אני חולפת שוב על אותם בתים.
אותו שלט.
אותה דרך.
רק שהפעם הכל שונה.
משהו בי רוצה לדעת, להבין. משהו בוער וגורם לי לחשוב על אותה שנה שנאבדה לי. על מייק ודין ונורה ואריק.
לקונפליקט שהיה בתוכי יש מנצחת ושמה איזבלה.
משהו בי אומר לי שזו הבחירה הנכונה.
אני נכנסת לפרוורי המחוז, אנשים מסתובבים ועוברים אותי כשגופם כפוף וראשם רכון.
אישה עם סל ובו רק שני לחמים אוחזת ביד דקיקה של ילד שנראה מאושר ולא מבין.
הכל שונה ממה שחשבתי כל חיי על מחוז אריה, ואולי דעותיי השתנו בשנה הזו.
אני מגיעה למקום בו ראיתי אותו בפעם האחרונה -עובד אדמה מלא בזיעה.
הוא קרא לי פעם שעברה ואני מקווה שזוכר אותי גם הפעם
אני עוברת בין הפראים שחורשים את האדמה, בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה פראים במקום אחד.
כולם נראים לי אותו דבר, כולם חוץ מסאורן.
הוא עומד ליד באר ושותה מים , הוא ללא חולצה והזיעה מנצנת על חזהו.
אני לא יודעת איך זיהיתי אותו אני פשוט יודעת שזה הוא .אני מתקדמת אליו בצעדים מהוססים, אחרי הכל הוא פה בגללי
הוא קולט אותי ומביט בי במבט חתום, העושקים עסוקים בעצמם ולכן לא שמים לב
אני קרובה אליו, כבר אין לו ריח של ורדים אלא של זיעה ולכלוך
"אני..." אני מלמלת." אני זוכרת אותך זוהר יותר מהפעם האחרונה שבה נפגשנו" אני אפילו לא יודעת למה אני אומרת לו את זה
הוא שותה מבקבוק שמילא מהבאר ומנגב את שפתיו בגב ידו "כן, זה מה שבגידה עושה לך " הוא אומר בחצי חיוך מזויף
"אני...נפגעתי בראש לפני כמה חודשים " אני מרימה את הפוני ומראה את הצלקת "אני לא זוכרת כלום מהשנה האחרונה ולכן-" הוא משאיר את היד האוחזת בפוני כדי להחזיק אותו ומתבונן בצלקת, יש חריץ בין גבותיו ולאחר מכן הן מתרוממת כאילו הבין משהו "המכה שקיבלת היא בדיוק בצלקת הקודמת...צירוף מקרים?"
"אני לא יודעת...וגם לא חשבתי על זה כל כך" אני מחזירה את הפוני למקום ומביטה בו, הניצוץ חזר לעיניו והוא מביט בי באהבה כלשהי
"כשנפגשנו בכלא צעקת לי שאריק זקוק לי...פגשתי אותו והוא ממש לא היה נראה זקוק לי יותר מזה הוא ניסה לתקוף אותי ."
"אריק פה?"
"כלוא במרתף בבית שלי, הם יהרגו אותו מחר בצהריים בכיכר ...מוות פומבי בשביל להפחיד אחרים"
עיניו מבועתות "לא...את צריכה לעשות משהו"
"אני לא יודעת-"
"אסור לו למות, אולי את לא מבינה את זה עכשיו אבל גם את לא רוצה שהוא ימות"
"היי!" עושק קורה מרחוק ומתקרב אלינו
"את חייבת להבטיח לי שתמנעי את זה"
"אבל-" הוא אוחז בכתפיי
"תבטיחי לי" עיניו מביטות בעיניי ואני כמו מהופנטת "אני מבטיחה "
"יופי" הוא נושק לי במצח והעושק כבר קרוב "עכשיו לכי...ותהיי עירנית איזבלה"
אני מתחילה לרוץ , אני מתרחקת הכי רחוק כדי שהעושק לא יזהה אותי ומתחילה ללכת לאט
מחר בכיכר בצהריים הם יהרגו אותו ולמרות שאני לא זוכרת אותו בכלל אני יודעת שאני לא רוצה שזה יקרה .
