לרגע הכל שקט. והמון תמונות של דין גצות לי בראש. אני יכולה להרגיש רק את הרוח נושבת על פני אבל הכל מטושטש כי פניו לא זכורות לי כמו אז וכך גם קולו
אבל הקול הזה.
צלול כל כך ומוכר כל כך.
אני מפחדת להסתובב ואני קולטת את המבטים של כולם מופנים אלי .
לרגע אני לא רוצה להסתובב.
לא רוצה להביט אחורה כי אם זה דין אז על פניו יהיה מבט מאוכזב על כך שנטשתי אותו שם ואני לא חושבת שאוכל לעמוד בזה "אני עוצמת עיני " אם זה לא הוא אני לא חושבת שאעמוד בזה אבל משהו בי חזק מספיק בשביל להסתובב אז אני עושה את זה.
קולי נשנק ואני לא מסוגלת לדבר.
הדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות זה לקום ולקפוץ עליו וזה מה שאני עושה.
אני קופצת מהמקום ומזנקת עליו בכל עוצמתי .
מיד אחר כך מגיעים האגרופים והכעס משתלט. אני יכולה להרגיש בכל גופי רותח בבת אחת ואת ליבי דופק בעוצמה. מעולם לא חשבתי שאני יכולנ לכעוס ככה
"אני שונאת אותך!" אני צועקת ובוכה ומרגישה את ליבי מתפורר מהציפייה שפגה ברשעות "אני שונאת אותך! "אני שוב צועקת והמילים נספגות בבכי וקשה כל כך לנשום.
הוא אוחז בזרועותיי ומחזיק אותי במקום.
אני מנסה להתפתל ולצאת מאחיזתו אבל זה לא עוזר "איזבל תירגעי" הוא אומר בקול רגוע להפליא "זה מגיע לי אני יודע" אני מפסיקה ובוחנת אותו שוב.
לי.
הוא עדיין גבוהה כמו שזכור לי. שערו ארך מעט ועל בטנו צלקת ארוכה
"הכל בגללך"
"איזבל תאמיני לי שאין משהו שאני מצטער עליו יותר מהיום הזה"
"הייתי חלשה ומופחדת אז, עכשיו אני גדולה יותר"
"אני רואה" הוא אומר בחצי חיול
"ועכשיו אני מבינה" אני לא מסירה את עיני מעיניו " ואני מבינה שיכולנו להציל אותו, אני זוכרת כל רגע מהיום הזה. ואני זוכרת שפגעו לו בבטן ואני זוכרת שעמדנו שם והבטנו בו ואני זוכרת את מה שאמר אני זוכרת שלא הבנתי בהתחלה וגם כנראה שעד עכשיו אבל פתאום זה ברור.....אני זוכרת את המילים האחרונות שלו לי!"
אני לא מבינה איך לא זכרתי את זה עד עכשיו, אפילו אז לא ידעתי מה אמר לי אבל פתאום כשאני רואה את לי ואת השריטה בבטן אני זוכרת והכעס בי עולה
אני מביטה היטב בעיניו ומוודא שהוא בעיני כשאני אומרת "הוא אמר...עזור לי"
