המסדרון ארוך וצר ובמקום קיר יש חלון אחד ארוך. לוקח לי כמה שניות להתרגל לאור וכשזה קורה אני רואה צמחייה גדולה מתחת ונדמה שאני קומה שנייה או שלישית .
אני סורקת את האיזור, כמעט בכל פינה יש מצלמת אבטחה.
אני שמה על פני אשרת אושר ומתקדמת בחצי דילוגים אל עבר מה שנדמה לי הסלון .
"אהובתי!" דר יושב על הספה ומוריד את הספר שהוא קורא רק כדי להביט בי ולחייך. בעיני אני מחפשת איפה להקיא מרוב גועל. "דר" אני מחייכת אליו ומתיישבת לידו "היה לי סיוט נורא" אני אומרת ופניו הופכות מודאגות "חלמתי שפראים תוקפים אותי ואני לא מצליחה לזוז,הפראים האלה נוראים" אני לוקחת לגימה מכוס התה שמונחת על השולחן "איזבל יקירתי " הוא חופן את פניי בידיו ואגודלו ממששת את שפתיי "אל תדאגי את יודעת שאני מטפל בזה" האו מקרב את פני אליו ונושק לי ,משהו בי רוצה להמשיך ולחבק אותו-את הגבר שלי . אבל משהו אחר רוצה לדחוף אותו רחוק ולתת לו כדור בראש,אני מאזנת בין השניים "אני יוצאת לטיול" אני אומרת בחיוך
"טיול? לאן?"
"לא יודעת,להסתובב סתם-"אני מביטה אל מאחורי מרק ורואה אישה מסתתרת ליד המשקוף ומביטה בנו,אני מייד מזהה אותה ולא יכולה שלא לפלוט "נורה" שמ יוצא מפי בקלות כזו כאילו אני אומרת אותה כל יום. אני קמה מהספה ומתקרבת אליה לאט. אני יכולה לראות ברק בעיניה אבל גם עצב
"איזבל" קולה שביר,היא מנסה לא לבכות "את מתנהגת כאילו לא ראית אותי המון זמן" היא אומרת,נכון אני אמורה להיות בדמות שהם בנו לי "פשוט.."אני מתחילה לומר "פשוט היה לי חלום רע שאת אינך ופתאום נזכרתי בו" אני מפסיקה לדבר ופשוט מחבקת אותה חזק,זרועותייה עוטפות אותי בחום ואני לא מצליחה להיזכר מתי חיבקנו אחת את השנייה,גם לא כשחיינו בנמיה. דמעות זולגות מעיניה על כתפיי וחיבוקה הופך צמוד יותר "זה בסדר,אני פה" שערה מסודר באותה תסרוקת מוכרת,רק פניה רזות כאילו לא אכלה ימים.אני נזכרת שראיתי אותה במרתף כלואה ואת הפיצוץ,אני נזכרת שראיתי אותה בטלויזיה שאיימי לצידה-איימי!
"איז" קולו של דר מצמרר אותי ואני ונורה פוסקות את החיבוק . הוא קם מהספה ומתקרב אלינו,ידה של נורה אוחזת בזרועי כאילו היא רוצה להרחיק אותו ממני "לא אמרת שאת רוצה לטייל? אכפת לך אם אני אצטרף?" אני נושכת שפתיי ושוקלת את האפשרות להגיד לא,האם הוא יבחין שאני יודעת? האם הוא שוב ירדים אותי ויסמם אותי ופעם הבאה אני לא אזכור? אסור לי להסתכן
"דר יקירי" נורה אומרת בדיוק לפני שאני עונה "זהו ציון שנתיים למותו של דין,אני חושבת שאיזבל רוצה להיות לבד,אחרי הכל הם היו קרובים "היא מביטה ימינה ועל הקיר תלויה תמונתו של דין כמו שהיה באחוזה בזאב
דר מביט בי ואני מהנהנת "אני אשמח לקצת זמן עם עצמי "
"כרצונך" הוא אומר ונושק לי ונשיקתו חמה ונעימה ו-אני מתנתקת אך משאירה את החיוך
המשימה הראשונה שלי-למצוא את מרק
