גבולות

גבולות: פרק 46 🔞

אזהרה!
הפרק מכיל טכנים מיניים מפורטים מאוד. הקריאה על אחריותכם בלבד!

"אני אוהב אותך, לא רק על מה שאת,
אלא גם על מה שאני כשאני איתך."

רוי קרופט.

~דניס~

דניס היה שקט במשך כל הנסיעה לשדה התעופה, משפחתו אפילו לא טרחה להיפרד ממנו פרט לדנטה שהתעקש להיפרד ולספר סיפורים יפים.
דניס שנא את השקרים, השאיפות והפחדים של כל המשפחה הזאת.
הוא היה הרוס כאשר ארז את המזוודות לקראת הטיסה, וקבר את כל החלומות שהיו לו. האהבה לשירה נשארה מאחור, אביו שרף את כל השירים שכתב עבור הנערה שאותה אהב.
עדיף לה הרחק ממני, אני רק אהיה        נטל עבורה. הפנה את מבטו אל החלון ושלח מבט כעת על שדה התעופה.
הוא פסע פנימה, עבר את הבידוק וחיכה עד שיכריזו על עלייה למטוס.
"לפחות את יודעת את האמת עכשיו." מלמל לעצמו.
הפחד היה המניע שלו כשרצה להרחיק אותה מצרות כמוהו, הבושה שהרגיש גברה עליו וגרמה לו לעשות הכל הפוך.
לבסוף אחרי שאזר אומץ לספר לה הכל, תחושת ההקלה עטפה אותו כמו מעיל המגן מפני הקור.
הוא שלף מכיס מכנסיו את הנייד והביט על תמונה זוגית שלהם, שצולמה לפני קצת יותר משנה כשהכל היה יפה יותר.
תמונה בה שניהם חייכו ועיניהם הבריקו מאושר, נקיות מאשמה, חרטה או מעצב.
הימים בהם התכרבלו יחד וצפו בסרטים עד אור הבוקר, צחקו עד שהבטן כאבה, ושכבו זה לצד זו לילות רבים. הכל היה כל כך יפה, הוא הרגיש איתה כמו בחלום. חלום שלנצח ישאר מאחור כזיכרון.
איתה הוא היה אדם אחר, אדם שכעת אין זכר אליו.
"שימו לב, הטיסה לגרמניה תצא בעוד עשר דקות, הטיסה לגרמניה תצא בעוד עשר דקות נא להגיע למקומות הישיבה." קול נשי בקע מן הרמקולים.
דניס ידע שזה הסימן שלו לעזוב, במהירות התרומם מכיסאו ונאנח.
"והנה הגיעה הטיסה אל הגיהנום, תחגור חזק דניס, כי השטן לא מרחם על הקורבנות שלו." מלמל כשהחל לצעוד.
"דניס." קול נשי ומוכר עד כאב נשמע מאחור.
הוא קפא.
אני מדמיין? זו היא?
הוא סירב להסתובב מחשש שדמיין, או מחשש שלא ידע איך להתנהג אחרי השיחה שלהם אתמול.
בהיסוס הוא סובב את ראשו והביט בנערה מלאת החן, שכבשה את ליבו עד שחשב שלא יתאהב שוב באף אחת אחרת לעולם.
יולה עשתה את דרכה לכיוונו, בעודה לא מסירה את עינייה ממנו כאילו אם תעשה זאת, הוא ייעלם בין כל האנשים הדוהרים אל המטוס.
"התכוונת ללכת מבלי להיפרד?" יולה צעדה לעברו באיטיות, והניחה בהיסוס את שתי ידיה על כתפיו הרחבות, מתקרבת אליו עד שנותרו קרובים מספיק לחיבוק.
"איך נכנסת לכאן?" גמגם. הוא לא הצליח למצוא את מילותיו.
"יש לי כרטיס טיסה לגרמניה, אבל זו לא הייתה השאלה שלי." השיבה ברכות.
"כרטיס טיסה? מה זאת אומרת? יולה מה את עושה כאן?" הוא רעד.
"אחיך קנה לי כרטיס טיסה, אבל שוב, זו עדיין לא הייתה השאלה שלי." ידה הקטנה ליטפה את זיפי פניו העוקצניים.
"לא יכולתי להיפרד, היה לי מספיק קשה לארוז את כל החיים שלי ולטוס לארץ זרה. היה לי קשה רחוק ממך. את מבינה? לפחות בבית הספר ראיתי אותך כל יום." עיניו הבריקו.
"ולמה אחי קנה לך כרטיס?" הוסיף בבלבול.
"אחיך דנטה היקר שיבדל לחיים ארוכים, קנה לי כרטיס טיסה לגרמניה כדי להגיע אליך בזמן ולמנוע ממך לטוס. חוץ מזה, כולם עזרו לי להגיע לכאן בשבילך. אני מסרבת לתת לך ללכת ממני, האם יש לך תלונות בנידון?" חייכה ברכות, היא כרכה את ידיה סביב גופו ונצמדה אליו בחיבוק חם.
"כולם?" כיווץ את גבותיו בשאלה.
"זאק, מייגן, סבסטיאן, מיילין, קריסטן ואפילו דנטה בכבודו ובעצמו."
"את רצינית?" תקווה הייתה ניכרת בקולו.
"יותר מאי פעם, אני אוהבת אותך דניס, ואני רוצה שתישאר כאן איתי, שנתקן את הטעויות שלנו, שנתגבר על הבעיות שהיו לנו בעבר ויהיו לנו בעתיד. שנצליח להתגבר על כל מכשול שיעמוד בפנינו, אפילו מול ההורים שלך. אנחנו לא לבד, אתה לא לבד." יולה המשיכה ללטף ברוך, בעוד דניס ניסה לשמור על איפוק.
"שימו לב, קריאה אחרונה, הטיסה לגרמניה תצא בעוד חמש דקות." הקול בקע שוב מן הרמקולים.
"את אוהבת אותי? אחרי כל מה שעשיתי? למה?" דמעה בוגדנית זלגה על פניו, היא מייד נשקה לה ברכות.
"כמו שאמרת, היא סיממה אותך."
"זו בושה יולה, זו בושה." מלמל לא מאמין למשמע דבריה.
"זו לא בושה."
"זו הבושה שלי!"
"אילו הייתי במקומך וגבר היה מסמם ומנצל אותי מינית, מה היית עושה?" שאלה בכנות.
"הייתי מסרס אותו, תולש לו את הזין מהמקום ומכריח אותו לבלוע את כולו בכוח. הייתי קובר אותו חי. אף אחד לא יכול לגעת בך ללא רשותך, אף אחד לא יכול לגעת בך בכללי." התלהט.
"בדיוק, ומה אני עשיתי? שום דבר. זה לא משנה אם אתה גבר או אישה, ניצול הוא ניצול! נכון זה היה נראה רע מאוד, נכון זה גם היה בעיתוי לא מוצלח, וזה גם קרה כשהיה ידוע לכולם שיש לך אופי של סטוציונר מניאק, אבל זו לא האמת. ואתה חתיכת אידיוט, לא תרמת למצב כשהסתרת את האמת ממני. מה ציפית? אתה יודע שגם אני לפעמים מטומטמת חמומת מוח שלא מוכנה להקשיב לשום דבר." דניס היה המום.
הפעם יולה הייתה זו שבכתה.
"אני אוהבת אותך כל כך, ואתמול הבאת לי סטירה מצלצלת כשסיפרת את האמת. אני לא רוצה להפסיד אותך יותר, בוא ניתן למערכת היחסים הזאת הזדמנות חדשה. אני רוצה אותך דניס, אני אוהבת אותך." דניס משך את גופה הקטן של יולה לחיבוק חזק, עטף את כולה עם זרועותיו הגדולות ונשק לכל חלק בראשה.
"מלאו לך 18, אתה לא באחריותו יותר, יש לך את הגיבוי של דנטה וגם של דנקן. וכמובן של זאק והאחרים." אמרה לתוך חזהו.
"מה אתה אומר? אתה מתכוון להשאיר את הכל מאחור ולטוס לגרמניה כדי להיות עורך דין, או להישאר כאן איתי ועם החברים שלך, להגשים את החלום הכי גדול שלך, להיות חופשי ולכתוב איתי מחדש את סיפור האהבה שלנו?"
"אני אוהב אותך, את הקרן אור הבלונדיני שלי בתוך החשכה. לא אאכזב אותך שוב, אני מבטיח. אני בוחר בך אלף פעם." הוא ניתק את חיבוקם והצמיד את שפתיו החמימות לשלה.
"אני אוהב אותך." לחש בין נשימה לנשימה.