"מה?" אני מביטה בהלם בנערה ירוקת העניים שמתחזה לי. אריק עדיין מביט בה המום ושמה של הנערה מחלחל בי ומשהו אומר לי שאני יודעת מיזו
"זו ארוסתך" אני אומרת לאריק והוא מהנהן
"רגע, מה?" הוא מביט בי ועיניו משקפות עוצמה "את זוכרת? איזבלה נזכרת?"
" אני מתחילה , " אני אומרת בשקט וחיוך קטן עולה על שפתיו
"אריק מה נעשה עם איימי?" גיל שואלת
"למה היא מתחזה אליי?"
"כדי שירחמו עליכן " מייק מצטרף, הוא לבוש מעיל עור חום מעל לגופייה לבנה ומכנס קצר שגזור בברכיו "אריק אני והמורדים יוצאים לבדוק את השטח . יש לנו מרגל וצריך להיפגש איתו כדי לבדוק אם ג'ייק באמת..." הוא מביט בי
"מת" אני משלימה אותו והוא מהנהן
"אסור לנו לחשוף את עצמנו עכשיו "
"מאוחר מידי לזה, רוי וסול יצאו עם משלחת ואנחנו התגבור. אני והמורדים יוצאים בעוד כמה דקות"
"שהמורדים יצאו" קול עבה נשמע מאחורי אני מסתובבת ונוכחותו של מריאן משתיקה את כל החדר
"אתה איזבל ואריק באים איתי עכשיו" הוא לא מחכה לאישור הוא רק מסתובב וממשיך לחדרו . אני מביטה על אריק ומייק שמביטים אחד על השני ויוצאים אחריו "בואי בל" מייק אומר לי ואני מצטרפת.
"איימי..היא בוגדת?"
"אני בטוח שמאיימים עלייה"מייק אומר "כך עשו איתי"
"ואולי גם עם דר"
"דר עשה זאת מבחירה שלו" אריק מתרגז "לא היה לו מה להפסיד בשביל כולנו הוא היה מת כל השנים האלו"
אנחנו מגיעים בסוף לחדרו של מריאן
חדרו לא גדול, הוא המנהיג של הפראים אבל לפי מה שהבנתי אריק מנהל את מקום המסתור . אני לא יכולה לא להביט בו ולחשוב על הצלקות של אריק ומה שעולל לדר .
הוא לא מביט בי. הוא בז לי ואם זכרוני אינו מטעה אותי הוא גם לא מאמין שאני פרא ,טוב..חצי. משומה יש בי צורך להסתיר את הצלקת של מצחי עם הפוני
"איפה לוסיאן?" השקט נשבר כשאריק מעז לדבר מריאן פוקח את עיניו ומביט בנו "המןעצה החליטה החלטה. מידע מודיעיני מסר לנו שהם מעבירים פראים במשאית שתצא עוד יומיים בצהריים מצפון אריה במשאית הזו יהיו המון פראים ואחד מהם זה סאורן"
"אני והמורדים נצא עם שחר"
"אל תמהר כל כך אריק. המועצה החליטה שהיא שולחת צוות מצומצם ובגלל שאתה ומייק מכירים הכי טוב את הלוחמים משני הצדדים אתם תבחרו מי אלה יהיו"
"כן אדוני" שניהם עונים בצייתנות
"אוקי אז למה אני פה?" עיניו מופנות אלי כאילו רק עכשיו שם לב לנוכחותי "את הפתיון כמובן" המבט הקר שלו מקפיא את גופי
"-בשום פנים ואופן"
"אין סיכוי!" אריק ומייק קמים ממושבם בכעס
"היא רק יצאה משם מריאן!" מייק מתנגד אריק חוזר לשבת ועוצם עיניו. הוא יודע שאי אפשר לפנות למריאן בצעקות וכעס כי כלום לא מוציא אותו ממקומו הנוח
"אריק תגיד משהו!" מייק רוטן
"נצא עם שחר"הוא מביט במריאן וקם
"מה?" אני שואלת בלחש
זה יהיה צוות מצומצם של שלושה " הוא מדבר בגבו אלינו "אני מייק ואיזבלה" ויוצא מהחדר"
משאיר אותי ואת מייק מעכלים את מה שאמר
