גבולות

גבולות: פרק 34

"השקרים שלך יכולים להוביל אותך להצלחה, אבל בסופו של דבר הם יובילו אותך אל האמת ממנה התרחקת."

הודיה פרץ.

"הביאי לי את ידך ואעזור לך לצאת, את צריכה לזוז קצת." קרצתי.
"אוי זאק, לרגע חשבתי שהתכוונת למשהו אחר." מבט של שעשוע היה על פנייה.
"טיפשונת מושלמת." מלמלתי בחיוך.
"שמעתי את זה." אמרה.
"בזהירות.." צחקקתי בעודי מנסה להוביל אותה אל היציאה.
"אולי עדיף לבקש כיסא גלגלים?" גירדתי בעורפי לאחר שהתייאשתי.
"אולי זה באמת עדיף." הסכימה.
לאחר שקיבלנו את הכיסא, עזרתי למייגן להתיישב עליו בעדינות ומכאן היה לי הרבה יותר קל להתקדם איתה לעבר היציאה. לקחתי אותה למסעדה חלבית שהייתה הכי קרובה אל המקום.
הבחנתי בכך שכמה מבטים של אנשים, ובמיוחד של גברים ננעצו בנו כמו מחטים.
אני מבין שכולם כאן צופים בפורנו.
"אני מרגישה יותר מדי עיניים." מלמלה במבוכה.
"את רוצה ללכת?" שאלתי.
היא הנהנה לחיוב ועשיתי כדבריה.
יצאנו מחוץ למסעדה לעבר ספסל קרוב והתיישבתי מולה.
"אני רוצה להישאר כאן עד הערב." הביטה לשמיים.
"אני אשאר איתך." חייכתי.
מייגן הביטה בי וחייכה,
החיוך שלה כל כך יפה.
היא כל-כך יפה.
"מחשיך מהר." מייגן קטעה את מחשבותיי.
"כן, עוד מעט יצאו הכוכבים."
הבטתי במייגן מספר דקות, מספר דקות של שקט, מספר דקות של התלבטות אם לספר לה על טוני.
"טוני הגיע אתמול לבקר אותך כשישנת." אמרתי בפתאומיות.
"היה נראה שהוא מאוד דאג לך." הוספתי.
"בגללו אני נמצאת במצב הזה." אמרה מנסה לא ליצור איתי קשר עין.
"אתמול היה נראה שהוא מתחרט על השטות שעשה." מלמלתי.
"לא אכפת לי." חזרה להסתכל על השמיים.
"הוא מתחרט." אמרתי.
"מאוחר מדי." החזירה.
"את תסתדרי כמה דקות בלעדיי? אני צריך להביא משהו מהרכב." שאלתי.
"אני אסתדר." חייכה.
"אני מיד חוזר." קמתי ועשיתי את דרכי כמה שיותר רחוק ממייגן, וכשהיא חזרה להביט בשמיים, פניתי למסעדה ונכנסתי פנימה.
ניגשתי אל הדלפק, מישהי בעלת שיער חום שחור ניגשה אליי והביטה בי כאילו אני יצור מוזר.
"האם אתה זאק ריבר המפורסם?" שאלה בהתלהבות.
"אני מבין שאת רואה פורנו אם את יודעת את שמי." שמרתי על הבעת פנים אדישה.
פניה האדימו מרוב מבוכה.
"אני יכול להזמין?" שיניתי נושא.
"בוודאי, מה תרצה להזמין?" שאלה מתאוששת במהירות מהמבוכה.
"אתם מוכרים במקרה עוגות ימי הולדת?" שאלתי.
"אנחנו לא מוכרים עוגות ימי הולדת, אבל יש לנו קינוחים משובחים. תרצה לראות תפריט?" הושיטה לעברי תפריט קינוחים עשיר בעוגות שוקולד מתוקות, עוגת גבינה עם פירות יער, קרם ברולה, מוס וניל עם לוטוס ושבבי קרמל, וופל בלגי מושחת ועוד מבחר די גדול של סוכר.
"אני אקח עוגת שוקולד חמה, ואשמח שיהיו עלייה זיקוקים." הושטתי את כרטיס האשראי שלי.
נשענתי על הדלפק מחכה לקבל את ההזמנה שלי.
חמש דקות לאחר מכן, אחד המלצרים הניח לידי צלחת עם העוגה, זיקוקים, כפית וקופסת גפרורים.
"תודה רבה לך אדוני." לקחתי את הדברים ויצאתי החוצה.
מייגן החלה לאבד את סבלנותה, אך כשהיא הבחינה בי, היא חייכה.
"לקח לעוגה הזאת זמן לצאת." התיישבתי מולה.
"אתה משוגע." עינייה הבריקו מהתרגשות.
"מכיוון שאין להם נרות, כשיתכבו הזיקוקים תבקשי משאלה." אמרתי.
הוצאתי גפרור מהקופסא, הדלקתי אותו, ולאחר מכן הדלקתי שני זיקוקים.
"יום הולדת שמח מייגן." אמרתי בחצי צעקה.
"תודה לך זאק, זה כל כך מרגש." מייגן לא יכלה לעצור את דמעות האושר.
"תבקשי משאלה." הנחתי את העוגה בידייה והיא עצמה את עינייה.
"מה ביקשת?"
"לא מגלים משאלה אחרת היא לא תתגשם."
"נו באמת." נאנחתי בצחקוק.
"לא מגלים." אמרה שוב בלחש.
"בסדר, לא אתווכח איתך, עכשיו תהיי בשקט ותקשיבי לברכה שלי." הבטתי בה.
"מזל טוב עד מאה ועשרים שנה, אני מאחל לך בריאות, אושר, שמחה והצלחה. שתמשיכי להיות פרטנרית מושלמת וחברה הכי טובה שיכולתי לבקש כל חיי. אני רוצה להתנצל על ההתנהגות הדוחה שלי כלפייך." נשקתי למצחה.
"הברכה מרגשת, יחסית לגבר שמברך." צחקקה.
"את אוהבת אותי תפסיקי." צחקתי.
"סלחתי מזמן, הכל נשכח." חייכה.
הרמתי את הכפית, חתכתי חתיכה קטנה וקירבתי אל פיה.
"אני יודעת לאכול לבד." הזעיפה פנים.
"אני רוצה להאכיל אותך, אם יש לך בעיה, את מוזמנת לפנות לסוכן שלי."  אמרתי.
"לא תודה, אני לא רוצה להתמודד מול אבא שלך." צחקה.
"אידיוטית קטנה."
כיף לי להביט בה מחייכת.
מגיע לה להיות מאושרת.