גבולות

גבולות: פרק 28 🔞

מתוך הפרק:

"לפעמים נדרש רק משפט אחד כדי להעלות את השקר על פני האדמה."

הודיה פרץ

נכנסתי לעבודה לאחר שהחניתי את סוכריית הלימון שלי בחנייה הקבועה ופסעתי לעבר מלתחות הבנים. באמת תהיתי מתי השקרים האלו יתנפצו לי בפנים, למעשה, אני מרגיש טוב שאני לא צריך יותר להעמיד פני בן זוג מקסים וטהור יותר, אך עם זאת אני מרגיש רע כאילו משהו בי נכבה.
פגעתי ברגשותיה ובאמונה של ברוק.
שיקרתי לה במשך תקופה קצרה.
ביליתי וצברתי איתה חוויות שהיא לא הייתה נותנת לכל אחד לחוות איתה, ולבסוף ניפצתי את הכל כמו זכוכית המוטחת על הקיר.
לפעמים נדרש רק משפט אחד כדי להעלות את השקר על פני האדמה.
פתחתי את הלוקר הריק והבטתי בו מספר דקות. אילו רק יכולתי להיכנס פנימה ולנעול את עצמי מבלי למות הייתי שמח לעשות זאת.
שמעתי צעדים קטנים מתקדמים לעברי, סגרתי את הלוקר ופניה של מייגן הופיעו מולי.
"אני לא מבין למה את עדיין לבושה." ניסיתי לזייף חיוך.
זה לא צלח לי.
"מה קרה לך?" שאלה בדאגה.
"ברוק גילתה על השקרים שלי וסיימה איתי את הקשר." אמרתי בעצב.
תחושת העצבות שאפפה אותי הייתה מעורבבת עם כאב שהיה זר לי.
ככה מרגישה אהבה כשהיא כואבת?
"איך אתה מרגיש?" צער נשמע בקולה.
"לא טוב כל כך, אבל מתמודד עם זה." השבתי מתיישב על הספסל הלבן.
"אתה רוצה לשתות קפה? להביא לך לאכול משהו מתוק? יש היום מבחר שופע בחדר האוכל." שאלה.
"לא קטנה שלי, אין לי חשק לשום דבר כרגע." אמרתי בשקט.
"איך הולך עם טוני? הייתי עסוק מאוד בעבודה אבל עדיין הספקתי לשמוע שהתקרבתם." גייסתי חיוך.
"כן, התקרבנו." הסמיקה.
"את מסמיקה או שאני מדמיין?" שאלתי בחיוך.
"תפסיק להתגרות בי." צחקה.
"הבאת בגדים ארוכים? מתחיל להיות קר יותר וחשוב שתביאי איתך בגדים שיחממו אותך כשתצאי הביתה." קמתי מהספסל והצמדתי אותה אל גופי, חיבקתי חזק.
"אם טוני ימשיך לקרוע לי אותם בסוף לא ישארו לי בגדים ללבוש." אמרה.
הבטתי בה בערמומיות כשהתנתקנו מהחיבוק.
"לעזאזל מייגן, הוא קורע לך את הבגדים?" צחקתי.
"כן, בזמן האחרון הוא ממש אוהב את זה." אמרה.
"ונראה לי שהוא גם אוהב אותך." מלמלתי בשקט לאוזנה.
"אוהב אותי? למה שהוא יאהב אותי?" אמרה בחיוך.
"הוא אוהב אותך, רואים את זה עליו." התעקשתי.
"לא נכון." ניסתה להכחיש אך ראו עליה שהיא אהבה את מה ששמעה.
"למרות שהתנהגותו כלפיי השתנתה המון, הוא לקח אותי לאכול בבית קפה טעים והסיע אותי הביתה." חייכה.
"את מבינה עכשיו למה התכוונתי?" גיחכתי.
"זאק?" קראה.
"מה קטנה?" השבתי.
"זה בקשר לגלולות, כל השבוע לא ממש הקפדתי להשתמש בהן, הייתי לוקחת יום כן ויום לא." אמרה בהיסוס והשפילה את מבטה לרצפה.
אחזתי בשתי ידיה בעדינות וגרמתי לה להרים את המבט חזרה אליי.
"תשתמשי בגלולות מג, אני יודע שעכשיו אולי זה לא מועיל לך, אבל את עלולה למצוא את עצמך בהריון עם ילד של אחד הגברים שכאן ומה תעשי כשזה יקרה? איך את חושבת שאותו גבר יקבל את זה?" דמעות ניגרו בעיניה.
"אל תשכחי, את צריכה להיבדק אצל רופא כדי לראות מה קורה לך בגוף. אבל לפני תעשי טעות את חייבת להמשיך עם הגלולות." אמרתי.
"אפשר לבקש ממך משהו?" שאלה.
"הכל." העברתי חלק משערה אל מאחורי אוזנה.
"אתה מתכוון לספר לטוני על כך שאני לא לוקחת גלולות? אם הוא יגלה על כך הוא ישנא אותי יותר מכפי שהוא שונא עכשיו. אחרי שישמע על כך אני לא אהיה מסוגלת להסתכל לו בפנים." פחד נשמע בקולה.
לפני שהספקתי לענות לדבריה, דמותו של טוני עמדה ליד דלת המלתחות והתגלתה בפנינו.
מבטו היה כועס.
כועס מאוד.
"אחי הכל בסדר?" שאלתי. שנאתי את זה שנשמעתי לחוץ.
"טוני.." מייגן גמגמה בבהלה מחשש שהוא שמע חלק מהשיחה.
"אני שמעתי הרגע משהו אבל התחשק לי לשאול את הזוג הפופולארי אם זה באמת נכון." הביט בכעס.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי, שוכח לגמרי שהוא אמור לעבוד היום.
"בדיוק כמוך, אני צריך להתארגן לקראת צילום סצינות סקס עם מייגן סמי'ת השרמוטה הכי גדולה שקיימת במקום הזה, ולזיין אותה עד שכל הזרע שלי יהיה בתוכה. וחוץ מזה אלו מלתחות הבנים, היא לא אמורה להיכנס לכאן." התעצבן.
"תדבר אליה יפה טוני, אל תעצבן אותי." התרתחתי.
"אני אדבר אליה איך שאני רוצה." הרים את קולו והתקדם לעבר מייגן, אחז בידה בחוזקה ללא שום כוונה לשחרר.
"תחזרי על מה שאמרת."
"אתה מכאיב לי." לחשה בבהלה.
"אל תעצבני אותי מייגן, תחזרי עכשיו על מה שאמרת." צעק.
טוני חיזק את אחיזתו בידה של מייגן, דואג בוודאות להשאיר סימנים שמחר יבלטו.
"אתה מכאיב לה." ניסיתי להפריד את ידו משלה.
"לא אכפת לי." אמר בחוסר רחמים.
"תחזרי על מה שאמרת לזאק עכשיו." צעק שוב.
"אם שמעת את מה שהיא אמרה, היא לא צריכה לחזור על זה שוב." אמרתי.
"אז זה נכון? את לא לוקחת גלולות?"
"זה נכון." לחשה. הדמעות מזמן זלגו כמו נער גואה.
טוני התחרפן.
"תגידי לי נדפק לך השכל ואני לא יודע? למה את לא לוקחת גלולות? את מפגרת או שאת עושה את עצמך?" צרח והחל לשבור כל דבר שראה במלתחות. הזזתי את מייגן שכבר מזמן הפסיקה למנוע מדמעותיה לזלוג החוצה, ונדרכתי לקראת תגובתו הבאה של טוני. ידעתי שזה יגיע במקודם ובמאוחר.
למרות התחושה הלא נוחה, עדיף שהכל יתגלה ומה שצריך לקרות כבר יקרה.
"כל הפעמים שזיינתי אותך וגמרתי בפנים, גם אז לא לקחת גלולות?"
"תן לי להסביר לך, אני מבטיחה שיש לי הסבר לכך." התחננה.
"תסתמי את הפה חתיכת זונה." צעק וזרק לעברה את בקבוק הסבון שהיה קרוב אליו, בשל כך, היא התנגשה באחד הכיורים וקיבלה מכה בגבה.
"חשבתי שאנחנו חברים זאק, מסתבר שאתה חתיכת בן זונה שאכפת לו רק מעצמו, בל זונה שמעדיף שרמוטה על פני חבר." ירק לעברי.
"טוני תרגע." צעקתי חזרה.
התקרבתי למייגן ועזרתי לה לייצב את עצמה, לאחר מכן התקרבתי אל טוני ואחזתי בחולצתו באגרסיביות.
"תניח לה, אני גיליתי ובחרתי לא לספר לך." אמרתי בכעס.
"חתיכת מזדיין." איגרף את ידיו ותוך שניות אגרופו נחת על פניי, גורם לי למעוד אחורה.
"לכו תזדיינו שניכם, אני בן זונה אם את לא מפוטרת היום." אמר בכעס ויצא החוצה.
אני ומייגן עמדנו בשקט מספר דקות לאחר שטוני עזב בצעקות.
"אתה בסדר?" שאלה.
"כן." השבתי.
"תראה לי." הניחה יד על שפתי התחתונה.
"אין צורך. תתרחקי." אמרתי בקרירות.
היא נרתעה מיידית והלכה אחורה.
לעזאזל, הכל הולך לי חרא היום. אני לא יכול להרחיק אותה ממני, היא חברה שלי, היא יקרה לי.
"אני מצטער, לא התכוונתי להפחיד אותך ולהתרחק ממך." מלמלתי מתקרב אליה.
"אני לא כועס אבל אני גםלא מאשים אותו, כשגיליתי הגבתי בצורה דומה שגרמה לך לחטוף על זה." חיבקתי אותה חזק.
"אתה חושב שהמנהל יפטר אותי?"
"אני באמת לא יודע, נצטרך לחכות כדי לשמוע. בינתיים נשכח מזה ואני אסיע אותך הביתה."
"אני לא יכולה ללכת הביתה זאק, אני וטוני צריכים לצלם סצינות סקס אני לא יכולה להפסיד את הכסף הזה." שחררה את אחיזתי והחלה להתהלך במלתחות הלוך ושוב, עושה לי סחרחורת.
"המצב הנוכחי לא מאפשר את זה כרגע, תביני מייגן." ניסיתי להוריד אותה מזה.
"אין לי איך לשלם את החשמל, אין לי איך לקנות להם את האלכוהול שהם רוצים, אני איאלץ לישון בחוץ עד שאקנה להם לא בקבוק אחד, אלא כמה בקבוקים שיסתיימו אחרי יומיים של שתייה מופרזת. אין לי כוח לחטוף עוד מכות זאק." אמרה בכאב.
"מה את רוצה שאעשה? ראית איך הוא יצא מכאן." הייתי מותש. כל היום הזה התחרבש.
"תעזור לי לשכנע את טוני, בבקשה." התחננה.
"קטנה שלי, הוא לא יסכים, כשהוא כועס, קשה לגרום לו להירגע." אמרתי בצער.
"לעזאזל עם החיים הארורים שלי."
מייגן יצאה ממלתחות הבנים במבט מושפל.
יצאתי אחריה מחשש שהיא עלולה להיתקל בטוני ונתקלנו במלאני ובאדם האחרון ששנינו רצינו לראות.
המנהל.
למה דווקא עכשיו?
"מה קורה כאן?" שאלתי בחוסר חשק.
"לפני שש שעות היית צריך להיות כאן ולהספיק לצלם הרבה סצינות סקס עם מלאני, מה עשית עד עכשיו? ולמה טוני מתעכב לצילומים?" צעק המנהל.
"רבתי עם טוני והוא יצא בסערה, אני לא חושבת שהוא יחזור." אמרה מייגן.
"לא הלכתי לשום מקום, אני עדיין כאן, ואני צריך לדבר איתך על משהו." טוני הגיח מכיוון מכונות הקפה.
"טוני." הזהרתי. אם הוא יפתח את הפה זה יהיה גרוע עבור מייגן.
"מה כל כך דחוף שבגללו אתם לא נמצאים על סט הצילומים עכשיו?"
"אני אסביר לך." חייך בזדוניות.
סביבנו התאספו קהל רחב של עובדים חטטניים. שחקנים ושחקניות, צלמים ובמאים. כולם התאספו כאילו צופים במחזה מרהיב.
"בואו בהמוניכם לשמוע סיפור מרתק." טוני חייך. אני נשבע שבאותו רגע רציתי למחוק לו את החיוך הארור שלומפניו.
חתיכת מזדיין.
"תגיע לעיקר טוני." המנהל התעצבן.
"מייגן עברה על החוקים, אני לא מתכוון להמשיך לצלם איתה שום סצנה נוספת עד שהיא תיענש."
"טוני." סימנתי לו עם ראשי שישתוק אך זה רק דירבן את האידיוט להמשיך.
"על איזה עבירות אתה מדבר?" מבטו של המנהל האפיל. אם יש דבר שהוא שנא יותר מאיחורים לסט הצילומים היה שקרים.
מייגן התכווצה ואיבדה שליטה על דמעותיה, הסכר התפרץ ללא מעצורים.
"עבירה ראשונה, היא לא לוקחת גלולות כבר תקופה ולא משנה כמה סקס היא עשתה, עבירה שניה, היא משקרת לרופאים שהיא כן משתמשת אך בפועל היא כמעט לא משתמשת בהן. שמעתי אותה מודה בפני זאק כשנכנסתי למלתחות הבנים." טוני סיפר את כל מה שאירע קודם לכן.
"האם זה נכון?" המנהל הסתובב והביט במייגן שאיבדה את כל המילים מהפה.
"זאק ידע ובחר לא לדווח על זה." טוני הוסיף לדבריו.
"שלושתכם למשרד שלי עכשיו!" פקד בכעס.