A Cinderella Story

פרק שמונה עשרה- מוחמאת

נקודת מבט קת'רין:

אספתי את שיערי לקוקו מרושל על מנת שימנע ממגע עם הזיעה המצטרבת בעורפי. 

השיעור עבר בצורה די חלקה, אך דבר אחד הרתיח את דמי- אלינור. היא כל כך מוכשרת ולמרות זאת מקום בחירתה היה בצד השורה האחרונה.

ישבתי על רצפת הסטודיו והתעסקתי עם המערכת כששמעתי צעדים מאחורי גבי. העלתי את ראשי ופגשתי בזה של ליאם. הוא רכן ונישק את שפתיי.

"איך הלך השיעור, לאב?"

קמתי על רגליי ושילבתי את זרועי בזרועו של ליאם כשאמרתי שהיה מעולה.

הוא חייך והוביל אותי אל דלת הסטודיו הראשית. רגע לפני שסגרנו את הדלת ונעלנו אחרינו אלינור הופיעה.

"אני מבינה שאת ממש בקטע של איחורים, אה?" שאלתי בציניות ניכרת, אך לא נראה כי היא שמה לב אל טון דיבורי.

"מצטערת, לא מצאתי את הנעליים."

אלינור יצאה מהדלת ונעלתי בצאתנו. כשעברנו גם את השער דרכנו התפצלו, אני וליאם פנינו ימינה, בעוד שאלינור פונה שמאלה.

"רגע, אלינור," עצר ליאם בעודה תרה אחר מעבר חצייה. "אני וקת'רין יכולים לאסוף אותך, זה בדרך."

חיוך קטן תיפס על פניי. ליאם באמת מוכן לעשות את זה, סיבוב של חצי שעה. רק בשביל שאלינור לא תצטרך לעלות על אוטובוס.

היא השפילה את מבטה והינהנה.

הנסיעה הארוכה הרגישה אורכה פחות כשליאם שם שירים אירים והתחיל לצעוק את המילים.

"הילולי הילולי הילולי הי הו!"

צחקתי והצמדתי את שפתיו לשפתיי. אלינור השמיעה קולות נגעלים מאחורה, הדבר רק הגביר את צחוקי.

כשליאם החנה את המכונית בפתח ביתה של אלינור היא הודתה לנו ויצאה בריצה הביתה.

"מוכנה לצהריים משוגעים איתי?" פנה אליי ליאם.

"אתה מתכוון ליותר משוגעים משירים אירים?" צחקתי.

"או, קת'רין, אני מתכוון להרבה יותר משוגעים."

אהבתי את הדרך בה שמי התגלגל על לשונו.

***

המכונית חרקה על המדרכה החלקה- משאירה סימן ברור לכך שהיה במקום כלי רכב. ליאם פתח את דלתי ודאג להציג בפניי את הג'נטלמניות שבתוכו.

רוח חזקה פיזרה את איסוף השיער המרושל ומחקה כל זכר לזיעה. 

האגם היה כמעט ריק, אך הדבר לא גבל בפעוטים שמתרוצצים בתחתונים ואמהות שרודפות אחריהם. אני ואמי לעולם לא היינו ככה. כשהייתי קטנה הוכרחתי להישאר בבית ולחכות שאמא תשוב מעבודתה הקבועה במעדונים.