A Cinderella Story

פרק עשרים וארבע - תקווה אמונה ומה שבאמצע

עשרה ימים לנשף

קת׳רין עמדה במרכז חלל החדר, שותקת ופוחדת כאחד. זיכרון הפעם האחרונה בו ליאם היה כועס כל כך לא הרפה ממוחה. היא נאבקה במחשבה שהוא יעשה לה משהו - נשקה היחיד היה התקווה.

מצדה השני של המשוואה עמד ליאם. יציב, איתן, זועם. הוא לא האמין שקת׳רין תעשה לו דבר כזה, שהיא תכניס את דניס לחדרה. הוא לא האמין שהיא תבגוד באמונו כך.

"ליאם, הכל בסדר,״ קת׳רין אמרה, מנסה להקדים תרופה למכה. צמרמורת עברה בה כשחשבה על מכה, ליאם לא יכה אותה שוב, היא קיוותה. "אמרתי לך, בסך הכל התחלנו לעבוד על הפרוייקט.״

״הכל לא בסדר, קת׳רין. הכל פאקינג לא בסדר,״ הוא צווח. מוציא את כל קולו, פורק את זעמו. ידו טיילה אל לחיה, ליטפה אותה. ״דווקא את, דווקא את מכולן.״ הוא מלמל. קת׳רין התקשתה בלהבין אם אמר זאת לה או לעצמו.

״את לא יודעת שאני אוהב אותך?״ לפתע השאגה נשמעה. רמה כמו שאגת האריה, מרתיעה ומפחידה כמוהו. ידו המלטפת לפתע הכאיבה ללחיה של קת׳רין. הוא לחץ על הלחי, מקבע את אגודלו תחת סנטרה. היא התפתלה תחתו, מקווה שהוא ישחרר.

״אתה מכאיב לי," ניסתה להגיד. אך לליאם זה לא היה אכפת. הוא היה כעיוור וכחירש. הדבר היחיד שיכל לראות או לשמוע היה הרגע בו נכנס לחדר. מבטו של קת׳רין היה כל כך מבוהל ומפוחד, הם ישבו כל כך קרוב אחד לשני - הוא הפריע למשהו.

"את הכאבת לי קודם," אמר בקול נוטף כאב ושיברון לב.

הוא התעלם מכל נסיונותיה של קת׳רין להגן על עצמה, הוא היה בטוח בשקר. וקת׳רין, קת׳רין הצטערה על כך שאמרה לדניס לצאת.

ליאם עמד מולה, מצל עליה ולפתע היא לא אהבה את זה. היא לא אהבה את זה שהוא גבוה ממנה בהרבה, היא לא אהבה את זה שהוא יכול להכניס אותה אל חזו ולא לשחרר. כל הדברים הקטנים האלו שאהבה - כרגע היא לא אהבה. הם היו חסרונות בשבילה - והכי גרוע - יתרונות בשבילו.

״הוא נגע בך?״ ירק ליאם את המילים. הסלידה בקולו הייתה ברורה כשמש. המחשבה על שניהם ביחד גרמה לשיערות גופו של ליאם להסתמר.

״לא! בחיים לא.״

אך קריאותיה לא עזרו, לא כשליאם מריץ במוחו מה יכל דניס לעשות לבלונדינית הקטנה שלו. הוא הביט בה בעיניים חולניות, כל כך הרבה דברים אפשר לעשות בבחורה כל כך שברירית.

כשחיוך משוגע צורף אל עיניו, ידו החלה לרוץ אל עבר אגנה. הוא רכן אל צווארה, מנסה לדאוג לכך שמחר - כשדניס יפגוש בקת׳רין בשיעור מדעים - הוא ידע למי קת׳רין שייכת, ומי לא יכול להתקרב אליה.

״ליאם, מה אתה עושה?״ גמגמה.

ליאם הרפה מצווארה, נושף קלות על המקום הרטוב והמסומן. ״רק נהנה עם חברה שלי.״