השעה 12.
אני נועלת את נעלי ויוצאת מהמיטה ומהחדר.
אני יורדת באיטיות במדרגות ועושה את מסלולי אל אותו חדר.דר לא פה וזו אולי ההזדמנות היחידה שלי
"שים אותו במכלאה הצפונית "קול גס של אישה בוקי מאחד החדרים.אני נצמדת אל הקיר שחוצץ בין החדר בו אני נמצאת למסדרון
"אוגוסט" היא אומרת בנוקשות ואני יודעת שהיא מתכוונת אל מרק . הוא שם לב אלי ואני מסמנת לו להיות בשקט עם אצבע על שפתיי
"אתה איתי?"
"כן גלוריה " מבטו עובר ממני אליה. אני אטפל בו "
אריק:
אחיזתה בי חזקה
היא כנראה אחת הבכירות כי נראה שהשומר שאיתה מבולבל ופחדן
"שים אותו במכלאה הצפונית" היא אומרת בקול גס ומבעית. הוא לא מביט בה הוא מביט מעבר לקיר. אני זז טיפה ימינה כדי לראות על מה הוא מסתכל.
"אוגוסט"
זו נערה ,זה כל מה שאני מצליח לקלוט .
הוא מכיר אותה? אולי זו סול? אני לא מצליח לראות את פניה
"כן גלוריה" הוא מביט בה "אטפל בו"
אני מביט בו ומשהו בי אומר לי שראיתי אותו קודם
איזבל:
כשהם מתרחקים אני פונה אל החדר ומקישה את הקוד הסודי.
להפתעתי אין אף אחד בחדר.
החדר מלא מסכים שמשדרים את המקומות בבסיס. אני רואה את נורה סורגת בחדר אוכל ואת המשרתים מנקים . במסך בתחתית אפשר לראות את מרק לוקח את השבוי למכלאה .ואת גלוריה אוחזת בילדה צעירה וגוררת אותה לחדרי.
אך יש מסך אחד שמכוון על תא מסויים. בתוך התא יושב מישהו...מישהי. מבטה למטה ושערה ארוך ונופל .
כאילו היא רואה אותי מביטה בה מבטה בוהה במצלמה וזה מגיעע אלי . אני יודעת מיזו .
איימי.
אריק:
ידו אוחזת בשרשרת שמאזקת את ידיי. אני אוכל להשתחרר בקלות מאחיזתו אבל משהו בו מסקרן אותי.
"כמה זמן אתה פה?"
"מאז שאני מכיר את עצמי" הוא עונה ודוחף אותי טיפה כדי להראות לי שהוא זה ששולט פה
"יצאת פעם ליער?"
"למשימות חשאיות ,אני בכיר ...עוד מעט מפקד"
"זה לא נראה כאילו אתה יכול לפקד על משו" אני מגחך אבל הוא לא מקבל את זה בצחוק. הוא מצמיד אותי לרצפה ואוחז בגרוני
"אתה לא קלטת מי השולט פה" אבל זה לא מרשים אותי. אני מריםאת ברכיי ובועט בבטנו.הוא מתקפל ומתגלגל לרצפה. ידיי עדיין אזוקות בעודו זרוק שם. ואז אני נזכר איפה ראיתי אותו
"אתה היית ביער עם איזבלה"
"מאיפה אתה מכיר את ארוסתו של דר?" הוא שואל בשיעול ומתרומם
"ארוסתו...היא בחיים לא תתחתן איתו" הוא מכה בי שוב ואני דוחף אותו אל עבר אחד התאים ומצמיד אותו אליו " איפה אני יכול למצוא אותה?!" פניו הופכות אדומות "איפה היא?!"
"אריק?" קול שקט וחלוש בוקע מהתא
"אריק" הוא מתגבר ועכשיו אני מזהה אותו
"איימי" אני לוחש . ארבעה שומרים מגיעים פתאום ומטיחים אותי ברצפה
"איימי אל תדאגי" אני אומר ונותן להם לקחת אותי " אני פה"
