גבולות

גבולות: פרק 41 🔞

"הלב שלי כואב מאהבה כלפי אדם שאינו ראוי לה."

הודיה פרץ.

עוד יומיים זה יקרה, עוד יומיים תתרחש סצינת השלישייה בה נככב אני טוני ומייגן.

החלטתי להניח כרגע בצד את מה שקרה עם אבא שלי ולהתמקד בלנסות לשכנע את מייגן לפרוש מהעבודה.

סיימתי לצלם סצינה עם מלאני, קמתי מהמיטה ועשיתי את דרכי לכיוון מלתחות הבנות, חיפשתי בעיניי את מייגן.

הבחנתי בה עומדת לבדה צמוד למלתחות, היא שלחה לעברי חיוך חם כאשר היא שמה לב שהתקדמתמ לעברה.

"היי קטנטונת." חיבקתי אותה ברפרוף קל, כולי הייתי מיוזע מהסצינה קודם לכן.

"היי." חייכה.

"על מה את חושבת כאן לבד?" שאלתי והסטתי קצוות שיער פרועה אל מאחורי אוזנה.

"אני חושבת על מה לעזאזל יקרה כשטוני יפגוש את התחת שלי בסצינה הקרובה." השיבה בגיחוך שהיה מהול בחשש ועצב.

"אם הוא רק יעז לעשות תנועה לא במקום, אני אסרס אותו בשבילך." אמרתי גורם לה לצחקק.
"את רוצה שאכין אותך עכשיו? כמה שיותר מוקדם יותר טוב."

"אני אשמח.." השיבה בשקט.

"חכי לי, אני כבר מגיע." היא נשארה לעמוד במערומיה ליד המלתחות ונכנסתי אל מלתחות הבנים.
הוצאתי מהלוקר מכנס שחור קצר שהיה מונח שם בקביעות, ולקחתי מפתח קטן לחדר שהמנהל הפקיד בידיי.

אני ומייגן עשינו את דרכנו לחדר מספר 5 כשהיא הייתה מונחת על גבי, כשפתחתי את הדלת, היא ירדה מגבי ונכנסה פנימה.

סגרתי את הדלת אחרינו, ובדקתי היטב שלא חסר כאן דבר.
מייגן התיישבה על המיטה, ואני התיישבתי מולה, אוחז בידה ומביט בפניה מבט חודר ועמוק.

"אני אגיד לך משהו, אבל אל תחמיצי ישר פנים בסדר? אני שונא שאת עושה את זה." אמרתי בעדינות.
מייגן הנהנה לחיוב וחייכה.
היא הניחה את ידה השנייה על על ידינו המשולבות וחיכתה שאדבר.

"אולי בכל זאת תשקלי לפרוש מכל העניין המסריח הזה?" ליטפתי עיגולים רכים על ירכה החשופה.

"אני מצטערת זאק, המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי לעשות זאת, אני זקוקה לכסף הזה מאוד." השיבה בשקט.

"אני מודע למצב הכלכלי שלך, ואני יכול לעזור לך." אמרתי בכנות.

"לעזור לי?" כיווצה את גבותיה באי הבנה.

''קטנטונת, תעזבי את כל החרא הזה, אם את צריכה כסף אני אביא לך, יש לי המון כסף ואני אוכל להביא לך כמה שרק תרצי, יהיה לך מספיק כדי לטפל בהורייך, בבית, באוכל, אני גם אעזור לך בהכל, את לעולם לא תהיי לבד אני מבטיח." הוצאתי את מה שישב לי על הלב, כואב לי לחשוב על מה שהיא עוברת.