גבולות

גבולות: פרק 11

השעון המעורר העיר אותי מצלצולו המתיש, שלחתי יד בעיוורון לפלאפון שלי ששכב על השידה כדי לכבות את הצלצול.
"בוקר טוב זאק, הגיע הזמן לקום מהמיטה." מלמלתי לעצמי, קמתי מהמיטה ועשיתי את דרכי לחדר האמבטיה. צחצחתי את השיניים, שטפתי פנים ומשכתי מהארון חליפה כחולה קצרה, נעלתי נעלי ספורט והברשתי את שערי השחור עם ספריי כי היום הוא החליט לעשות בעיות.
לקחתי את תיקי וירדתי למטה.
בלה ישבה בשולחן לבדה, אבי כנראה עדיין מתארגן.
היא שלחה אליי חיוך מתוק, והפעם ריח חזק שוב נדף ממנה הפעם הריח עמד בין חמוץ למתוק.
ישבתי בשולחן וניסיתי להימנע מקשר עין איתה, מה שלא כל-כך הלך לי.
"בוקר טוב זאק." אמרה בקולה העדין.
"בוקר אור." השבתי.
"אנחנו גרים ביחד ועדיין יש לי הרגשה כאילו אנחנו לא ממש מכירים." היא חתכה בעדינות עם כפית את עוגת הכרמל וניל שהייתה מונחת בצלחת שלה.
פרנצ'סקה הניחה על השולחן עוגת כרמל גם בשבילי ובשביל אבי.
"בתיאבון נסיך." אמרה בחיוך וחזרה למטבח.
"תודה." השבתי.
שררה שתיקה מביכה ביני לבין בלה.
"עכשיו אנחנו יכולים לדבר?" שאלה ברוך.
עיניה התכולות הביטו בי ברוגע, לעומת אבי שהעיניים שלו כחולות חזקות ובוהקות שמשדרות קור מקפיא, עיניה של בלה היו בצבע תכלת ושידרו רוגע ושקט.
חייכתי אליה בעודי מרים חתיכת עוגה מהצלחת ומכניס אותה לפי.
"על מה את רוצה לדבר?" שאלתי.
"איך הולך לך בלימודים?" שאלה.
"אני בסדר, יש לי ציונים טובים." השבתי והמשכתי לאכול.
"איך החברים?" קמה מהכיסא.
"הם בסדר. יש לי חברים טובים." חייכתי.
"יש לך חברה?" הנה השאלה המפורסמת.
"לא, אין לי." השבתי.
"לפחות לא כרגע." חייכתי בערמומיות.
"יש לך מישהי בלב?" שאלה גם היא בחיוך ערמומי כאילו עלתה עליי.
לא עניתי.
אני לא יודע מה אני מרגיש.
אני רוצה בכלל חברה?
אני רוצה מערכת יחסים?
כרגע אני שולל כל מערכת יחסים, העבודה שלי לא מאפשרת לי להתחיל קשר אמיתי,
לפחות לא בשנים הקרובות.
"רוצה שאקח אותך לבית הספר? או שאתה נוסע בפרארי האדומה שלך?" שאלה בעודה קוטעת את מחשבותיי ולאחר מכן היא הרימה את גבותיה בחיוך.
"אני אסע במתוקה שלי." השבתי והיא הנהנה בהבנה.
טריקת דלת קלה נשמעה ובלה עשתה את דרכה לכיוון הרכב שלה.
ראיתי שאבי לא הולך לצאת מחדרו בזמן הקרוב אז החלטתי לא לחכות לו, לקחתי את המפתחות ויצאתי מהבית.
שהחניתי את הרכב בחניית בית הספר, התקדמתי לכיוון השער הכניסה כאשר מבטי נתקע על ברוק שהבחינה בי והתקדמה לכיווני.
"היי בלונדינית." חיבקתי אותה.
"לכבוד מה החיבוק?" כיווצה את גבותיה בשאלה.
"איך היה במבחן המסכם?" שאלתי מתעלם משאלתה.
"היה טוב." השיבה.
"כמה קיבלת?" הנחתי יד על כתפה ומשכתי אותה לכיוון הבניין.
"תשעים וארבע." אמרה בחיוך.
"על מה הורידו כל-כך הרבה נקודות?"
"לא יודעת, לא אמרו לנו דבר חוץ מציונים." הזיזה את ידי.
"קיבלתי מאה." חייכתי.
"יפה לך." החזירה באדישות.
צליל הודעה נשמע מכיס הג'ינס של ברוק.
היא הכניסה את ידה אל הכיס והוציאה משם את הפלאפון שלה.
"מי זה?" שאלתי לאחר שתי דקות שהיא הייתה עסוקה רק בפלאפון ושכחה שאני נמצא איתה.
"אף אחד." החזירה והתקדמה לכיתה.
"רוצה להבריז איתי?" אחזתי בידה.
"לא זאק." אמרה והשתחררה מאחיזתי.
"אם אתה לא מגיע לבית הספר ומקבל מאה לפחות תשב ותקשיב בשיעורים בימים שאתה כן מגיע לבית הספר. לא כולנו יכולים להבריז כמוך." היא נכנסה לכיתה ואני נשארתי לעמוד במשך מספר דקות עד לצלצול.
החלטתי לא להיכנס לשיעור, גם ככה אני מקבל מאיות גם כשאני לא נמצא, הכל אפליות ביני לבין כולם, אני לא מתלונן טוב לי עם זה.
הלכתי למחששה וכרגיל ראיתי את דניס יושב שם, רק שהפעם הוא לא היה לבד, יולה הייתה איתו.
דניס ויולה מאוהבים במשך שנתיים, בעבר הם יצאו אך דניס המטומטם הרס את מערכת היחסים הזאת כאשר נתפס שיכור עם מישהי במועדון, לא רק זה, הוא נתפס איתה באמצע סקס פרוע. לא פלא שיולה לא מוכנה לסלוח לו.
לא משנה מה הוא ניסה לעשות כדי להחזיר אותה אליו, היא לא הסכימה בשום מחיר. היא פגועה ואני יכול להבין את הצד שלה.
שניהם בעלי אגו גדול מאוד, הם אוהבים לגרום אחד לשני לקנא. דניס גורם לה לקנא עם הבחורות שהוא שוכב איתן.
ויולה לעומתו גורמת לו לקנא כשהיא יוצאת כל הזמן עם בנים ונמצאת בסביבתם.
שני מפגרים.
כבר אמרתי שלהתאהב זה מיותר?
התכוונתי לחזור בחזרה לבניין אך יולה החדת ראייה הזאת קלטה אותי וקראה לי.
"היי זאק, בוא תשב איתנו." צעקה לעברי.
התקרבתי אליהם.
"מה קורה רומיאו ויוליה שלי?" שאלתי בזמן שהתיישבתי על אבן גדולה במחששה.
"חסר טאקט." אמר דניס.
"תראו מי מדבר איתי על חוסר טאקט." הוא צחק אך בין רגע מבטו הפך לאדיש וקודר.
הוא נהיה שקט ורגוע פתאום, שקט ורוגע אלו התכונות שהכי לא מאפיינות את דניס.
זאת ככל הנראה האהבה שהוא מרגיש כלפי יולה, כשהוא בסביבתה הוא הופך להיות אדם אחר.
"לשאלתך זאק, אני ודניס לא ביחד, יש לי חבר וטוב לי איתו." חייכה.
"אם אתם אוהבים אחד את השני אז למה לא לתת הזדמנות שניה?" שאלתי ברצינות. דניס היה נראה כאילו הוא מחפש איפה לקבור את עצמו.
"להזכיר לך איך הכל הסתיים לפני שנתיים? אני לא רוצה להתעסק שוב בחרא."
"להתעסק בחרא? את רומזת שאני חרא?" דניס שאל ברוגז.
"אני לא רומזת, אני אומרת שלהתעסק איתך זה כמו להתעסק בחרא ולטבוע בפנים. האם אמרתי משהו לא נכון?" הרימה את קולה.
"מה שאת עושה זה ילדותי מאוד." התלונן דניס.
"מה אני עושה? יוצאת עם גבר שהוא לא אתה? אני ממשיכה לחיות את החיים שלי בלעדיך, תפנים את זה, התקדמתי הלאה ואתה לא חלק מהחיים שלי יותר, אין בינינו דבר מעבר לידידות." התעקשה.
"אני לא רוצה להיות ידיד שלך." לחש בכאב.
"אז בוא ננתק לגמרי את כל הקשרים שלנו." הביטה בו ועל עיניה ראו כאב ועקשנות כאחד.
"את ילדותית."
"נכון אני ילדותית, אתה זה ששוכב כל יום עם בחורה אחרת."
"כי את משגעת אותי, את מעדיפה להסתובב עם הבן זונה הזה שרק מחפש איפה לזיין אותך, את עיוורת מרוב נקמה." דניס צעק ויולה שתקה.
השתיקה הזאת לא הייתה טובה בשום מובן משום שאחריה תמיד מגיעה פצצה.
"תנשמו ותדברו ברוגע, אתם צועקים." ניסיתי להרגיע לשווא.
"לפחות לא תפסתי אותו באמצע סקס פרוע במועדון עם איזו זונה." יולה אמרה בשקט, דניס השתתק כאשר היא עקצה אותו, ואני עמדתי כמו בול עץ בין שניהם.
במהירות יולה הכניסה את מכשיר הפלאפון שלה לכיס מכנסה והלכה מבלי לומר מילה נוספת.
דניס הוציא סיגריה והדליק אותה, שואף כמה שיותר עשן לתוך הריאות.
"אתה בסדר?" הנחתי את ידי על כתפו.
הוא גיחך בעצב והמשיך לעשן את הסיגריה בשקט לא מגיב לדבריי.
"היא מחרפנת אותי." שבר את השתיקה.
"אני מבין טוב מאוד מה זאת אהבה, אני מאוהב בה מעל לראש זאק, היא חשובה לי מאוד, היא האחת שאיתה אני רוצה לבלות כל הזמן, האחת שאוכל להתקלח איתה אחרי שעשינו אהבה שעות, שתהיה איתי ותתמוך בי עד הסוף ואני אתמוך בה.
אותה אני רוצה קרוב אליי, הכי קרוב שרק אפשר. אני רוצה שהיא תהיה מאושרת כשהיא לצידי, שלא תפחד שאעזוב אותה כי אני לעולם לא אעזוב. " קולו נשבר.
"אמרת לה את זה?" שאלתי.
"אין טעם להגיד לה את זה, ראית את התגובה שלה, הפסדתי אותה מזמן. היא מאושרת עכשיו עם מישהו אחר, מישהו שהוא לא אני." הוא כיבה את הסיגריה וקבר את ראשו בין ידיו.
"על מה דיברתם מקודם?" שאלתי.
"שום דבר, היא ישבה איתי וחיכתה לחבר שלה כדי להיכנס איתו לשיעור." השיב.
בחיים לא ראיתי אותו במצב הזה במשך כל השנתיים שהוא היה מאוהב בה, הוא עשה טעות שעליה הוא משלם מחיר כבד.
"אתה בסדר?" ניסיתי לנחם אותו.
"אתה חושב שהם שכבו?" שאל בשקט.
"אתה חושב שהיא שכבה עם מישהו אחר?" קם על רגליו והחל לזוז באי נחת מצד לצד.
"דניס." קראתי בשמו.
"כל הזמן ניסיתי לקרב אותה אליי וכל מה שהיא אמרה זה שהיא מפחדת להיפגע, היא לא מבינה שאני לא אפגע בה." קולו רעד.
"אתה צריך להבין אותה, פגעת בה מאוד בעבר. בגדת בה. זה קו אדום." אמרתי.
"אתה בעדי או נגדי?" שאל בכעס.
"אני אומר לך את האמת שאתה מסרב לשמוע. ככה לא תשיג אותה בשום דרך, אולי לא תהיה הזדמנות שניה, הגיע הזמן לשחרר." נגעתי בכתפו אך הוא העיף את ידי.
"אולי עדיף לה לשחרר ממני, לפחות היא לא תצטרך לטבוע בחרא."
הוא הרים את תיקו השחור מהאבנים ועשה את דרכו לכיוון השער בעצבים.
הוא איבד את הראש לגמרי מאהבה.