילד יום הולדת." בלה חייכה וקמה ממקומה כדי להניח נשיקה עדינה על מצחי.
מרוכז בנשיקה, לא הבחנתי בכך שהיא הניחה קופסת תכשיטים יוקרתית בידיי.
"תפתח את המתנה ותגיד לי אם זה מוצא חן בעיניך." גומות עמוקות בלטו מתוך חיוכה.
פתחתי את הקופסה האדומה ונגלה לעיני שעון שחור כסוף של המותג רולקס.
"תודה רבה, הוא מהמם."
"תתחדש יקירי." חזרה להתיישב בשולחן.
"מזל טוב ליורש העצר." חייך לוק.
"מזל טוב." דיוויד לחץ את ידי.
"יום הולדת שמח כוכב. מזל טוב." אמר לוגאן.
"מזל טוב, גדלת בשנה." אבי אמר וחייך, חשבתי לעצמי מתי ראיתי אותו מחייך לאחרונה? או יותר נכון מתי ראיתי אותו מחייך בכלל? גיחכתי בלב.
לפתע הוא משך את תשומת ליבי וזרק לעברי מפתח של רכב ספורט.
"מה זה?" חיוך ערמומי עלה על פניי.
"תתחדש, מהיום יש לך למבורגיני צהובה."
"תודה רבה אבא." קמתי במהירות מהכיסא ויצאתי בהתלהבות לחנייה.
הפרארי האדומה שלי לא עמדה שם.
במקומה עמדה למבורגיני צהובה ויפה כל-כך.
פתחתי את דלת הלמבורגיני ובחנתי אותה מכל הכיוונים, במשך עשר דקות שלמות רק עמדתי כמו מטומטם והסתכלתי על המתוקה שלי. "סוכריית לימון שלי, כמה שאת יפה." חייכתי לעצמי. קולה של פרנצ'סקה קרא לי מדלת הבית ואמר לי לחזור בחזרה פנימה.
כשנכנסתי לבפנים, היא סימנה לי לבוא לעבר אולם המסיבות הגדול.
שולחנות רבים נגלו לעיני, שולחנות שעוד מספר שעות יתמלאו באוכל טעים.
בצד היה גם את בר השתייה, דוחן הממתקים, עמדת קינוחים גדולה וכמובן מקום שמור במיוחד לעוגת שלוש השכבות שהולכת לככב בצד עוד מעט.
יצאתי מחדר המסיבות ונזכרתי שלא הודעתי לברוק על ביטול הפגישה, אני מעדיף להיפגש איתה ונהיה שנינו לבד מאשר שהיא תגיע למסיבה ותהיה מוקפת בהמון צלמי פורנו.
אני לא רוצה שיפגעו בפרטיות של הבלונדינית שלי.
ממתי היא הבלונדינית שלך? תתאפס על   עצמך.
שלחתי לה הודעה ובה כתבתי;
'היי בלונדי, מסיבת יום ההולדת שלי תהיה מלאה בשחקני פורנו, ובצלמים. למען הפרטיות שלך אני מעדיף שנחגוג יחד בניפרד. אל תבואי הערב, באהבה שחקן הפורנו שלך.'
זה יגרום לה לענות לי מיד. גיחכתי.
יצאתי לסיבוב עם הלמבורגיני החדשה שלי, הוצאתי את הפלאפון מכיסי וחייגתי למייגן.
"הלו?" קולה היה שקט.
"קטנה שלי מה איתך? איפה את?" שאלתי בחיוך.
"אני בבית הספר, מה כבר יכול להיות טוב?" צחקה ויכולתי לשמוע עצב בקולה.
"את רוצה שאבוא לקחת אותך?" שאלתי.
"אם זה לא מעייף אותך." השיבה.
"אני אף פעם לא מתעייף מג, תצאי לשער אני כבר אצלך." פניתי לכיוון בית הספר.
"ביי." ניתקה.
עוד מספר שעות המסיבה הגדולה תתחיל, יום הולדת שמונה עשרה שלי יתקיים כמו מסיבה אמיתית של עשירים. לא שחגיגות יום ההולדת שלי לא היו עשירות, תמיד העדפתי לחגוג בלי יותר מדי זרקורים.
עמדתי עם הרכב מול בית הספר וצפרתי למייגן כשראיתי אותה, היא נכנסה לתוך הלמבורגיני וחגרה את עצמה.
"תתחדש." אמרה בחיוך.
"תודה." חייכתי גם.
"איך היה היום שלך?" שאלה.
"מצוין ושלך?" שאלתי וּפָנִיתִי לכיוון ביתי.
"כרגיל." השיבה.
"מזל טוב." החלה לשיר לי יום הולדת שמח.
"תודה קטנה שלי."
"נוסעים אליך עכשיו?"
הנהנתי לחיוב ושלחתי לעברה חיוך חם. היא חייכה בחזרה ואחזה בידי הפנויה.
נשקתי לידה שאחזה בשלי. מספר דקות לאחר כן החניתי את הרכב בחניית ביתי ונכנסנו פנימה, לפני שהספקתי להבין מה קורה, אבי הציג בפני האנשים "החשובים" שהיו איתו, את מייגן בתור שחקנית פורנו גדולה שמשחקת לצידי.
לאחר מכן נכנסו מספר גברים לבושים בשחור עם מצלמות ותאורה בידיהם, מיד הם התחילו לצלם את המתרחש.
"אנחנו עולים לחדר." גררתי את מייגן בידה ועלינו לחדרי. נעלתי את הדלת ונשכבתי על המיטה בעייפות.
כשהבחנתי במייגן עומדת ומסתכלת עליי
צחקקתי לי ומשכתי אותה אליי כך שהיא שכבה לידי.
"מיי ואני קנינו לך שמלה לערב." שברתי את השתיקה.
"כשהייתי איתכם?" שאלה באי הבנה.
"כן. כשהיא הלכה לבדה לבחור בגדים בשבילה, היא בחרה לך שמלה." חייכתי.
"אני בסדר, אתה לא צריך להשקיע עליי כל כך." הניחה יד על חזי.
"הכל השתנה, את מאוד יקרה לי מייגן, ואני אגן עלייך עד הסוף." נישקתי את מצחה.
"תודה." חיבקה אותי חזק, הנחתי את ראשה על חזי וליטפתי אותה.
"גדלת בשנה." חייכה וקמה לישיבה.
"למה קמת? היה ממש כיף לשכב ככה." קמתי אחריה.
דפיקה בדלת נשמעה.
פתחתי את הדלת, פרנצ'סקה עמדה מולנו והחזיקה שמלת סאטן אדומה סקסית.
"תודה פרנצ'י." נשקתי למצחה וסגרתי את הדלת.
"זאת השמלה שלך, תתחדשי." הנחתי אותה על המיטה.
"היא נראית כל-כך יקרה." הורידה את השמלה מהקולב.
"תרצי למדוד אותה?" שאלתי.
"קנית אותה?" התעלמה משאלתי.
הנהנתי לחיוב.
"תמדדי." פקדתי עליה.
"אני אחזיר לך את הכסף, אני מבטיחה."
"את ממש לא צריכה להחזיר לי שקל."
מייגן גלגלה לעברי עיניים, היא החלה להוריד את בגדיה עד שנשארה בהלבשה תחתונה, לאחר מכן היא מדדה את השמלה על גופה.
פאק איט היא סקסית ברמות.
השמלה ישבה עליה כל כך יפה.
"איך?" שאלה.
"את מהממת." משכתי אותה אליי וסובבתי אותה כך שגבה היה מולי.
"הרוכסן." מלמלתי לתוך צווארה והיא הנהנה.
לאחר שסגרתי את רוכסן השמלה סובבתי אותה חזרה אליי והבטתי בגופה החטוב.
"השמלה מחמיאה לך מאוד."
גוון עורה הבהיר עם שמלת הסאטן האדומה החמיא לה מאוד, השמלה הייתה ארוכה עד ירכיה החטובות ושסע גדול היה לאורך כל רגלה השמאלית.
"את כל כך יפה."
"תודה." חייכה בביישנות.
"האורחים עוד מעט מגיעים והמסיבה תתחיל שהחתן יהיה מוכן, בואי נכנס להתקלח ונתחיל להתארגן."  פתחתי לה את רוכסן השמלה, הנחתי אותה על המיטה והורדתי את בגדיי.
"קדימה, זה לא שלא ראינו אחד את השניה בעירום." קרצתי לה.
"מעולם לא התקלחנו ביחד." הורידה את ההלבשה התחתונה שלה מגופה.
אחזתי בידה ושנינו נכנסנו לחדר הרחצה.
מייגן פתחה את הברז וזרם חזק של מים חמים השפריץ עלינו,  אחזתי בעדינות בגופה כך שנרטבנו יחד מהמים. הוצאתי מעט סבון על ידי וסיבנתי בעדינות את גופה הפצוע של מייגן.
"אני יכולה לבד, זה בסדר." אמרה בשקט.
"הפעם תתני לי, בסדר?" לחשתי. מייגן הנהנה לחיוב נותנת לי את אישורה להמשיך. סיבנתי את בטנה, לאחר מכן עברתי אל החזה הקטן שלה ומשם ירדתי לרגליה.
לקחתי בידי עוד מהסבון הנעים, ירדתי על ברכיי והמשכתי לסבן ולעסות את רגליה תוך כדי שאני עובר גם על התחת העגול שלה.
"כואב לך?" שאלתי.
"לא." חייכה ומשכה אותי לעמידה.
"זה יעבור." מלמלתי.
"אני מקווה." השפילה מבט.
"אני איתך." העברתי את שערה הארוך אל גבה, לקחתי שמפו בידי ומרחתי עליו.
התחלתי לקרצף את השיער שלה בעוד שהיא מביטה בי ברוגע עם עיניה החומות, היא מפקידה את שערה בידיי זאק ריבר האגדי, זה דבר לא פשוט בכלל.
לאחר שסיימתי לקרצף את כל גופה ולחפוף את שערה היא תפסה פיקוד על גופי ועשתה את אותן הפעולות שאני עשיתי, היא עשתה את זה יותר מהר ממני.
הרחתי כמו ורדים.
"עכשיו ניכנס לג'קוזי?" שאלתי.
"יש לנו זמן?" שאלה.
"כן." השבתי.
נטלתי את ידה ועשינו את דרכנו יחד לתוך הג'קוזי שהיה בחדר האמבטיה.
"קחי מגבת סביב גופך בינתיים עד שזה יתמלא." הושטתי לה מגבת והיא כיסתה איתה את גופה.
המים החלו לצאת ולמלא את כל הג'קוזי.
"את רוצה לספר לי מה הייתה הסיבה לסימנים האלה?" שאלתי והסתכלתי על ידיה הקטנות ואצבעותיה שהסתבכו אחת עם השנייה. "אם את לא רוצה אז את לא חייבת, אבל רק שתדעי שאני כאן להכל." הוספתי לדבריי.
"כשהייתי קטנה הייתי חוטפת רק צעקות, זה לא כאב לי פיזית אך זה כאב לי בלב ונחרט עמוק בפנים.
כשגדלתי לימדתי את עצמי איך לחיות למרות הכל, עבדתי, למדתי, עשיתי וקניתי הכל בכוחות עצמי, שילמתי לבד את החשמל, מים, ארנונה ועוד.. הם רק שתו להנאתם כאילו הכסף זורם בברזים במקום מים. כשהמצב הכלכלי החמיר ולעבוד בשתי עבודות ובמקביל להיות תלמידה בתיכון עם מבחנים שאותם הייתי חייבת לעבור, ובלעדיהם הייתי כלום ושום דבר בחוץ, זה כבר לא הספיק. לא ידעתי למי לפנות או לאן ללכת. אין לי משפחה אחרת מלבדם.
העזרה הגיעה ממקום לא צפוי, גבר אחד שנראה עשיר במיוחד עצר אותי ברחוב ואמר לי שאני נורא יפה ומתאימה לקריטריונים שלו, הוא הוא הוציא מהכיס כרטיס ביקור, עליו היה כתוב את שמו, אני לא ממש זוכרת אותו או את השם שלו אבל אני כן זוכרת שהוא עובד כצלם בעסקי פורנו ושהוא ישמח אם אצור איתו קשר אם אחליט לעבוד במקצוע הזה.
בהתחלה כמובן סירבתי בנימוס, לא רציתי שהדבר הזה יקנה אותי וכל העולם ידע מי אני, לא רציתי שיסתכלו עליי בצורה כזאת, לא רציתי להיות חלק מהתעשייה הזאת. לוותר על עצמי, לשכב עם גברים בכל מיני גילאים בכל פעם שאצטרך כסף לא עלה על דעתי בשום צורה.
אבל אז המצב בבית החמיר כמו שאמרתי לך, אבא היה הרבה בבית חולים בגלל האלכוהול, הכסף היה נגמר מהר, לא יכולתי עוד, הרגשתי שאני קורסת תחת העומס.
הרופאים אמרו לי שאם המצב הזה יימשך אני אאבד אותם, הבנתי שאי אפשר יהיה לשלוח אותם לגמילה כי המצב כבר אבוד, לא משנה מה קרה או היה לעולם לא איבדתי תקווה למרות שהיא כבר אבדה בעיני הרופאים.
הם לא הקשיבו לי ובכל פעם שניסיתי לעזור להם קיבלתי מכות, נכנעתי, ומצאתי את עצמי במשרד של המנהל, מכאן אתה כבר יודע מה קרה." מספר דמעות מצאו את דרכן החוצה מעיניה.
"לא יכולתי לממן את הכל בעזרת עבודות רגילות." בכתה. "תסתכל עליי עכשיו, מה אני? מי אני? כלום ושום דבר." ניגבה את דמעותיה, הורידה את המגבת ועשתה את דרכה לג'קוזי.
"לא יכולתי להסכים לעצמי לאבד אותם, אני ממשיכה בזה בשבילם כי אני אוהבת אותם ומקווה שהם עדיין אוהבים אותי, יש בי עדיין תקווה." חייכה בעצב.
"הסימנים הראשונים שראית היו כי לא קניתי אלכוהול בזמן, הסימנים השניים היו כי חזרתי הביתה מאוחר, זאת הייתה הפעם ההיא שסירבת לקחת אותי כי שיקרתי לגבי הגלולות."
"הולי שיט מייגן, זה בגללי." מלמלתי בהלם.
"המכות שקיבלת הן בגללי." היא השפילה את מבטה.
"אל תאשים את עצמך, כעסת עליי ובצדק." חייכה.
"שום כעס שבעולם לא מצדיק מכות." קולי נשבר. נכנסתי לג'קוזי וחיבקתי אותה חזק.
"אני מצטער." מלמלתי בעצב.
"זה בסדר, לא ידעת." חיזקה את החיבוק.
"אני באמת מצטער." ליבי כאב.
הקטנטונת הזאת קיבלה מכות בגללי.
בגלל האגו המזדיין שלי.
אין לאף אחד מושג כמה רע אני מרגיש עכשיו, כמה כואב לי שהיא חווה דברים כאלה.
שנינו עמדנו מחובקים, ליטפתי ברוך כל פצע שנמצא על גופה ונשקתי לצווארה.