אני נבהלת מצעקתו ונופלת אחורה.
הפרא משליך את הקופסא הצידה ורץ אלי,אני מכסה את פני מפחד שיפגע בי ואז פתאום הפרא נופל על השלג הקר וגופו רוטט
אני מרימה את ראשי לאט ומזיזה את ידי מעיני רק כדי לראות מה קרה.
הבחור שכנראה הממונה עליו מכוון מין שלט אליו "תתנהג טוב!" הוא בועט בו
עושקים רבים רצים אלינו ועוזרים לי לקום
"אני נורא מצטער " הבחור מנקה את חולצתו מפתיתי שלג שנשארו מהנפילה "הוא מאוד בעייתי"
"נפגעת גבירתי?" אחד העושקים שואל ואני מנידה בראשי.
אני מביטה בפרא ששכוב על הרצפה בחוסר אונים. שערו גזור בצורה נוראית ומגיע לכתפיו ועל חזהו הערום צלקות רבות.
"אתה צריך להשתלט על הפרא הזה!" העושק צועק על הבחור ומרים את השוט שקשור לגבו
"אין צורך לזה!" אני צועקת והעושק מסתובב אליי
"גבירתי החזקת פרא כוללת אחריות רבה ועליו לשאת בתוצאות "
"זה נכון גבירתי" הבחור המסכן אומר ומרכין את ראשו "אני נורא מצטער"
"אני סולחת" אני אומרת בהחלטיות "תחזיר בבקשה את השוט למקומו"
העושק מחזיר אותו ומביט בי בכעס
הוא פשוט עשה מה שאני אמרתי לו רק בגלל שאני ביתו של הנשיא
"נצטרך להעניש אותו איכשהו" אחד העושקים אומר
"הפרא הזה פראי מידי ,תוציאו אותו להורג ועונשו של התושב יהיה שלא יהיה לו עוד עבד שיעשה במקומו את העבודות הקשות" הוא בועט בקופסא והבחור מצטמק וכואב על מה שבפנים
"תודה אדוני " התושב אומר ומסתלק משם במהירות עם הקופסא הפגומה
"אי...איזבלה" הפרא מתרומם מעט בעזרת ידיו,שערו נופל על פניו
"תשתוק!" אחד העושקים בועט בו
ריח מוזר נישא באוויר ואני לא יכולה להצביע של מה הוא.
העושקים מרימים את הפרא בשתי זרועותיו וראשו נפול.
"איזבלה.." הוא שוב אומר והעושק מרים את ידו כדי להרביץ לו
"לא!" אני שוב עוצרת אותו
"אני רוצה לשמוע למה הוא התנפל עלי ככה"
"הם פראים גבירתי,זה כל מה שהם יודעים לעשות"
"אל תקשיבי להם" הוא ממלמל "את אחת משלנו איזבלה"
"שמי הוא איזבל" אני אומרת בכעס "אני אזרחית ומתורבתת ולעולם לא איהיה משלכם"
הפרא מרים את ראשו ועיניו בורקות "זה לא נכון,את לא עצמך כרגע"
"קחו אותו מפה" אני אומרת במרירות כי מה שהוא אומר גורם לי לתחושת כאב חזקה שאני מנסה שלא להראות לעושקים
הם גוררים אותו מפה אך הריח הזה עדיין אופף אותי
"את בסדר עכשיו גבירתי?"
"כן," אני אומרת בנחישות ומתרחקת מהם
"איזבל" קול קורא לי ואני מסתובבת לכיוונו "הייתי צריך לדעת שאת זו שיצרת את המהומה הזו"
"מייק" אני אומרת בחיוך גדול
"מה את עושה בחוץ? את מרגישה יותר טוב?"
"כן" אני עונה מהר "מייק,אני חייבת לדבר איתך"
"קרה משה בל ? מישהו פגע בך?"לא " אני מנידה בראשי "הפרא הוא קרא לי איזבלה,כבר שמעתי שקוראים לי ככה בעבר,נער אבל לא אני לא יכול להיזכר מי"
"בל" מייק מנסה להרגיע אותי אבל משהו דוחק בי להמשיך
"אני משלהם" אני מרימה מבטי אליו "הפרא אמר שאני משלהם,למה שיאמר את זה?"
מייק מביט לצדדים ומושך אותי לפינה ליד אחד הבתים
"תירגעי קודם" הוא עוטף את פני ומרים אותם אליו,ידיו מכוסות בכפפות וזה מרגיש כמגע חמים.
"הם יהרגו אותו,זה טוב נכון?"
"הם פראים בל" הוא אומר בכאב לא מוסבר "כמה שפחות יותר טוב" הוא מצמיד את גופי אליו ומחבק אותי "יום אחד את תביני" הוא לוחש לעצמו
"אני מרגישה יותר טוב"אני אומרת לתוך חזהו
"בואי נחזיר אותך הביתה"
אנחנו הולכים שלובי זרועות במקום בו יש המון מוכרים של כל מיני דברים ,שמתי את הכובע שוב על פני ראשי כדי שלא יזהו אותי
לפתע אנחנו עוברים ליד חנות פרחים וריח מוכר עולה אל אפי,אותו ריח שהרחתי ליד הפרא ההוא.
אני מסתובבת ומבינה מאיפה הוא מגיע
הריח הוא ריח של ורדים.
