ההליכה שקטה .
אני יכולה לשמוע את צעדינו כלומר את שלי ושל מייק . אריק הולך בשקט כל כך כאילו נולד ככה .
אני מביטה לשמיים הכחולים שגורמים להרגשה שהכל בסדר. עוד מעט יהיה ממש חם כשהשמש תיהיה מעלינו אני מתפללת לקצת ענני סערה שיבשרו את בוא החורף.
אני מביטה אל גבו של אריק,כעת הוא מכוסה אך אני יודעת שעל גבו יש צלקות,צלקות שמריאן אחראי עליהן.
אני מתקדמת אל אריק ומשאירה את מייק מאחור ,אני צועדת לצידו מבלי לדעת מה אני רוצה לומר לו אז אני פשוט מתחילה במה שעולה לראשי "פגשתי את סאורן...כלומר אחרי שנתפס כאילו אני בטוחה שפגשתי אותו לפני אבל אני לא זוכרת אז-"
"איזבלה את מסתבכת"
"כן כנראה. מה שרציתי לומר הוא שהוא האמין בך והאמין בי . אני רוצה להציל אותו ולכן אני מוכנה לעשות הכל"
"את צריכה לדעת שאולי ניכשל,ואם זה יקרה הם יתפסו אותך. ואם זה יקרה הם בטח יבינו שהיית חלק מהמורדים ויענו אותך עד שתתני פרטים"
"לא אתן"
"את צריכה לדעת שלא אתן לזה לקרות" הוא מביט בי בעיניו הכחולות והרציניות . הוא דומה לדר בצורת עיניו,עגולות עם משיכה בקצה . אני קופאת במקום מלאה בחרטה ומיה ומייק משלים פערים איתי ולוקח אותי איתו "מה הוא אמר לך?"
"כלום"
"בל?"
"מה שמעתי יש לך משהו עם ליה?"
"מה?!" הוא נעצר ואני מתקדמת "איפה שמעת את זה?" דבריו גורמים לאריק לנוע קצת וכך אני יודעת שהוא מאזין לנו למרות שהמרחק ביננו דיי גדול "שמועות רצות מהר" האמת שהסקתי את זה בגלל שהמדים של ליה היו אצל מייק . למרות ששניהם לא היו בחדר אז יותר מהרעיון שהיו ביחד אין לי מסקנות כל כך
"בל אסור שידעו על זה. אם אביה יגלה על זה הוא יהרוג אותי"
"אז זה נכון?" אני מחייכת את חיוך הניצחון שלי
"לא בדיוק,...אנחנו לא מדברים על זה כל כך זה פשוט קורה"
"היי יוניי אהבה " אריק לוחש כשהוא מכופף וראשו מסובב אלינו "תתכופפו ..עושקים" אנחנו מהנהנים ומתכופפים . הם כל כך קרובים למקלט שלנו שזה מפחיד כמה הם טיפשים
אני מביטה באחד העושקים ופתאום גשם ורוח חזקה.
אני מקופלת בפינה אוחזת בברכיי וכשאני מרימה את הראש יש עושק ששוכב וסכין בליבו ,אני יכולה להבחין בעוד גופה ששוכבת שם לידו. אני רוצה לצעוק ולצרוח ובעיני אני מחפשת את אריק או את מייק אבל הם אינם. ואני כועסת כל כך על אריק שהשאיר אותי עם הגופה שהוא הרג. הוא
"אתה הרגת אותו" אני לוחשת אל תוך עצמי
"מה?" אריק ומייק מביטים בי. אני יושב כמו בזיכרון העמום ומחבקת את רגליי "הרגת את העושק ההוא..הרגת גם את הבחורה?"
"על מה את מדברת בל?"
"הוא עדיין חי" אריק מצביע על השביל בו הם מתרחקים
"לא אותו אריק,את העושק ההוא ביער …."
שניהם מתרוממים ומביטים אחד בשני "את זוכרת את זה?"
"אני זוכרת כמה כעסתי עלייך שהשארת אותי לבד עם הגופה כאילו אני היא הרוצחת"
"בל את לא זוכרת למה-"
"העושק הזה יכל להיות אבא שלך מייק,אבא שלי"
"הוא הרג את קטלין" אריק אומר בקור ומביט הישר אל תוך עיני "תנסי להיזכר יותר איזבלה. תזכרי באותו הערב...תזכרי כמה לא הייתי אני" הוא נושם בכבדות ומסתובב בבת אחת לוקח נשימה עמוקה ומשחרר "נתקדם"
ולי כבר נמאס להיזכר בדברים לא טובים
