240:
"אני מאורסת" אני אומרת בחיוך קטן אולי כדי להרגיע אותה ואולי גם להזכיר לי
"כן ראיתי אתכם מתנשקים באריה...כמובן את זה את גם לא זוכרת אבל זה היה רגע דיי שוקיסטי בשבילי "
"דר הוא הזכרון היחיד שברור לי בכל הטירוף הזה . " אני מתיישבת בהתייפחות "אני מרגישה חצויה. אני מרגישה כאילו אני יודעת ומכירה את חיי אבל גם שיש הרבה שאני לא יודעת "
"אני מצטער על כל מה שאת הולכת לגלות ועל כל מה שגרמתי לך לשכוח" אני נזכרת בדבריו של דרלונה מלטפת את גבי בחיבה
"לונה, בל" מייק נכנס לחדר וגורם לליבי לפעום, התגעגעתי כל כך לרכות פניו,לציליל העדין של קולו ולעוצמתו הענווה .
הוא מביט בנו, רק מביט אך מבטו מספר הכל. הוא עוצם עיניים ומחייך ואז פוקח אותן שוב "אפשר לעצור לרגע את כל הבאלגן ולהיות אנחנו?" הוא מחייך אלינו בחיוך גדול ושתינו מוקסמות .אנחנו קמות ומחבקות אותו לצלילי "אווו" והוא צוחק חזרה
"התגעגעתי" הוא לוחש ואני לוקחת את זה רק בשבילי, כאילו התגעגע רק אלי.
"אני חושבת שאלך לישון" גופי כבד ומותש ואני מרגישה כאילו אני הולכת להירדם בכל רגע
"בסדר" שניהם מחייכים ואני הולכת למיטתי.
כשאני נשכבת אני מבינה שצדקתי ואני באמת עייפה מאוד,אני נרדמת תוך דקות ספורות.
בחלום הכל אפור,אפור ואז ירוק ואז יש תמונה של יער.
אני מביטה באריק ובוא מביט בי במבט האוהב והמוכר שלו,שמה אני יודעת שאני אוהבת אותו והוא אוהב אותי אבל משהו ברגע הזה עצוב
"אני לא רוצה לתת לך ללכת" הוא מלטף את פני
"זה רק לקצת זמן,תציל את נורה דרטניאן וג'ייק וניפגש בקרוב בסדר?" שפתיו מלטפות את שפתיי ברוך "זה הדבר האחרון שרציתי לעשות..להיפרד ממך. אני שונא את התוכנית הזו"
אני מורידה את ידו מלחיי ולוחצת חזק "זו הדרך היחידה"
"איזבל ."דפיקותיו של אריק מפריעות לשנתי ואני מתעוררת בבהלה. האם זה אפשרי שאני נזכרת בדברים? הוא מציץ בדלת ופניו ריקות "בואי.את תרצי לראות את זה" הוא אומר בקול חתום. אני לא מבינה למה ומה כל כך חשוב אבל אני הולכת אחריו בכל זאת. הוא מוביל אותי לטלויזיה. אני מביטה בהקשבה לבחור עם מדי עושק שמדבר בקול שבור אך פורמלי
"תגבירו!" אני אומרת במרץ ומישהו מגביר את הווליום
"אנחנו נורא אבלים על מה שקרה ועדיין לא יודעים איך בדיוק השמירה שלנו נפלה על ידי פראים אך אנחנו מתכוונים לתפוס את כולם. בנוסף נעדרים לנו שתי חשודים בנושא הנאשמים כעת על בגידה ורצח הנשיא . החשודים הם : איזבל לירוי ודר מנויה " בקצה המסך מופיעה תמונתי ממחוז נמייה ותמונתו של דר ."אנחנו מבקשים ממי שמזהה אותם ישר לפנות אלינו ולתפוס אותם. לא ננוח עד שאחרון הפראים ימות "מאחוריו המצלמה מתמקדת במישהי שבוכה . שערה הבלונדיני הקצר מוטל על פנייה הרטובות ורק כשאני מבחינה בתנועה החינניצ בה היא מוחה את הדמעות אני מזהה
נורה.
