מתוך הפרק:
"זה כואב לאהוב אדם ולתת לו את כל כולך.
אבל עוד יותר כואב לעשות הכל למענו ולקבל כלום."
"אני בבית." הודעתי כאשר סגרתי אחריי את דלת הבית.
"איפה היית?" שאל אבי.
הסתובבתי בבהלה.
עיניו הכחולות נעצו בי מבט מפחיד, הוא עמד בסלון כמו שומר ראש קשוח להחריד.
"הייתי עם חברים." שיקרתי.
"אל תנסה לעבוד עליי." הזהיר.
"אני מבטיח, הייתי עם חברים, לא אשקר לך." ניסיתי להראות משכנע.
"אני מקווה בשבילך שאתה דובר אמת. בכל מקרה, אחרי מחר אתה תתחיל סדר יום חדש. תנצל את כל הזמן עם החברים שלך כי אתה תהיה עסוק בחודש חודשיים הבאים." אמר.
"עמוס? אני הולך לעבוד שעות נוספות? אולי כדאי לי לקחת הפסקה קצרה?" ניסיתי להימנע מעבודה, הבטחתי לה, הבטחתי לנסות.
"אין הפסקה, הכל כבר מתוכנן, תנצל את מחר ואין על כך ויכוח!" נכנס לחדרו וטרק את הדלת.
פאק איט.
מה אני אמור לעשות?
קלטתי בזווית העין את פרנצ'סקה מסתכלת עליי בחיוך עדין.
קלטתי בזווית העין את פרנצ'סקה מסתכלת עליי בחיוך עדין.
"בוא אליי." פתחה את זרועותיה לחיבוק גדול.
נכנסתי לזרועותיה וחיבקתי אותה חזק, היא הניחה נשיקה לראשי.
"אל תקשיב לאבא שלך, סוף סוף יש לך מישהי אמיתית לצידך, מישהי שהיא לא משחק, אל תוותר עליה. " חייכה באהבה.
מצד אחד אני אצטרך לשקר לברוק.
מצד שני אני אצטרך לשקר לאבי ועל כך אני עלול לאכזב אותו.
מה אני אמור לעשות?
מה הלב שלי רוצה שאעשה?
"מה אני צריך להגיד לה פרנצ'י?" שאלתי באי אמון.
"רק את האמת." השיבה בחיוך.
•♡•
נכנסתי בשערי בית הספר והלכתי ישירות לכיוון המחששה, שם נמצאים בוודאות צוות המעשנים הקבוע.
לא התחשק לי להיכנס לשיעור, אני עלול לפגוש את ברוק שעלולה להבין שמשהו לא בסדר איתי.
יש לי שקיות שחורות מתחת לעיניים, לא הצלחתי להירדם כל הלילה מהמחשבה להפר את מה שאני בעצמי הבטחתי לא להפר.
כשהגעתי הבחנתי בחבורת הצרות המהלכות יושבת בהרכב כמעט מלא, קריסטן חברתו של סבסטיאן שכמעט ולא מרבה לשבת איתנו הייתה נוכחת. פרט ליולה שמאז מה שקרה בינה לבין דניס, היא לא מראה נוכחות יותר מדי.
"שלום לג'וקר העצוב שלי." חייכתי אל דניס והתיישבתי בינו לבין מיילין.
דניס הביט בי עם פרצוף עגום, סבסטיאן עישן סיגריה וחייך אל קריסטן, שניהם נראו מתוקים ודביקים למדי.
מיילין הדליקה סיגריה וחשפה עגיל חדש בלשון.
"תתחדשי." אמרתי.
"תודה זאקורי." חייכה חושפת גומה עמוקה.
"את חייבת להפסיק לקרוא לי בשם הזה, אני נשמע כמו יפני." התלוננתי.
"בכיין." צחקה.
"מה גרם לך לבוא ללמוד היום? אתה לא עסוק בעבודה?" סבסטיאן שאל.
"אני אהיה עסוק ממחר." השבתי בוחן את הסביבה.
"את מי אתה מחפש?" מיילין שאפה עשן אל הריאות.
"אל תגידו לי שלא שמתם לב איך הוא רודף אחרי הבלונדינית שרצה לכאן כדי לבקש עזרה עבור מייגן ביום שסבסטיאן הציל אותה." דניס חייך וגומותיו העמוקות בלטו.
"הנסיכה התעוררה מהעצב שלה? מה עובר עליך?" העברתי נושא.
"אל תעביר נושא, אנחנו מדברים עליך עכשיו, לא עליי." התעקש.
"אני מרגיש שאני מתחיל להתעניין בברוק. נפגשנו והחלטנו לתת הזדמנות לקשר הזה, אתה מרוצה עכשיו?" עשיתי פרצוף.
כל המבטים של האידיוטים הופנו אליי.
אני רגיל למבטים, אני רגיל למצלמות, אבל משום מה הרגשתי חשוף מאוד כשכולם הפנו אליי את המבטים הלא מאמינים שלהם, כאילו מביטים במפלצת.
"מה?" שאלתי לא מבין.
"מה אבא אמר על זה?" דניס גיחך.
"הוא לא יודע." השבתי.
"מה עם העבודה שלך? הבלונדה יודעת שבחרת להמשיך עם הכל תוך כדי הקשר שלכם?" שאלה קריסטן.
"קוראים לה ברוק!" ציינתי.
"כן מה שתגיד," מלמל דניס.
"היא יודעת או לא?" סבסטיאן הוא זה ששאל הפעם.
הרגשתי מוקף, הרגשתי חשוף.
"היא לא יודעת, בסדר?" השבתי.
"בהצלחה אחי, בנות לא אוהבות שמשקרים להם, ויותר גרוע, מזיינים מהצד." סבסטיאן הדליק סיגריה חדשה, ויחד עם קריסטן, שניהם קמו ועשו את דרכם מחוץ לשערי בית הספר.
"היי זאק. לב של בן אדם, ולא משנה אם הוא לב של גבר או לב של אישה, הוא שביר.
אני בטוחה שמאחורי כל אדם מסתתר סיפור חיים, מסתתרים צלקות מהעבר, כוויות שעדיין לא נרפאו או אפילו רגשות משונים ונעימים להפליא. אסור לפגוע בלב אנושי, הוא לעולם לא שוכח את העוול שנגרם לו." מיילין הדליקה סיגריה נוספת לאחר שסיימה את הקודמת, האודם הבורדו שהיה מרוח על שפתיה התקלף מעט.
"את מעשנת היום כמו קטר, מה הסיפור שלך?" דניס התחיל עם החוסר טקט.
"אני לפחות משחררת קיטור דרך סיגריות, ולא שוברת כל דבר שנמצא מולי." עקצה.
"מה קורה כאן? מה פיספסתי?" שאלתי לא מבין.
"אתה מפספס הרבה הוד מעלתך." מיילין השיבה.
"מיילין ורייס נפרדו בעבר, אתמול הם נפגשו שוב והלב המסכן שלה נשבר שנית." דניס השיב. הוא הושיט את ידו לעברה של מיילין וביקש סיגריה.
באנחה היא הושיטה לעברו סיגריה חדשה מהקופסא והדליקה לו אותה.
"כשמאוהבים, מאוד קשה לפעמים להתנתק מהאדם הזה שהלב שלך מרגיש פרפרים כשאתה רואה אותו, גם אם הוא מניאק רציני." מיילין גלגלה את עיניה.
"אני אוהבת אותו למרות שידעתי שהוא בוגד בי, למרות שידעתי שהוא יצא לחגוג עם מייגן בשנה שעברה במסיבת יום ההולדת שלך, למרות שהפך לשחקן פורנו די פופולרי ולמרות שהוא מתחרה בך ומנסה להיות כמוך זאק.
הלב שלי נמשך לשיער השחור המבריק שלו ולעיניים האפורות המהפנטות האלה.
זה כואב לאהוב אדם ולתת לו את כל כולך.
אבל עוד יותר כואב לעשות הכל למענו ולקבל כלום. זה כל כך שורף לדעת שהוא בוגד מהצד, לשמוע את כולם מדברים על זה מאחורי הגב שלי וצוחקים לי בפנים מכמה שאני אידיוטית, ובכל זאת לנסות להעמיד פנים ששום דבר לא קרה ולנסות להמשיך לאהוב. "
אני חושב שבחיים לא שמעתי את מיילין מדברת כל כך הרבה, זה הרגיש כמו נאום הישר מתוך הלב.
מתוך לב שבור שמסרב להירפא.
"זה היה עמוק." ציינתי.
"כן." דניס אישר את דבריי.
"אתמול שמתי לזה סוף. למרות שהלב שלי נשרף." חייכה בגאווה.
"מה גרם לך לשים סוף לזה? אולי גם דניס ילמד ממך משהו." הבטתי לעברו.
דניס הביא לי מכה עם המרפק.
"הוא אמר לי שהוא רוצה לחזור אליי ולהמשיך לאהוב אותי כמו בעבר. כאילו שבעבר אפשר היה לקרוא לזה אהבה.
בכל מקרה, הוא הציע לי לשכב איתו ולהוסיף גבר נוסף לסקס." כיבתה את הסיגריה.
"זה מה שנקרא בן של זונה." דניס הצהיר.
"בכל מקרה החלטתי לסיים את זה, אני לא אשקר, אני אוהבת סקס. אבל לעולם לא אהיה בובת מין של אף אחד."
"ואת צודקת." אמרתי.
"ולגביך?" שאלתי את דניס.
"הסיפור שלו ארוך ומייגע, אני הולכת." מיילין קמה ועשתה את דרכה לכיון הכיתות.
אני מניח שהיה נמאס לה לשמוע את הסיפור הזה יותר מפעם אחת.
"ספר לי." דחקתי בו.
"יולה." מלמל.
מיד הוא הפך לעצוב יותר ממה שהיה קודם לכן, אם זה אפשרי בכלל.
"הכל התחיל כשעקבתי אחריה למועדון."
YOU ARE READING
גבולות
Romanceדרמה, רומנטיקה, בני נוער, תוכן מיני מפורט, פרנוגרפיה, התבגרות, אהבה. תקציר: הסיפור מסופר מנקודת מבטו של זָאק רִיִבֵּר נער מתבגר, עשיר ומפונק אשר עוסק בצילום סרטונים פורנוגרפיים והפך בשנים האחרונות לגבר הצעיר המצליח ביותר. חייו סובבים סביב עבודה וח...
