"את לא מפה" עיניו בצבע כחול כהה בוהות בעיני
אני מנתקת את מבטי ממנו ומהנהנת
"שמי קן" הוא אומר בחצי חיוך שחצני
"כמו הברבי?" אני מרימה גבה
" יש שאומרים כך" הוא צוחק מעצמו ואני ממשיכה להביט במעקה הכיסא "ווואו" הוא אומר בקול גס "למה את עצבנית עיניים ירוקות?"
אני מתכוונת לענות אבל המסוע בדיוק עוצר והמון ילדים יורדים.
אני נכנסת לזרם הגדול והמחניק ועוצרת נשימה עד שאני יוצאת מהמסוע לאוויר הצח והקריר.
רוח חזקה נושבת על פני ומעיפה את שערי לאחור.
בית הספר הזה הרבה יותר גדול מזה שבנמייה.
הוא לבן כולו ובגג יש דגל של מחוז אריה .
דלת הכניסה שלו היא מעץ ומשני צדדיה עמודים גדולים מעוטרים בזכוכיות צבעוניות.
אני נכנסת דרך הדלת הגדולה ולא מופתעת ממה שקורה בפנים .
המסדרונות צרים ובכל קיר מומצדים לוקרים צהובים-הצבע הרשמי של נמייה.
שקט משתורר ברחבה ,אחרי הכל זה בוקר ובמהרה אני מגלה שאני אוהבת את השקט הזה.
-אריק-
אור היום בוהק מבעד לבד האוהל.
אני מתרומם וזה מרגיש לי יותר טוב מפעם שעברה.
אני מביט אל התיבה שצמודה למיטה עלייה אני שוכב.
ג'יל השאירה בקבוק מים ואוכל עליו .
מהומה מתרחשת מחוץ לאוהל.
אני שומע אנשים צועקים ורואה צללים רצים במהירות -זה לא יכול להיות טוב.
אני מחליט שאני מספיק חזק בשביל לקום ובכל זאת התנועה הזו של לקום מהמיטה גורמת לחזה שלי לכאוב כל כך אבל אני ממשיך.
אני חייב להמשיך למען איזבלה.
אני נאחז בשידה ורוקע ברגליי כדי להוציא את כל הכאב .
כאשר אני יוצא החוצה אור השמש מסנוור את עיני ואני מכסה אותם במהירות עד שאתרגל.
במזל אני קולט את רוי ותופס את ידו במהירות.
"רוי" אני אומר בקשיחות " מה קורה"
"אריק עוד לא החלמת" הוא אומר ואז משנה את דעתו
"זו סול ועוד שלושה לוחמים. הם הצילו שני מתיישבים אבל נפצעו בעצמם."
הוא משחרר את ידו מידי ומתקדם אל עבר המהומה.
אני הולך אחריו לעבר המקום בו סול נמצאת ובהבזק עיני אני רואה אותה.
לוקח לי זמן לזהות אותה עכשיו ששערה ארך ופנייה מלוכלכות.
היא מסיתה את ראשה לכיווני ומבטנו מצטלבים.
אם היא פה היא יודעת משהו.
-איזבלה-
השיעור הראשון החל .
אני יושבת בקצה הכיתה כשהכובע על ראשי מסתיר את האוזניות שגנבתי לדר .
יום לימודים רגיל.
למורה שמלמדת אותנו התיישבות קוראים מיס הרווין. היא גבוהה ורזה ופנייה צרות. שערה החום קלוע לצמה קצרה ועינייה כחולות כמו ים.
כשראיתי את עינייה התלהבתי מצבען אבל עכשיו שאני מביטה בכל תלמידי הכיתה אני מבינה למה זה רגיל להם.
אני פיסה ירוקה ברקע כחול.
כמו אצה באמצע ים עמוק .
אך שום צבע עיניים לא מזכיר את צבעם של לונה.
אני לא מקשיבה למורה , השם אריק מתרוצץ לי במחשבות.
" אריק זה חבר שלך?" היא מבהילה אותי בלחישתה.
תין - בחורה נמוכה בעלת שיער בלונדיני גלי ועיניים כחולות בהירות מביטה בי עכשיו בעיניים רכלניות.
אני מורידה את עיני אל דף שמתחתי ומבינה שמבלי לשים לב שרטטתי את שמו על הדף מספר פעמים
"לא" אני עונה בכעס
"אווו " היא נושכת את קצה עפרונה כי את המחק היא כבר הורידה "אקס" היא מצחקקת
"תין" מיס הרווין נוהמת ותין מביטה בה בעיני כלבלב
"התלמידה החדשה שאלה מה התשובה " היא אומרת ואני מביטה ללוח .
על הלוח רשומה השאלה מי הוא הנשיא כעת .
שאלה שכל סרויי צריך לדעת.
"נו ברור שהיא לא יודעת " נערה בעלת שיער חלק וארוך ופנים מושלמות אומרת " היא מנמיה" למשמע בדיחתה כולם צוחקים.
אני יכולה לריב איתה, לפוצץ את פניה במכות ולגרום לה לבכות אבל אני לא עושה את זה , במקום זה אני מרימה את הכובע על ראשי ומתחפרת בכיסא .
המורה משתיקה אותם וממשיכה כרגיל בשיעור.
כבר נמאס עלי כל העיניין של התיכון.
