אני הולכת אחריו בשקט.
אני מרגישה זרה אליו אבל אם כך הייתי הוא לא היה מספר לי .
בשבילו אני אותה אחת ואולי כעת עלי להתנהג כמוהה
"את לא זוכרת את הסיפור שלי אבל גם אני חצי יליד חצי מתיישב ומריאן תמיד שנא אותי על כך. על כל דבר שעשיתי רע או בטעות קיבלתי את זה ." הוא פותח את חולצתו ומוריד אותה וחושף את גבו . עיני נפערות למראה הצלקות שכנראה ראיתי בעבר
"מגיל קטן?"
" השתדלתי לא להסתבך יותר מידי כאשר גדלתי " הוא לוקח את ידי ומניח על צלקת שנראת ישנה "זה על שכשהייתי קטן בחרתי לשמור על נערה קטנה עפ עיניים ירוקות מאשר לדאוג לארוסתי " הוא מושך את ידי לגבו התחתון ואני מרגישה את עמוד השידרה שלו בכל אצבעותי . ידי מונחת על פצע שטרם הפך לצלקת "וזה " אצבעותיו נחות על שלי ושלי על פצעו " זה כשהחלטתי להביא מתיישבת אל נשף הסתיו שלנו למרות שלא מצאתי חן בענייה בכלל"
" אני בטוחה שמצאת חן בענייה קצת "אני מורידה את אצבעותיי מגבו והוא מחזיר את החולצה
"סיפרת על זה למישהו?" אני מעזה לשאול בשקט
"קטלין"
"היא כנראה חשובה לך ..."
"היא מתה" קולו קר וגורם לליבי לרחם עליו
"אויי אני מצטערת. אני בטוחה שהיא הייתה נפלאה "
"את שנאת אותה והיא אותך. אבל הסתדרתן "
"ככה זה בנות" משכתי בכתפי בחיוך
"איזבלה אני-" הוא לא משלים את המשפט רק מתקרב אלי ואוחז בפני . הוא רוצה לנשק אותי ואני מוכנה לתת לו לעשות זאת. אולי ככה אוכל לזכור
אני עוצמת את עיני ומרגישה במבטו החם והזר
"בל" מייק מופיע משום מקום . אריק מתרחק מהר "אני..ראיתי את נורה. היא בכתה על ג'ייק"
"גם אני" אני עונה בשקט .
נורה-שכחתי ממנה לגמרי
"הוא לא מת"אריק אומר בבטחון "לא פגעתי במקום רגיש"
"למה שישקרו?":
"כי זה מה שהם תמיד עושים איזבלה . את פשוט לא זוכרת" אריק מתקדם ונעלם באופק .
אני מביטה בפניו העדינות והמבינות של מייק "ביקשת לראות את דר" הוא אומר בשקט
"כן" אני מורידה את ראשי וממוללת את החוט הפרום שבחולצה שלי בידיי
"את יודעת שהוא ידע שמשקרים לך כל הזמן הזה. הוא ידע עליי על אריק ועל האיומים בחיי המשפחה שלי " אני עוזבת את החוט ונושכת את שפתיי.
אני מרגישה טיפשה שאני ממשיכה במשחק שלהם אבל זה נראה כמו החיים שלי. זה מרגיש ככה" זה קשה לי מייק." אני אומרת לבסוף " קשה לי להיות כל כך חצויה. אני במלחמה תמידית עם עצמי " אני מניחה את כף ידי על לחייו "הדבר היחיד שיציב אצלי, הדבר שאני יודעת שנכון בשני הסיפורים הוא אתה מייק. אתה סלע האיתן שלי ורק בך אני בוטחת " הוא אינו מביט בי , עיניו נעוצות למרחק. הוא עוטף את ידי בידו ומצמיד אותה עוד יותר לפניו "בל. " קולו עדין "אין דבר יותר גדול מהרצון שלי לנשק אותך עכשיו. אבל לפני שנה כשעשיתי את זה דחית אותי והתאהבת בו. אני לא יודע איזה זכרונות השתילו לך אבל משהו בזה גרם לך להתאהב בי ואני לא רוצה שזו תיהיה הסיבה שאנחנו יחד. אני אעזור לך לנצח במלחמה הזו שמתחוללת בתוכך אך לא בכך שאחיה את השקר שבונה את המציאות שלך. את אוהבת אותו ואת עוד תביני" הוא מעלה חצי חיוך ומוריד את ידי מפניו. לאט הוא מתרחק ממני ומותיר אותי לבד .
