אני צורחת והוא מתמוטט על הרצפה.
דר מתקרב אלי והאקדח מכוון לעברי "מה עשית?!" אני צועקת ובוכה ומתכופפת לעברו. דמו מתפרש על המדרגות ואני מנסה לעצור את הדימום מהבטן
דר אוחז בזרועי ומקים אותי. אפילו לא שמתי לב שהוא התקרב כל כך. אני אפוסת כוחות לעומתו והוא מביט בי מבלי לומר מילה.
עיניו האפור שחור מביטות בי בגועל והוא מושך אותי חזרה במעלה המדרגות. אני מביטה המרק שכוב מדמם מבלי יכולת להוציא מילה מפי. דמעות מטיילות על פני בזמן שהוא מושך אותי איתו במסדרון הארוך. השמלה שוב נתפשת בשידה ואני מושכת אותה איתי,היא נקרעת טיפה.
אני לא שומעת כלום,רק רואה את הדרך חזרה לחדרי. אני מביטה עליו -על עורפו הנוקשה, שערו שקצץ לקראת החתונה וגבו הרזה. לא היינו צריכים להסתכן. אנחנו מגיעים לחדר והוא זורק אותי על המיטה. הוא מסתובב ופוסע בחדר הלוך חזור וחושב מה יעשה איתי. ליבי מתפוצץ מכאב ואני מחליטה לדבר,להיות אמיצה
"תן לי להציל אותו" אני אומרת בבכי "לפחות אותו.שהוא לא ימות בגללי"
"היית צריכה לחשוב על זה לפני שבגדת בי .נתתי לך הכל!"
"בבקשה" אני קמה מהמיטה ונופלת לרגליו. הדמעות לא מפסיקות למרות שאני מרגישה כבר מיובשת "בבקשה אני אעשה הכל. נשכח מהכל אני איהיה אישתך וייהיה לנו טוב. בבקשה רק תן לי לעזור לו"
"תמיד היה לך משהו לפראים. מתיישבת שאוהבת פראים. את היית שלי מהתחלה איזבל.אריק גנב אותך ממני.לא הייתה לו שום זכות"
"בבקשה דר.דרטניאן...הוא ימות"
"מה אריק יחשוב על זה אה?זה כאילו בגדת בשנינו. בכל מקרה הוא בטוח שבגדת בו בשביל המתיישבים"
"מה ?...מה אמרת לו דר?"
"לא משהו שאמור לעניין אותך . מסתבר שצדקתי...בכל אופן בעניין של הבוגדת."
הוא מרים אותי שוב וזורק אותי על המיטה "אם את לא שלי-את לא תהיי של אף אחד . אני הולך לפוצץ את המקום הזה. " ידו נכנסת לכיסו והוא מוציא מפתח ואת הולכת להתפוצץ איתו. " אומר ויוצא מהדלת "לא!" אני צועקת ואוחזת בידית הדלת. קרקוש הנעילה מבשר לי שמאוחר מידי. נשימותי הופכות קצרות ואני צורחת. מול הדלת עומדת המראה. כלה מביטה בי. שערה חום וארוך ומופזר על כל פניה. שעלתה לבנה ונפוחה ומעוטרת בטיפות דם הנוגדות באופן ציורי את לובן השמלה.
שפתייה נפוחות ופניה רטובות. איך הגעתי למצב הזה? למה הכל התחיל טוב ונגמר ככה?
אריק-
אני רץ במעלה המדרגות ומגיע למסדרון. הוא עומד שם כועס ,אני יכול לזהות את רגשותיו בשנייה. מראהו לא השתנה כל כך מכשהיינו ילדים. עורו עדיין שחום פניו עדיין עגולות ובעיניו יש את כל סודותיו.והוא עשה משהו רע.
"דרטניאן" אני אומר בקול קשיח. הוא עדיין אחי הקטן.
"דרטניאן מת.דר זה השם"
"אתה ירית בו"
"אה אז פגשת את מרק. עשיתי טובה לשנינו"
"איפה היא"
"מי?" אני מתקרב אליו מעט. ידי קפוצות ואני עוצר את עצמי "דר. איפה איזבלה"
"היצור הבוגדני הזה? אל תדאג לה היא כבר לא תהווה לנו מטרד
"אם פגעת בה-" אני מתקרב והוא שולף את האקדח ומצקצק
"אחי הגדול תמיד היית חמום מזג. ואני תמיד הייתי החכם. עשיתי טובה לשיננו אל תגרום לי לעשות עוד טובות"
"לא פגעת בה. אתה לא היית מסוגל"
"טוב לא בצורה ישירה אבל בקרוב זה יקרה. במקום הולך להתפוצץ אז הייתי ממליץ לך להסתלק. לא הייתי רוצה לפגוע באח שהכי קיבל אותי"
"דר. תגיד לי שלא פגעת בה"
"אני לא יכול להבטיח את זה" אני מתקרב אליו במהירות והוא שוב שולף את הנשק. "היא לא שווה את זה אריק. אני הולך לצאת מכאן כי עוד מעט והמקום כבר לא יהיה קיים. בגלל שאתה אחי ושנינו חולקים שנאה לאבינו המנוח ,אהבה לבחורה שעוד מעט הולכת להצטרף אליו ותחושת בגידה מאותה בחורה אני אניח לך לנפשך. הוא מתקדם כשהנשק מכוון אלי ועובר אותי בצחוק. "בהצלחה אריק." הוא אומר בלגלוג ויורד במורד המדרגות .
