"בל" הוא אומר בשקט אל תוך צאוורי ואני מרגישה שהוא מחייך
"אתם מתנהגים כאילו לא ראיתם אחד את השני שנים" ג'ייק מפריע לחיבוק שלנו ואנחנו נפרדים אחד מן השני ,אני מביטה בפניו החלקות והנקיות של מייק כאילו זה חדש לי
"עבר שבוע מאז המכה שבל קיבלה אדון לירוי,זה בהחלט המון זמן" ידו של מייק מונחת על כתפי והוא מצמיד אותי אליו "התגעגעתי כל כך" הוא לוחש לי ועוזב
'גם אני' אני חושבת אך לא אומרת בקול.
אנחנו נכנסים אל חדר האוכל ,ג'ורג' ומרי כבר בפנקייק השלישי שלהם שאותו הם אוכלים עם המון סירופ מייפל שנוזל על מכנסיו של ג'ורג',זה אל משמח את לוסי במיוחד אבל בכל זאת היא לוקחת מטלית בעדינות ומנקה את זה ממנו בחיוך חמים.
אני אוהבת את המראה הזה-המשפחה שלי-או לפחות חלק ממנה .
החיים שלי נראים מושלמים כל כך -יש לי ארוס,ג'ייק הוא הנשיא החדש וזו העבודה שכל כך רצה וייק פה לצידי.
אני מביטה בו מתיישב ומניח פנקייק עגול אחד על הצלחת שלו,הוא מחייך לי ומסמן לי לבוא לשבת לידו אני מתקרבת אליו בחיוך חולמני ופתאום הכל מסתובב לי.
אני מפנה את ראשי אל עבר דר ורואה את עיניו המשונות סביבי וראשי כואב כל כך.
אני אוחזת היכן שהצלקת החדשה נמצאת ,גופי מרגיש כבד פתאום והכל ניהיה שחור והכל מרגיש כמו משאית שמטלטלת בכביש מפותל ואני הארגזים שנמצאים בה הזזים מצד לצד .
אני שומעת את קולו של מייק מבוהל וגם של דר ולוסי וקולותיהם מתרחקים ואני כבר במקום אחר.
"איזבלה" אני נמצאת במקום חשוך,"איזבלה" הוא קורא לי אבל אני לא מצליחה לזהות את הקול,דמעות ניקוות בעיני כי אני יודעת שאני צריכה לרוץ לכיוון הקול אבל אני לא יודעת למה
"איז" דין מדמם על הרצפה,אני זוכרת את הרגע הזה,הוא מביט בי מבט אחרון וזה מבט של אהבה.
"דין!" אני צורחת ורצה לכיוונו אבל הוא רק הולך ומתרחק "לא!"
"איזבל אני צריכה לספר לך משהו" אני נמצאת מאחורי סורגים,נורה מושיטה לי את ידה הדקה ואני מושיטה לה חזרה "איזבל" היא אומרת ופיצוץ גדול גורם לצפצוף חד באוזני .
עיניו המשונות של דר שוב מופיעות ואז הכל חשוך.
שקט.
אני מתעוררת כשקרן שמש יחידה פוגעת בפניי.
אני משפשפת את עיני וכאב חד מפלח את מצחי,אני נאנקת בכאב וזה גורם לתזוזה במיטתי.
אני מביטה לכיוון התנועה ולצד המיטה ישן דר כשראשו ליד בטני.
אני לבושה באותה שמלה כמו אתמול,כנראה התעלפתי
