אני מרגישה את השקט סביבי.
אני מסתובבת ומביטה לאיפה שדר שוכב. דמעות נופלות מעיני ללא הפסקה
אני מתקרבת לדר ובודקת את נשימותיו " תודה אהובתי" הוא אומר בין נשימה לנשימה
"מה עשית" קולה של לונה שבור מאחורי. אני מסתובבת ומביטה בה. היא מלאה פצעים ושערה ארוך יותר . התגעגעתי אלייה כל כך וכל מה שהיט עושה זה להגן על הפרא הזה?
"עשיתי את מה שנכון"
"את מבינה שהרגת אותו עכשיו? " ליה אומר בקול רועד מבכי "הוא הולך למות איזבלה! הרגת את אריק!" היא צורחת "זה שוב קורה!"
"למה חזרת בכלל?" אני אומרת בכעס " למה לך לחזור? "
"בשבילך מטומטמת!" מישהי גבוהה עם שיער ארוך יוצאת מהשיחים , גופה רזה וחזהה גדול " מה קורה לך? איך יכולת לעשות לו את זה?"
" אני לא מבינה מי אתם ומה אתם רוצים ממני! לכו מכאן לפני שאקרא לעוד עושקים !" אני מניחה את המשרוקית בפי
"נזוז" ליה תומכת בפראית השנייה ומובילה אותה. לונה עומדת מולי ומנגבת את הדמעות "מה קרה לך בל?" היא אומרת בקול יבבני
"לונה..תישארי" היא מביטה בי מבט מלא חרטה ומנידה בראשה. מיד אחר כך היא מסתובבת ומצטרפת אליהם.
ליבי פועם בחוזקה והדמעות לא מפסיקוץ לרדת. מה קורה לי?
הכל סביב ניהיה שחור ואני מאבדת אחיזה בעולם. אני נופלת ליד דר.
אני מתעוררת מצעקות.
הן מגיעות מלמטה.
אני מרגישה את חמימות המיטה ורכות הכרית, למרות שאני בטוחה שהייתי על דשא לפני שנייה.
"בוגד" מישהו צועק וצעקתו גורמת לי לקום ישר מהמיטה . לידי מחוברת אינפוזיה שהמים בה תכף נגמרים. מעניין למה נזקקתי לזה בכלל.
אני מנתקת את האינפוזיה מידי ויורדת למטה.
באמצע המדרגות אני עוצרת ומצוטטת ,דרך חריצי המעקה אני יכולה לראות .
נער עם שיער שחור וארוך עומד שם קשור ומביט בדר. דר יותר נמוך ממנו וגם גופו שפוף כאילו מרגיש קטן ליד הפרא.
אני מפספסת מדרגה אחת ופולטת בטעות השתנקות קצרה.
פניהם של דר והפרא מופנים הישר אלי.
לפרא יש עיניים כחולות
הפרא הזה הוא אריק.
ומבטו מלא שנאה.
מהבהלה אני נופלת אחורה וחוסמת את פי בשביל לא לצרוח מפחד.
יד מונחת על כתפי ואני קופצת מבהלה
"זה רק אני" ג'ייק מסובב אותי ומחייך אליי " הכל בסדר עכשיו איזבל. תפסנו אותו."
"מה תעשו לו?"
"אנחנו דנים בזה עכשיו" אני מסתובבת שוב לכיוון המדרגות והם אינם.
"כנראה הכדורים לא עוזרים. החלטנו לשים לך את כדורים חזקים יותר באינפוזיה. כדי לעזור לך" הוא מחייך אליי ופתאום אני מרגישה מסוחררת . "אני...אני.." מנסה לדבר ולא מצליחה. ושוב הכל שחור
אני מתעוררת שוב במיטה. האינפוזיה הפעם ריקה. רק מחשבה אחת עוברת לי עכשיו בראש- אני חייבת למצוא את מייק.
אני מנתקת אותה שוב. שמה נעלי בית ויוצאת למסדרון. אני שומעת קולות מחדרו של גייק ומחליטה להקשיב.
" איפה שמתם אותו עכשיו?" הוא שואל
" במרתף. איפה שהיא נמצאת"
"אוקי. אני רוצה שהוא יתלה במהרה. אני רוצה לחזור לנורמה הרגילה. יש לי עוד דברים לדאוג לגביהם חוץ מאיזבל "
"אתה צודק אדוני. נדאג לזה ממחר"
"אתה משוחרר" העושק יוצא ואני נכנסת מהר לאחד החדרים שלא יראה אותי.
אף פעם לא ירדתי למרתף אבל ראיתי עוזרים שעושים זאת. חשבתי ששם זה החדר שלהם
אבל כנראה שטעיתי.
הרגעים מהבוקר חוזרים אלי-אני ודר התנשקנו. אריק נכנס דרך הפרצה ותקף את דר . אני הצלתי את דר וקראתי לעושקים, הוא לא יכול לפגוע בי יותר אם ימות, אוכל לחיות ללא הפחד שיחזור. ובכל זאת משהו בי אומר לי שאני חייבת לראות אותו פעם אחת, פעם אחרונה.
"איז" דר עומד מולי.
ראשו שפוף ופניו חיוורות ופצועות. שפתו נפוחה וליד עיניו יש המון סגולים . אני מרימה את ידי ונוגעת בעדינות בפניו. אני רוצה לחזור לרגע ההוא בדשא...לפני שאריק הרס הכל .
הוא עוצם עיניים למגעי ופותח לאחר כמה שניות " הצלת אותי" הוא מנסה לחייך
"אני אוהבת אותך" אני אומרת בחיוך "למה הוא תקף אותנו בכלל?" דר מביט בי בעצב ורחמים , אני שונאת את המבט הזה.
"כנראה שעכשיו אני חייב לספר לך"
"לספר לי מה?"
"בואי" הוא שולח את ידו "אספר לך הכל"
