אריק:
"איזבלה פה.." אני נשען על הקיר ומידע פעם טיפה צונחת על ראשי. זה משאיר אותי ער
"על מה אתה חושב אריק?" איימי אוחזת בסורגים ומביטה בי כל הזמן,כאילו אני אברח לאנשהו אם היא תסיט מבטה.
"אנחנו חייבים לברוח ולמצוא את איזבלה " עוד טיפה ,אני מביט למעלה. כל התקרה קורי עכביש ועובש,איפה כל שאר השבויים?"
"אריק" איימי נשענת כעת על הסורגים וגבה אלי. אני מרגיש שאני יכול להיות חלש לרגע ואני עוצם את עיני
"אני פה כבר הרבה זמן.הם לא מחזיקים שבויים .לא יודעת מה הם עושים איתם אבל הם לא נשארים פה זמן רב...אתה חייב למצוא דרך לברוח. גם אם זה לבד."
אני פוקח את עיני,היא עדיין עם הגב אלי "אני חושב שאני עייף" אני אומר בשקט אבל היא שומעת "אין לי כח עוד לברוח או להילחם איימי. מעולם לא רציתי להיות מנהיג את יודעת את זה..." אני עוצם שוב את עיני ומדמיין את פניה של איזבלה ,טוב לה פה ,היא כל חייה הייתה מתיישבת היא רגילה לחיים האלה ,בטוח לה יותר פה.
איימי לא מגיבה.
אני עוצם שוב את עיני ונרדם.
השער חורק כשהוא נפתח וזה מעיר אותי
"קום" הוא אומר ואני מביט בו בעיניים עייפות
"לא! " איימי צועקת "אל תיקח אותו!" הוא מסתובב אליה "אני לא לוקח אותו לשום מקום
"מה אתה רוצה?" אני שואל והוא מביט בי שוב
"מה שמך?"
"מי שואל?" אני עונה בחיוך
"אל תיהיה חצוף" עכשיו אני בטוח שזה הוא .על תג השם שלו רשום אוגוסט .
"אוגוסט" אני עונה שוב בחיוך. הוא מביט לתג שלו ואז בי . ידו מושטת קדימה והוא חונק אותי "אתה חושב שאני משחק איתך?"
החיוך לא יורד לי מהפנים. תמיד ידעתי איך לעצבן אנשים . "תענה"
אני רק מביט בו. הוא מכניס לי אגרוף לבטן ואני מתקפל. איימי צורחת. עוד בעיטה לבטן. איימי בוכה "אני באמת לא רציתי לעשות את זה " הוא אומר " רק תענה לי"
אני בתגובה יורק דם על נעליו ואוחז בבטן
"אוקי" הוא מוציא אקדח ומכוון עלי "אולי עכשיו?"
"אריק!" היא צועקת "קוראים לו אריק!!"
הוא מחזיר את האקדח ומשעין אותי על הקיר
פניו מול פני . הוא חוקר אותי
"אתה לא מגיע לקרסוליה" לבסוף הוא אומר ומתרומם .
"על מה אתה מדבר?"
"איזבל. היא הרבה יותר שווה ממה שאתה תוכל להשיג אי פעם"
אני לא מבין מה הוא רוצה . ואז אני קולט
"אתה אוהב אותה" אני אומר ורק אחר כך מבין שקשה לי להגיד את זה
הוא לא מביט בי. "היא יודעת שאתה פה והיא אמרה לי למסור לך שטוב לה.ושהיא הולכת להתחתן עם דר "
"שקר" אני אומר וגם מתרומם
"למה אתה חושב שהיא תרצה מישהו כמוך ? אתה פרא בלי שום בית" אני מאגרף את ידי בחוזקה ומחזיק את עצמי לא לקפוץ עליו
"מתי החתונה?"
"מחר" הוא עונה בקצרה ויוצא מהתא "שתיהיה לך שהות נעימה פה. " הוא סוגר את התא והולך
איזבל:
אני מתהפכת במיטה. נדמה שהשמלה הלבנה כל כך בוהקת שאין איך להסתיר אותה.
זה יקרה מחר. מחר אנחנו נתחתן ואיהיה כבולה אליו לנצח.
אני ומרק חייבים לברוח מחר.לא אכפת לי באיזה עמדת ניצחון אנחנו. ניקח איתנו את קלואי ונורה ואיימי ואריק ונברח רחוק בתקווה שמייק גם נמצא בקרבת מקום.
הדלת של חדרי נפתחת בשקט וצעדים שקטים מתקרבים אלי. הוא נכנס למיטה ונושק בפני "לילה טוב " אני אומרת ואנחנו נרדמים.
למחרת בבוקר אני מתעוררת ומביטה בפניו השלוות "אני שמחה שבאת" אני
מחבקת את זרועותיו שכרוכות סביבי. הוא מתעורר ומחייך אלי גם
"חשבתי על רעיון הבריחה"
אני מסתובבת אליו ומביטה בו ,בעיניו הירוקות שזהות כמעט לשלי ואני לא יכולה שלא להרגיש שייכת אליו. "זה צריך לקרות מחר" אני אומרת בחדות "וזה אומר שעליך למצוא את אריק" הוא מביט בי בעצב ומקרב אותי אליו בחיבוק "אני מצטער אהובתי" הוא אומר בלחש ואני לא מבינה. "מה?" אני מנסה להשתחרר מאיחזתו אבל הוא מחבק אותי צמוד אליו "ישר שאמרת לי הלכתי לחפש אותו כי זכרתי שתפסנו מנהיג של מורדים אבל..."
"אבל מה?" עכשיו אני מתרחקת מגופו בכוח ומביטה בעיניו. אותם עיניים ששקעתי בהם נראות לי ריקות עכשיו "הוא הוצא להורג"
