כשהייתי קטנה אמרו לי להיזהר מהם, לא לדבר עליהם ולסתום אוזניים כשמזכירים אותם.
אני זוכרת את הסיוטים הרבים שהיו לי.
את הלילות ללא שינה .
אני זוכרת את התמיכה של לונה ומייק וההבנה שלהם, את הפחד בעינהם כל פעם כשדיברו על תקיפה של פרא, אמיתית או לא.
לא ידעתי יותר מזה.לא חשבתי יותר מידי.
נורה וג'ייק תמיד נראו לי אלה שמבינים, אלה שצודקים.
ואז אריק הגיע ושינה את כל עולמי, איך הוא יכול להיות פרא ובכל זאת כל כך נחמד?
אהבה, זה מה שהרגשתי כלפיו או לפחות זה מה שאני חושבת שהרגשתי.
עכשיו הכל מעורפל כל כך.
