גבולות

גבולות: פרק 35

"אנחנו שני אנשים שונים, ובכל זאת, אנחנו עדיין אותו אחד."

הודיה פרץ.

~טוני~

"ובכן, איזה סיפור הילדה הקטנה שלי רוצה שאספר לה הלילה?" טוני הציץ מבעד לדלת לפני שניגש אל מיטת אחותו וליטף את שערה הרך כמשי.
הולי כבר נרדמה.
הוא פספס אותה, שוב.
הוא איחר, שוב.
ביומיים האחרונים הוא היה עסוק כל כך בעבודה, שלא היה לו כוח לחזור ולקרוא לה סיפור, הוא תיעב את עצמו על המחשבות הללו.
היא אחותו היקרה, את הירח עטוף בכוכבים הוא יוריד מהשמיים אם רק תבקש ממנו.
היא אף פעם לא מבקשת.
טוני הניח נשיקה עדינה על מצחה לפני שעזב את חדרה בשקט בדיוק כפי שנכנס פנימה.
גופו נטרק על המיטה, פתאום הוא הרגיש כבד, המשקל שהוא נושא על כתפו מרגיש כמו טון לבנים על קרקע רעועה.
הוא באמת תהה עד מתי הוא ישאר יציב.
דלת חדרו נפתחה בעדינות, כשהציץ מעבר לכתפו, הוא נכח לדעת שאימו טרחה הפעם להיות עדינה. המיטה שקעה תחת משקלה של מריה. הוא לא ידע אם זה המשקל שהיא שוקלת או מה שהולך לצאת מפיה.
"יקר שלי." קולה הנשי אך הגס בו זמנית שבר את השתיקה.
"כן אימא?" בחוסר רצון טוני התרומם לישיבה.
"דיברנו עם הרופא של הולי,"
"ומה הוא אמר?" התפרץ לדברייה.
"הוא אמר שהיא מאוד קטנה, ושהניתוח עולה המון כסף וכולל בתוכו ביטוח במידה ויקרה משהו חלילה, או שהניתוח פשוט לא יצליח."
כמה עולה הניתוח?"
"20.000 אלף שקלים לא כולל ביטוח." השיבה בקול רועד.
"ספרי לי הכל." אמר בעדינות.
"הניתוח עצמו עולה 20.000 שקלים, הביטוח על הבריאות שלה הוא;  כ-8,000 שקלים. מה גם שנצטרך טיסות הלוך חזור לקליפורניה כי שם הניתוח יתבצע, וצריך לפחות מלווה אחד. הלינה וההתאוששות שום דבר לא בחינם, הכל כל כך יקר." הדמעות פרצו החוצה, טוני מעולם לא ראה את אימו במצב הזה, שניהם תמיד ידעו רק להתווכח ולהעמיד פני חזקים כמו אלפא בטבע.
שניהם עקשנים, להוטים, פזיזים, ולעיתים גם ממש מעצבנים. אבל הלב שלהם טוב וטהור.
בכאב גדול הוא חיבק את אימו, ונזהר לא לשפוך את נהר הדמעות שחיכה להתפרץ החוצה.
"הולי שלי תהיה בסדר, אני אדאג להכל. תישארי רגועה." לחש בעודו מניח נשיקה עדינה על ראשה.
"אני צריך לצאת לנשום אוויר, את תהיי בסדר?" שאל.
"אני אהיה בסדר, אל תחזור מאוחר." משכה באפה.
טוני מיהר לצאת מדלת החדר וגם מהבית, והיא ידעה, היא ידעה שהוא הולך להתפרק לבדו כי לידה הוא לא יתן לזה לקרות.

טוני התיישב על ספסל קריר בחושך והביט אל הכוכבים שבשמיים.
'שוב אני מרגיש כמו גיבור בסרט שגורל העולם נמצא על הכתפיים שלו.' מלמל בליבו.
"רק חבל שבמציאות, זו הדרך אל הלא נודע, יותר מאשר הדרך אל הצלת העולם מפני הרשע."
לחש בתסכול.
"אני אעבוד קשה יותר כדי להרוויח כל שקל בשבילה, אני אזיע כמויות, אבכה ים ואדמם רעל כדי להיות הסיבה לכך שהיא תצליח לראות בפעם הראשונה בחייה. אני אהפוך עולמות כדי למצוא את הרופאים הטובים ביותר עבורה, ואם יהיה צורך, אתן את נשמתי למענה." הדמעות זלגו החוצה כמו נהר גואה.
'אילו רק יכולתי להישאר ילד קטן ונטול דאגות, זה היה יכול להיות נחמד מאוד.'
טוני היה זקוק לכתף תומכת שתישא חצי ממשקלו, אבל האם אי פעם היו לו חברים אמיתיים? בימי התיכון הוא היה מוקף בחברים ששכחו ממנו ברגע שהסתיימו הלימודים. הוא נכנס לתעשייה כמה חודשים לפני מייגן, הוא הכיר את זאק, השניים התחברו ומאז הפכו בלתי נפרדים עד עכשיו.. טוני נפגע מכך שזאק לא סיפר לו את האמת, אבל הוא נפגע יותר מכך שזאק בחר במייגן על פניו.
כשנכנס לתעשיית הפורנו, הוא חבש על פניו מסכה ואיתה התנהל עם כל מי שפגש.
את התסכול שחש כל ערב שחזר הביתה הוא הוציא למחרת על מייגן שלא הייתה אשמה בדבר. המסכה הזאת חיזקה אותו בהתחלה, אבל החלישה אותו יותר בכל יום שעבר.
טוני הוציא את טלפון הנייד מכיס מכנסו והקליד את מספרו של זאק.
"אני זקוק לך." לחש לשקט.