השמש קופחת על פני וגורמת לי להתעורר. כמה זמן ישנתי?
אני מנקה את עיגלי הזיעה שהצטברה על שפתיי ומצחי.
אולי הגיע הזמן לחזור.
"איזבל!" קול קורא לי וגורם לי לקפוא "איזבל!" זה דר. הוא מחפש אותי "איז-" הוא רואה אותי יושבת על הדשא .
"הו איז" הוא מתקרב אלי ומחבק אותי. פניו רגועות ומלאות הקלה ואושר " דאגתי לך כל כך" ידיו עוטפות אותי והוא מנשק את צאוורי
" מצטערת שברחתי ככה " אני אומרת לתוך צאוורו. הוא דאג לי נורא אני יכולה לראות את זה על פניו.
" מה קרה לך שם" הוא חופן את פני ומביט בדאגה "פשוט ברחת בלי להסביר"
"מצאתי מסמכים סודיים שאומרים שאני פרא, שאני סוג של ניסוי"
"אני בטוח שזו טעות או איזה בדיחה חולנית "
"לא...לא חושבת. זה לא מרגיש ככה"
הוא מנשק את ראשי ואני עוצמת את עיני למגע שפתיו.
אני מרגישה באהבתו ומצטערת על שאני לא מרגישה ככה. הוא יכול להיות בעל טוב בשבילי. הוא אוהב אותי
"לא היית צריכה לברוח ככה. את יכולה לספר לי הכל " הוא מזיז שערה שנתפסה בשפתיי "בסדר?"
"בסדר" אני מחייכת ומנשקת אותו.
-אריק-
אנחנו קרובים. כבר עוברים את העצים ומגיעים אל האחו.
ליבי פועם בחוזקה כי אני יודע שאני הולך לפגוש אותה ואני כל כך מתגעגע.
אני יכול לראות כבר את הגדר ואת החלק בו ליה יצאה. עוד מעט ואוכל להרגיש את עורה החם ולהריח את ריחה המתוק .
-איזבלה-
הרוח מתחזקת ומעיפה קצוות משערו על פניו.
הוא מחייך חיוך קטן ואני כמו השתקפות עושה כך גם.
הוא נוגע קלות בפני.
ידו האחרת מתרוממת וחופנת את פני.
מגעו עדין,כמעט מהוסס.
עיניו המשונות נעוצות בעיני בעוד הוא מחליק את קצות אצבעותיו מתחת לסנטרי ומרים את פני אל פניו.
-אריק-
ליה מחייכת אלי
"אתה מוכן?" ואני לא יכול להסיר את החיוך
"אני לא יכול לחכותו" אני אומר ואנחנו עוד רגע בפרצה.
"אז קדימה אתה ראשון" ואני מתחיל לרוץ
-איזבלה-
אני מרגישה שבויה כל כך שאני לא יכולה לזוז.
