אני מתקדמת אל עבר המדרגות.
הדלת נפתחת ואור חזק נכנס.
באינסטינקט אני נצמדת לאחד העמודים ומתחבאת.
אלו שני אנשים לפי כובד צעדם. כשהם מתקדמים לכיווני אני יכולה לראות את פניהם, ג'ייק ועושק שלום, הם גוררים משהו....מישהו.
רגלייה נגררות על הרצפה וגופה שמוט בידהם.
"אני חושב שהתא הזה יספיק לה" ג'ייק אומר בקול צרוד , אני יכולה לדעת שהוא מחייך רק לפי קצב קולו
"היא לא תעשה בעיות כשהוא פה?"
"היא גרמה למרד בכלא ושיחרורם של עשרה מורדים. אני מעדיף לבודד אותה.ובכל מקרה מחר אנחנו מוצאים אותו להורג בכיכר אז הוא לא יהווה בעיה"
"ומה בדבר איזבל?"
"היא איתנו"
אני יוצאת מהמרתף
התרגלתי לחושך כל כך שעלי ללכת עם עיניים חצי פתוחות כדי להתרגל לאור הבוקר.
השעה חמש בבוקר וציוץ הציפורים ממלא את הבית. אני מחליטה לעלות מהר לחדרי ולישון את השעתיים שנשארו לי, מחר אני אקום איזבל החדשה,מחר אני אגלה הכל.
"איזבל" דפיקותיו הרכות של דר מעבר לדלת.
אני לא עונה לו למרות שאני ערה.
אני יושבת מול המראה ומסדרת את עצמי. שיערי פזור ונופל על כתפיי ולחיי אדומות, אני לובשת את המדים הרגילים ופותחת את הדלת
"איז- יופי את מוכנה. חייבים לצאת" הוא מחייך ומסתובב. משהו מפריע לו אני רואה את זה בעיניו
"דרטניאן" אני אומרת והוא עוצר ידיו קפוצות
"מה אמרת איזבל?"
"שנלך מכאן"אני מחייכת ומצביעה על הצד השני של המסדרון
הוקל לו "למה את רוצה לצאת דרך הדלת האחורית?"
"רבתי עם ג'ייק" אני משקרת "לא בא לי להתקל בו הבוקר"
"וואו" הוא מתקדם לעברי "ריב רציני.?"
"קצת"
"על מה?"
"על...נורה" אני ממש טובה בלשקר,זה כנראה עובר במשפחה
אנחנו מתקדמים אל עבר הדלת האחורית "מה בקשר לנורה?"
"אני רוצה לראות אותה. אני רוצה לדבר איתה"
"את יכולה לדבר איתי "
"אני לא יודעת כלום עלייך דר" אני אומרת בקשיחות אנחנו כבר בשביל בדרך לבית הספר
"אנחנו כבר חברים שנה שלמה איזבל,את לא זוכרת כלום עליי"
"ראיתי את לונה" אני משנה נושא "באותו יום,עם ליה ועוד שני פרארים אחרים שהביטו בי מוזר והם מוכרים באופן מוזר
"כמו הפרא הקודם שהצלת ממוות? זה עם ריח הורדים? הם כולם נראים אותו דבר פשוט איזבל"
"הפרא הזה.." האו קרא לי איזבלה,הוא מוכר לי ואני יודעת את שמו. בטוח הוא יודע משהו "תודה!" חיוכי מתפרס על פני אני מנשקת את דר ורצה
"מה...איזבל" אבל אני רחוקה מכדי להקשיב
