מצטערת שלקח לי המון זמן...אין לי זמן לכתוב:/
*********(((
היא פה.
בוכה.
מאמינה שהבת שבגדה בה בנמיה רצחה את בעלה באריה. היא פה והיא שונאת אותי. אני רואה את זה בענייה החומות וליבי עדיין פועם בחוזקה למראהה . אני כל כך שמחה שהיא בסדר.
המסך עובר לאישה שמכריזה "כן כעת נראה שוב את הסרטון בו רואים את הפרא אריקאן פוגע בסכינו היישר בליבו של הנשיא"
. את הסרטון רואים כמעט מהזוית בה אני הייתי. אריק שולף את סכינו וזורק אותה היישר אל עבר ליבו של ג'ייק . הוא מחפש דרך יציאה ונמלט.
"-ולכן אנחנו מכריזים בזאת על מותו של ג'ייק לירוי נשיאנו האהוב " כולם מאחורי מוחאים כפיים ומריעים. אני מסתובבת ורואה איך הם טופחים בגבו של אריק ומחייכים לעברו. הוא מחייך גם וממשיך להביט במסך . איני יכולה עוד להיות בחדר הזה. אני מרגישה כאילו ליבי עומד להישבר עוד רגע
אני יוצאת במהרה ואחרי כמה שניות אני שומעת צעדים באים אחריי.
אני מתחילה לרוץ אך עדיין ישנם הצעדים, יש פנייה לחצר קטנה שמוקפת חומה ואני בוחרת ללכת לשם . אני מתחבאת מאחוריי עץ ומחכה למי שעקב אחריי, אלו שלושה בנים שצוחקים וקוראים בשמי. אני חותכת חתיכה מעץ הדקל שלידי ויוצאת מהמחבוא
"מה אתם רוצים?"
"אביך...אביך הרג את אחי הגדול "
"אביך הרג את אימי"
"אביך הרג את שני אחיי כשניסו להציל את הכפר שלנו מעושקים שבאו לשרוף אותו"
"מה אתם רוצים ממני?!"
"נקמה" אחד מהם אומר בקול ארסי ומתקרב אלי בצעדים גדולים ואחריו השניים האחרים
"תתרחקו!"
"תעזבו אותה בשקט" אריק נכנס לחצר ומשרה נוכחות עצומה "היא לא אחראית למעשי אביה בדיוק כמו שאתה לא אחראי לרצח שעשה אביך קייל " הוא אומר לראש החבורה "איך אתה משווה?!" קייל צועק לעברו אך אני שומעת שבנימתו כבוד לאריק
"אני מציע שתלכו עכשיו " הוא מצביע על הכניסה והם מעיפים מבט אחרון אליי. מבט מלא גועל וכעס .
"לא ביקשתי את עזרתך!" אני מורידה תמקל ומתקדמת אל עבר היציאה
"איזבלה אני-"
"אתה רצחת את אבי! הרגת אותו! הרסת את משפחתי!" אני מסתובבת בכעס ומגלה אותו מולי, כמעט נוגע בי
"לא עשיתי את זה!" הוא צועק בכעס " אני לא יכול להיות עוד עדין איתך איזבלה את משגעת אותי! " הוא מתקרב ותופס במפרק ידי בחוזקה . אני מרגישה חלשה מולו "אולי ההתנהגות שלי צריכה להיות כמו בפעם הראשונה שנפגשנו . לא שאת זוכרת"
"זו אשמתך!"
"אני לא עשיתי לך את זה! זה הוא! אבא שלך עשה לך את זה את פשוט שוב שכחת!"
דמעות מתחילות לזלוג מעיני "הוא לא רצח את עצמו נכון?"
"פגעתי בצידי בטנו- לא בחזה שלו! הזוית לא מראה נכון!" . הוא נאנח "אני שונא לראות אותך בוכה " הוא משחרר את ידי ומביט בי בעיניו הכחולות כל כך "אבל אני רוצה שתביני שעם כמה שאני שונא אותו איזבלה,מתעב אותו ורוצה במותו בדיוק באותו הרגע חשבתי עלייך ועל כמה שאת תפגעי אם אהרוג אותו. את יודעת שלא הייתי מחטיא אם הייתי רוצה להרוג אותו אבל את שינית את דעתי. היחידה שיכולה לעשות זאת ולמנוע ממני לרצוח רוצח "
זרועותיי מוטלות לצידי גופי בחוסר כוח וידיי רועדות "אתה משקר. לא היה ביננו כלום אף פעם חוץ משקרים ופחד "
"אם כך אז למה את עדיין שומרת את הטבעת שנתתי לך ?" הוא הביט אל עבר כיסי ואני בלי לחשוב הכנסתי את ידי וגלגלתי אותה בין האצבעות
"את לא יודעת מה כתוב שם נכון?" אני מנידה בראשי "גם כאשר הרוח תפסיק לנשוב , השמש תפסיק להאיר והירח יפסיק לבשר את בואו של הלילה, אביט לכוכבים ואדע שאת היא אהבתי הנצחית "עיניו מתרככות כאשר אומר זאת והוא מביט בי באהבה תמימה
נשמתי עמוק.
איני יודעת מה לומר.
ברור לי שאהבתו אליי אמיתית אבל לא את ליבו אני רוצה ..בכל אופן אם אתעלם מהזכרונות שבאים לראשי מידי פעם.
היה ברור לי שמה שאגיד יפגע בו "אני יכולה לבקש ממך משהו?"
"כל דבר" הוא ענה בחיוך
"אני רוצה לראות אותו"
"את מי?"
"אני רוצה לראות את דר" ברגע זה ראיתי בעיניו איך ליבו נסדק. משהו בעיניו הכחולות והנוצצות נכבה וחיוכו נפל
"אני מצטערת" אני מנסה להסביר "אתה חייב להבין אותי. גם אם זה נכון כל מה שאתה אומר אני לא אותה איזבל. הזכרונות שנתנו לי-עם כמה שהם שקריים הם מרגישים כל כך אמיתיים ונכונים. דר ואני מאורסים ואין לך איך לגרום לי לשנות את העובדה הזו" אני מושיטה לו את ידי ומניחה את הטבעת בכף ידו " אני מצטערת אריק.
באמת. אבל כל מה שאתה מרגיש לא הדדי בשבילי. אני לא יכולה לשקר לך ." אני סוגרת את ידו על הטבעת ומביטה בעניו " הלוואי ולא הייתי צריכה לפגוע בך ככה " אני משחרתת את ידו ומתקדמת , עוברת אותו ומתמלאת בריח האורנים של גופו הערום חלקית . צעדי חלושים וכעת אנחנו גב אל גב
"אקח אותך" הוא אומר ואני מסתובבת ומביטה בגבו . ידו המאוגרפת נצמדת לגופו וקולו נשבר " אקח אותך אל דרטניאן"
