אנחנו מתקדמים בדממה במעלה מדרגות. סול לצידי ומייק מאחור. איימי סורקת את השטח כי היא קטנה ואינה בולטת .
מרק כבר לא איתנו. הלך להעסיק את השומרים ולשמור שהמצב יהיה שקט .
איימי מסמנת לנו לעצור ולהיות בשקט,אנחנו שומעים אנשים מדברים
"שמעתי שהיא מאוהבת בו עד הגג ושלא הייתה מוכנה לחכות אפילו שאמה תחזור כדי להתחתן"
"נורה המסכנה גם איבדה בן וגם איבדה בעל הבנתי שהיא ממהרת לפה ..החתונה תתחיל בעוד פחות משעה "
הקולות הולכים ונעלמים ואיימי מסמלת להמשיך .
איזבלה:
קלואי מחייכת וכנראה מדמיינת את עצמה יום אחד ככלה.עינייה נוצצות ואני מקווה שתתחתן הן תישארנה כך.
דפיקה חלושה בדלת והיא נפתחת מעט. אני יכולה לראות את קלואי במראה ומבטה עובר לפחד ,היא כנראה חוששת שזה דר
"זה מזל רע לראות את הכלה בשמלה" אני אומרת
"אני לא יודע אם להגיד מזל שאני לא החתן " הוא נכנס לחדר ועיניו מחויכות. הוא לא מביט בבגדיי ןבשמלה הנוצצת אלה בפני שאפילו לא מאופרות.
"מרק." אני אומרת בנשימה אחת וקלואי ישר מזנקת עליו ומחבקת אותו
"מרק אתה פה!"
"לא יכולתי לחכות לחלק של אני מתנגד "הוא פורע את שערה ומחייך. "קדימה חייבים לברוח"
"אני עם השמלה"
"מצויין זה יראה יותר דרמטי" ידיו עוטפות את ידי בחום
"ומה אם דר יראה אותנו? איך נברח בכלל?" " בדקתי והוא עוסק באירגונים לחתונה. עכשיו קדימה "
"אני חייבת לעשות משהו לפני. " קלואי אומרת ויוצאת מבלי שנוכל בכלל להגיב.
אני מביטה המרק מבלי להאמין שאני סוף סוף עושה את זה.
אנחנו יוצאים בשקט מהחדר והולכים לאורך המסדרון. אני בוטחת בו אך כשאר אני חושבת על אם ניתפס גופי רועד.
בסוף המסדרון אנחנו מגיעים למדרגות.שמחתי נתפסת בשישה שעומדת בפינה ואני מושכת אותה אלי. דר אוחז בידי בחוזקה ומחייך .אנחנו יורדים במורד המדרגות בשקט שגם אם יראו אותנו זה יראה נורמלי לחלוטין.
"מרק חכה שנייה" אני נעצרת והוא יחד איתי "זה מטורף. המקום סגור לחלוטין ויש כל כך הרבה שומרים....ואני מפחדת "
הוא מביט בעיני ברוך ומחייך "זה הרגע שלנו איז.זה הרגע שלך להתחיל חיים רגועים...איתי"
החיים שהוא מדבר עליהם לא כוללים את אריק ....ועכשיו גם אין למה,הוא איננו
"אני אוהב אותך איז. בבקשה בואי איתי"
הוא רוכן לעברי ושפתיו נוגעות ברכות בשפתיי. זה מרגיש כאילו הרגע נעצר הפחד נעלם ורק אני ומרק פה
ידיו אוחזות בשערי כאילו איננו רוצה לשחרר. הרגע הזה כל כך קסום שאני כמעט ולא מבחינה ברעש הירי,רק כאשר גופו של מרק נופל אחורה ומושך בשערי אני קולטת מה קרה- מרק נופל ומדמם.
אריק:
רעש ירייה גורם לנו להתכופף מהר. הוא לא רחוק מכאן.
אנחנו מחכים כמה שניות על הרצפה וקמים מחדש.
"מזה היה?" איימי שואלת וכאילו בתזמון מוצלח אזעקה מתחילה לעבוד
"עלו עלינו!" מייק לוחש וסול מהנהנת כאילו התכוונה להגיד את זה גם.היא מוציא מהנדן סכין קטנה וכך עושה גם מייק. אני מכין את ידיי
אנחנו ממשיכים להתקדם ונתקלים במדרגות
אני דורך על שלולית וחלקה ניתז על בגדיי אני מנגב טיפה ומביט בידיי-"דם...אבל מאיפה הוא מגיע?"
כולנו מביטים למעלה וכמו מפל מעט דם מטפטף במדרגות. סול היא הראשונה לרוץ במעלה המדרגות עד שהיא נעצרת באמצע המדרגות וצווחת אך בשקט.
מייק מזנק אחריה ואני מוציא את הסכין מהנדן ורץ אחריהם.
מרק שכוב על המדרגה ובטנו מדממת.הוא חסר הכרה וסול עומדת מעליו ללא חולצה כשחולצתה עוצרת את דימומו. לא מפתיע אותי שהיא עושה צצעד כזה במהרה. מייק בודק את הדופק ומהנהן "הוא עדיין חי" אני מוריד את השכבה העליונה של בגדיי ומניח על סול. היא אוטמת בחוזקה את הפצע ופניה נוקשות.היא לא בחורה שתפחד ממקרה כזה. איימי לעומת זאת עומדת כמה מדרגות מתחתנו ומביטה אלינו,אני חושב שהיא האמינה לרגע שזו איזבלה שם ופשוט הוקל לה .
"הוא מנסה לדבר" מייק אומר ומרק מזיז את שפתיו בלחש "איז" הוא אומר וזה מה שגורם לי לצלילות. "איפה היא?!" אני שואל בקול והוא מצביע למעלה ,לא עוברת שנייה ואני כבר רץ לכיוון אליו הוא מצביע.
איזבלה בסכנה
