-אריק-
אני מחכה שכולם ילכו ואז אני ניגש אליו.
הפעם הוא הגזים.
אני יודע שגם ליה מופתעת מההחלטה שלהם וגם היא הולכת למרוד בפני אביה ולכן כדאי שאעשה את זה גם,בין אם זה בשבילי,בשביל איזבלה איימי או דרטניאן.
לחשוב עליו גורם לי לכאב ראש,לחשוב עליו עם איזבלה גורם לבטן שלי להתפך
"אתה לא יכול לעשות את זה" לבסוף אני אומר. מריאן יושב על הכסא הנוח שלו וכותב על קלף את ההצהרה הוא אפילו לא מביט בי "זה בדיוק מה שהם עשו לירוקי העיניים. איך בדיוק אנחנו שונים מהם?"
הוא מרים את מבטו אלי ומניח את העט "שנים רבות ניסנו להיות שונים מהם " הוא משלב את אצבעותיו "אימך ניסתה פעם אחת לגרום לי אפילו לעבור לצד שלהם,לגלות לה סודות ומקומות. אימך הייתה בוגדת ,מרגלת ואני מצטער על כל רגע שנתתי לה"
אני אפילו לא נפגע. אני יודע מה מריאן חושב עלי ומרגיש אלי ובגלל זה אני יודע שלא משנה מה אגיד לא אצליח לשנות את דעתו,לנס הזה אני מצפה מליה.
"זה שאימי רימתה אותך אומר שכולנו בוגדים? כל מי שמעורב? " ראשו רכון אל אותו קלף
"רוב הבגידות שנעשו נעשו על ידי מעורבים,זה כולל בינהם את אימך את דר ואת לילה . "
"ואותך" הוא מרים את ראשו וגבותיו מורמות,תפסתי את תשומת ליבו.
"לוסיאן לא יודע את זה,אבל אני לא שכחתי אבא" אני יורק את המילה האחרונה מפי במרמור "אתה שלחת עושקי שלום אחרינו,סיכנת אותי ואת קטלין בשביל מה? בשביל למנוע משני מתיישבים לחפש את יקירהם. ידעת גם שיש סיכוי שאיזבל היא איזבלה ובגלל זה זו בגידה משולשת. עשית עסקה עם עושק שלום מריאן וגרמת למותה של קטלין"
הוא מניח את ידיו בעוצמה על השולחן ומביט בי במבט רצחני. מעולם לא ראיתי אותו יוצא ככה משלוותו
"אני שלחתי את קטלין להחזיר אותך הביתה! ושלחתי את העושקים בשביל לגרום לך לעזוב את כל העניין הזה של איזבלה! אתה לא תאשים אותי במותה של קטלין"
"הצ'יפ שהבאת לה,אותו צ'יפ שאת הקוד שלו נתת לעושקים גרם לאותו עושק שלום להרוג אותה. "
"שלא תעז לומר שאני הרגתי אותה! אתה יודע כמה הערכתי את קטלין וכמה לוחמת טובה היא הייתה! ברור לך שהעדפתי שזה יהיה אתה ולא היא"
שפתיו מכווצות וידיו רועדות מכעס. הוא מאגרף אותם עוצם עיניים ונושם עמוק,אני שונא את זה כי אני יודע שהוא חוזר לשלווה שלו בכזו מהירות .
הוא מתיישב באיטיות וממשיך לכתוב "מחר עם שחר תינשא לג'יליאן. לאחר מכן תיכלא ותוכל להשתחרר רק בזמנים שאישתך תרצה לפגוש אותך "
