גבולות

גבולות: פרק 17

ברוק סובבה את הבקבוק על החול הרטוב.
"הצד עם הפקק הוא הצד השואל והצד בלי הפקק הוא הצד העונה." הודיעה.
בסיבוב הראשון הצד של הפקק עצר בכיוונה של ברוק, מה שהקנה לה את הזכות להתחיל קודם.
"אמת או חובה?" שאלה.
"חובה." השבתי.
"אתה מאתגר אותי זאק ריבר?" שאלה בערמומיות.
"נשמע שאת אוהבת אתגרים." גיחכתי.
"תכף תגלה."
"דברי אליי, מה החובה שלי?"
"חובה עליך להתפשט ולהישאר עם תחתוני הבוקסר שלך עד סוף המשחק." אמרה בהחלטיות.
"אני מבין שאת מעוניינת בקוביות שלי, אני לגמרי מבין אותך, אבל תיזהרי כי מדובר כאן בהתמכרות קשה שמצריכה גמילה רצינית." אמרתי בגאווה.
"שמענו עליך, קודם אני אוודא שהקוביות האלה באמת קיימות ורק אחר כך אני אתעניין בהן." צחקה.
הורדתי את בגדיי בחושניות ותוך כדי שלחתי מבטים אל ברוק שלא הפסיקה לצחוק.
"רק חסר לך עמוד לרקוד עליו וזה מושלם." התגרתה.
"תורי לסובב." התעלמתי בגיחוך, החזקתי את הבקבוק וסובבתי אותו, יצא שברוק שואלת אותי שוב.
"אמת או חובה?" שאלה.
"אמת." השבתי.
"אתה אוהב את מה שאתה עושה?"
"כן." השבתי בהחלטיות.
"תורך." מסרתי לה את הבקבוק.
ברוק סובבה את הבקבוק והפעם יצא שאני שואל אותה.
"אמת או חובה בלונדי?" שאלתי.
"חובה." השיבה.
"חובה עלייך להיכנס למים, לצלול ולצאת." היא פערה את עיניה בהלם.
"חתיכת מניאק." נתנה לי מכה בראש עם הבקבוק, היא קמה על רגליה, ועשתה את דרכה לתוך המים הקפואים.
"את לא מתכוונת להיכנס פנימה עם הבגדים נכון?"
"לבשתי בגד ים מתחת לבגדים, לשעת הצורך." חיוך ממזרי הופיע על פניה.
קמתי מהחול ועשיתי את דרכי לכיוונה.
היא הורידה את בגדיה וזרקה אותם עליי.
ביקיני בצבע צהוב בננה עם ציורים של אננס כיסה את החלקים האינטימיים שבגופה.
נשכתי את שפתיי, פאק איט.
"תסגור את הפה, שלא יכנסו זבובים זה מסוכן." גיחכה.
בלונדי את דורשת את זה חזק. אמרתי בלב.
אם היא שומעת אותי אני מת במקום, היא תהרוג אותי בייסורים רבים, תקבור אותי בתוך החול ואפילו לא תערוך לי לוויה.
"תעשי את זה מהר ותחזרי, לא יותר מדי זמן ברוק שלא תתקררי." אמרתי.
"אם אתקרר אתה תשלם על זה." היא הרטיבה מעט את רגליה ולאחר מכן מיד נכנסה חצי גוף.
"פאק, המים קפואים." צעקה.
"תפסיקי לצעוק." צחקתי.
"אל תגיד לי להפסיק לצעוק! זה קפוא." המשיכה לצעוק.
"קדימה בלונדי, צלילה קטנה ותצאי החוצה." ניסיתי לעודד.
היא נראתה סובלת כל-כך.
לא הפסקתי לצחוק עליה אף לא לרגע אחד.
היא צללה במהירות ויצאה מהמים בריצה, היא רצה לכיווני כאילו אש בוערת בתוכה, אחזתי בגופה הקטן ומשכתי אותה לחיבוק חזק.
היא רעדה מאוד, המים היו קפואים על עורה.
"תלבשי את הג'קט שלי." הושבתי אותה בחזרה על החול ועטפתי את כתפיה הקטנות עם הג'קט של החליפה שלי.
שוב, הבקבוק נתן לי את זכות השאלה.
"אמת או חובה?"
"אמת."
"בלונדי את בתולה?"
היא הסתכלה עליי בחיוך ביישן.
"כן." השיבה בכנות.
"אני אוהב את הכנות שלך, גם אם היא חדה לפעמים." חייכתי בחזרה.
"אל תתחנף."
"את רוצה להמשיך להפסיד ולתת לי לקרוע אותך, או שפשוט נשאל אחד את השני שאלות כי אני רואה שאת הולכת לכיוון ההפסד, ומותק שלי, אני באמת לא רחמן." גיחכתי למראה פניה שהתעוותו למשמע דבריי.
"יש גרסה שלך ביותר מתנשא?" כיווצה את גבותיה בשאלה.
"לא, אבל אני יכול לדאוג לזה."
"קר לי ואני לא מצליחה להתרכז ככה, בפעם הבאה אני אקרע אותך, זאת הבטחה." אמרה בהחלטיות.
"אז אני מבין שזה הזמן לשאלות."
ברוק הנהנה לחיוב.
"מה את רוצה לדעת עליי?" שאלתי.
"אתה אוהב את מה שאתה עושה? זה לא מפריע לך שכל הנערים בגילאים שלך חיים את החיים שלהם, לומדים ועושים את מה שהם אוהבים, ואתה תקוע כל הזמן בין סצנה לסצנה?" עיניה הכחולות-ירוקות נראו חתוליות ושובבות תחת אור הירח.
"מה שאני עושה זה מקצוע לכל דבר, אני נהנה לעבוד בזה, אני מרוויח כסף וגם הנאה. ולא, זה לא מפריע לי להיות עסוק בלהצטלם לסרטים פורנוגרפיים בזמן שרוב בני הנוער בגילי לומדים. כל אחד עושה את מה שהוא אוהב." הישרתי מבט לעברה.
"סתם ככה התעוררת בוקר אחד והחלטת שאתה חולה סקס ורוצה להיות שחקן פורנו?" טון הדיבור שלה היה שונה, לא מלגלג אך גם לא מרוצה.
"הייתי בן ארבע עשרה באותה תקופה, אבא שלי תפס אותי מאונן בחדר על זונות מאתרי הפורנו, אמרתי לו שאני ממש אוהב את האקט וקרה מה שקרה. מאז אני מבוקש בתחום." צחקקתי.
"מתנשא." העיפה חול לעברי.
הבטתי בפניה, זיהיתי את המבט הזה, הוא היה מוכר לי כי הוא השתקף על כל פניהם של האנשים שלא הסכימו עם הדרך שלי.
גועל.
"את נגעלת ממני,  נכון?" שאלתי כבר יודע את התשובה.
"אני לא. אלו החיים שלך לא שלי אבל.." קטעתי את דבריה.
"אבל זה דוחה וחסר כבוד לעבוד בעבודה כזאת. זה מה שרצית להגיד, אני צודק?" חייכתי.
"לא לזה התכוונתי.." חייכה אך קטעתי את דבריה שנית.
"אל תחפשי מילים רכות, פשוט תגידי את זה כמו שאת יודעת להגיד."
"אני חושבת שאתה מסוגל ליותר." אמרה.
"מה זה אמור להביע?" שאלתי ללא הבנה.
"זה לא מוצא חן בעיניי, אבל אתה לא הבן זוג שלי ולכן זה לא אמור לעניין אותי." השיבה.
"אבל זה כן מעניין אותך, כי אם לא, לא היית מדברת על זה עכשיו."
"בוא נעזוב את השיחה הזאת, הדעות שלי שונות משלך, כל אחד חושב אחרת וזה לא יעזור אם נתווכח, הרי בסופו של דבר זה עלול להסתיים בריב כי כל אחד בטוח שהוא צודק.
חוץ מזה שזה עניין גדול לריב עליו עכשיו, השעה מאוחרת אתה לא עייף?" שאלה.
הבטתי בה מהופנט מהיכולת שלה לדבר כל-כך הרבה בלי לנשום ועדיין להיראות סקסית בטירוף.
לא משנה על מה הוויכוח שלנו כעת, היא עדיין ישבה מולי בביקיני צהוב בננה עם ציורי אננס וג'קט שחור מחויט.
המים הקפואים כבר התייבשו על גופה, שערה עדיין היה רטוב ואפילו פרוע.
"קר לך?" שאלתי כשהבחנתי בה משפשפת את שתי ידיה אחת בשניה.
"בגלל מישהו כאן." עקצה בחיוך ערמומי.
"קדימה, תתלבשי ונכנס לרכב שלי כדי להתחמם." התרוממתי מהחול הקר, שלחתי את ידיי לעברה ועזרתי לה לקום.
"יש בינך לבין מייגן משהו?" שאלה בפתאומיות.
חיוך קטן בצבץ על פניי.
התחלתי להתלבש והתעלמתי משאלתה.
"טיפש אל תענה." עשתה פרצוף והחלה להתלבש גם היא.
"תתלבשי במהירות אני צריך לחזור למסיבה שלי." בילגנתי את שערה.
"לעזאזל זאק, אני גם ככה נראית נורא בגלל שהרטבתי את השיער, עכשיו אני לגמרי נראית כמו פודל רטוב,  אני אהרוג אותך." צעקה ומיד החלה במרדף אחריי שהסתיים עקב חוסר באוויר מצידה.
"ילדותית. אני בכושר מצוין, לא תוכלי לנצח אותי." אמרתי בשעשוע.
ברוק התעלמה מדבריי והעמידה פנים שאינה שמעה מילה ממה שאמרתי, חייכתי בשעשוע ומיד לאחר שסיימה להתלבש, הרמתי אותה על כתפי והתקדמתי לכיוון הרכב שחנה בחנייה הקרובה אלינו.
"תוריד אותי, חתיכת משוגע " צחקה.
"נו זאק." נתנה מכות חזקות לגבי אבל זה פשוט לא הזיז לי.
"אין בינינו כלום, בסדר?"
"ביני לבינך? כן אני יודעת." עקצה.
"ביני לבין מייגן." הורדתי אותה מכתפי ופתחתי לה את דלת המתוקונת שלי.
"תתחדש, יש לה שם?" הצביעה על הלמבורגיני.
"סוכריית לימון." השבתי.
"לימון?"
"בגלל שהיא צהובה." הבהרתי.
"מה עם אשכולית?" צחקה.
"היי, אל תצחקי על הבייבי שלי, היא שומעת." נעלבתי.
"מתנצלת, אבל זה חזק ממני אדון זאק ריבר." המשיכה לצחוק.
נכנסנו לרכב, חגרנו חגורה והפעלתי חימום, ברגע שהיא סיימה לצחוק המשכתי את השיחה מאיפה שהיא עצרה;
"את מעוניינת בי בלונדי?" הפעלתי את הרכב והתחלתי לנסוע.
"מצטערת להרוס לך את הכיף בלצחוק עליי, אבל יש לך עשרים ותשע שיחות שלא נענו ושלושים הודעות וכולן מאביך, אני חוששת שקרה משהו." הושיטה לעברי את פלאפון הנייד שלי.
"מה? כל כך הרבה שיחות?" חטפתי מידה את הפלאפון והסתכלתי על כל ההודעות והשיחות שהיו מאבי.
'איפה אתה?'
'לאן לעזאזל נעלמת?'
'היית צריך להתחיל בצילומים לסצנה, תחזור מהר אנחנו באיחור!'
'תחזור מייד אחרת זה ייגמר רע.'
קראתי מספר הודעות והפסקתי כבר ברביעית כשהבנתי שכל ההודעות הן אותו מסר רק ניסוח שונה.
זרקתי את הפלאפון הצידה והמשכתי בנסיעה.
"מה השעה?" שאלתי את ברוק.
"ארבע לפנות בוקר." השיבה בבלבול.
השעה ארבע וחצי לפנות בוקר.
שיט, הזמן עבר לי מהר.
ממש מהר.
"הכל בסדר?" שאלה.
לא עניתי.
"בסדר, אני אשתוק."
"אני מצטער, אני פשוט לחוץ זה הכל." עצרתי את הרכב ליד הבניין שבו גרה ברוק.
"תודה על היום." אמרתי לפני שהיא יצאה מהרכב.
היא הביטה בי בחיוך.
"מזל טוב זאק." שלחה נשיקה באוויר.
צחקקתי מהנשיקה הפתאומית הזאת.
"ולא, אני לא מעוניינת בך." אמרה.
"הרסת את הרגע הרומנטי." היא צחקה וסגרה אחריה את הדלת.
"אל תהיה לחוץ, זה לא טוב." הנהנתי לחיוב.
ברוק עשתה את דרכה לכניסה של בניין ביתה, וכשנעלמה מזווית עיניי הרשיתי לעצמי לנסוע לביתי.
החניתי את הרכב בחנייה ונכנסתי הביתה בריצה, מתנשף.
ברוק הייתה צוחקת עליי אם הייתה רואה אותי עכשיו.
"הכוכב שלנו חזר." קרא לוגאן וסימן לי עם ידו לחכות במקומי.
"איפה היית?" אבי התפרץ בכעס מחדר השינה שלו.
פניו היו אדומות מכעס.
"הייתי עם ברוק." השבתי בכנות.
אני לא משקר לו, אני שונא לשקר לו.
תמיד כשאני מרגיש רע בשיחה איתו אני מרגיש כאילו אני מאכזב אותו, הדבר האחרון שאני רוצה זה לאכזב את אבא שלי. ועוד בגלל בחורה.
"עוד פעם הבלונדינית הטיפשה?" התרתח.
"היא לא טיפשה." הרמתי את קולי.
"שמור על טון דיבור נמוך כשאתה מדבר איתי זה ברור?" שאל.
הנהנתי לחיוב.
"הדור הזה מחמיר מרגע לרגע." מלמל.
"ולמה אתה מלוכלך בחול?" שאל בתוקפנות.
"אני אכנס להתקלח." עשיתי את דרכי לעבר גרם המדרגות כדי לעלות לחדר השינה שלי, בו אמורה להתרחש סצינת הסקס הסוערת שלי ושל מלאני.
למעשה ברגע שנזכרתי שטוני נוחר במיטה שלי כרגע, ירדתי בחזרה מהמדרגות לעבר אחד מחדרי האירוח.
פשטתי את בגדיי המלוכלכים שנדבקו לגופי מהמים המלוחים, ונכנסתי למקלחת.
לא לקחתי את הזמן יותר מדי כדי לא להכעיס את אבי יותר ממה שהוא כבר כועס. לאחר שסיימתי כרכתי מגבת סביב אגני ויצאתי לעבר חדר אחר בו מלאני אמורה להיות.
כשנכנסתי פנימה, הבחנתי בצלמים ובעובדים מסדרים את המצלמות ואת התאורה. הבחנתי במלאני יושבת על המיטה עם חלוק שחור שפטמוטיה בלטו דרכו.
היא נראתה עייפה ושחוקה בהשוואה לאיך שנראתה קודם לכן בתחילת הערב.
כאילו כל האנרגיות שלה כבו על ידי שלט רחוק.
התקדמתי לכיוונה והתיישבתי לצידה על המיטה, היא הרימה את מבטה אליי וחייכה בעייפות.
"את בסדר?" הסטתי קצוות שיער בלונדיני מפניה.
"מותשת." השיבה בשקט.
"שנעשה את זה רגוע?" חייכתי לעברה.
"אתה מחליט היום,"
"אני הולך לגרום לך להתחרט על הבקשה שלך." לחשתי באוזנה.
הצלמים מזמן החלו לצלם את המתרחש, מלאני פשטה את החלוק מגופה, השליכה אותו על הרצפה ושחררה את המגבת שהסתירה את חלקי התחתון.
ללא התראה, הרגשתי שפתיים רכות ומנוסות היטב חמות על עורי, בין רגע התלהטתי וכל העדינות שהייתה בי נעלמה.
"תגרום לי להתחרט."
נדחקתי לתוכה בכל הכוח.
הצליל היחיד שנשמע היו גניחותיה הקולניות.