A Cinderella Story

פרק ארבעים ואחת - שובר גלים

הים היה הפכפך. גלים גועשים רגע אחד. אולם, רגע לאחר מכן, גלים שקטים. זואי שכבה על אחד מהכיסאות הארוכים, תופסת שמש ביחד עם דניס. ליאם ניצל את הגלים הגועשים בשביל לעלות על גלשן. בעוד, קת׳רין ניצלה את הגלים השקטים בשביל לשכב על מזרן ים ולקרוא ספר. פי.ג׳י ישב על יד זואי ודניס, רק בשביל לבדוק שלא קורה שם דבר.

לאט לאט גם זואי, דניס ופי.ג׳י נכנסו למים. בכל גל גדול שהגיע פי.ג׳י תפס בידה של זואי וקת׳רין הסתירה את הספר בבגדיה הרטובים.

״ביום יום זה נסבל, אבל בים זה שיגעון. במיוחד בים של מיאמי!״ קראה זואי כאשר התקרבה אל קת׳רין. ״תורידי את הבגדים ותישארי בבגד הים.״

קת׳רין ניצלה את העובדה שספר מסתיר את עיניה וגלגלה אותן. ״אני אעשה מה שבא לי, זואי.״

״גם אני. ואל תתפלאי אם זה יכלול מספריים. אז קדימה, להוריד את השקים.״

קת׳רין רק נשפה וקמה מהמזרן. יודעת שעם זואי לא מתווכחים. היא חזרה כמה דקות לאחר מכן, כשרק בגד ים שלם מכסה את גופה. הגלים בים נהיו גדולים יותר, אולם, הדבר לא מנע ממנה להמשיך לקרוא את ספרה.

זואי צחקה בקול כאשר דניס סחב אותה על כתפו וזרק אותה על אחד הגלים החזקים. צביטה הרטיטה את ליבו של פי.ג׳י והוא קיווה שהעינוי יחלוף.

ככל שעבר הזמן, כך כולם מצאו עצמם קופצים יחד עם הגלים. כולם מלבד קת׳רין. חוסר הבגדים בגופה לא הוביל לחוסר התעניינותה בספר. הרבה זמן לקח עד שמצאה ספר טוב שלא עוסק באהבה.
״אהבה זה חרא,״ כך היא אומרת מעכשיו. בכל זאת, איך אפשר להאשים את קת׳רין הקטנה? עד שידעה אהבה, האהבה לא ידעה אותה.

הרעשים של דניס וזואי הסיחו את דעתה מהספר. היא הרימה את ראשה כדי שמבטה יתלכד בליאם, המתקרב אל החוף. מתקרב אליה. רק עכשיו שמה לב כי המזרון שלה כבר הרבה יותר רחוק מהחוף.
כאלו ידע שהיא מביטה עליו, הברונטי הרים את ראשו, מבטו הצתלב בשלה.

ואז זה קרה.

רגע אחד היא שומעת את זואי צועקת, ורגע לאחר מכן, היא עטופה בזרועותיו של ליאם שגבו מופנה אל לב הים. מוגנת לגמרי מהמים בתוך זרועותיו של ליאם.

גופו נדבק אליה, והיא התפללה שלא ישמע את ליבה המאיים לצאת ממקומו. הם נשארו כך כמה רגעים. גם כאשר הסכנה חלפה.

הבל פיו מדגדג את אוזנה, היא שואפת עמוק ומכילה את ריחו. הריח כל כך מוכר והאהוב.
הרגעים שקת׳רין קיוותה בכל ליבה שישארו לעד יתמוגגו. ליאם ניתק את גופו מגופה.

״למה זה היה טוב?״ קת׳רין הייתה הראשונה לדבר.

״בסך הכל הגנתי עלייך מהגל. אני לא נוראי כמו שאת חושבת שאני.״ קולו הקשיח.

״טוב, אמ, א-אני יכולה לדאוג ל-לעצמי,״ גמגה. קולה התנדנד, גופה רעד. ״אז תודה אבל לא תודה.״

ליאם גיחך בזחיחות, הרים את ידיו כחף מפשע וסובב אליה את גבו.

קת׳רין השפילה מבטה למים. גל קטן דוחף אותה קדימה. היא מועדת, אך לא נופלת. היא לא יכולה ליפול. רק דמעותיה יכולות.

הברונטית דגה את ספרה הספוג מהמים ולקחה עמה את המזרון. לפתע, כבר לא היה לה חשק להשאר במים.

ליאם ופי.ג׳י שיחקו דמקה בחוף. למרות תפילותיה של קת׳רין, ליאם ראה אותה בוכה. זה לא היה אמור לכאוב לו - אבל כולם יודעים, אמור זה רק שם של דג.

***

היום עבר מהר מדי, ודבר לא השתנה. זואי ודניס התקרבו. פי.ג׳י קינא. ליאם ניסה להסיח את דעתו של פי.ג׳י. קת׳רין, טוב אף אחד לא ידי מה באמת קורה איתה, היא לא נמצאה בחדרה או בחוף.

כאשר השעה הייתה אחת עשרה בלילה הבנים יצאו לחפש אותה. זואי נשארה למקרה שהיא תחזור.

היה זה בסביבות השעה אחת בלילה כשחזרה אל בית החוף. רק זואי הייתה נוכחת בסלון. הדלת נפתחה לאיטה וצחוק נשי וגברי נשמע מצדו השני. קת׳רין נכנסה מלווה בגבר.
הגבר נראה היה בגילם. שיערו היה מעט אדמדם ונמשים עטרו את לחייו.

״היי,״ זואי אמרה, מביטה בשובבות בקת׳רין וקורצת לה. קת׳רין השיבה לה גלגול עיניים.

״היי,״ השיב הבחור הזר. ״אני ארמונד.״

זואי קפצה בקלילות מהספה ורצה לעברו. ״זואי,״ ענתה ולחצה את ידו, מבטה עדיין היה תפוס בשל קת׳רין. עיניה החומות היו אדומות. ״אז, מה אתם ילדים שובבים עשיתם עד אחת בלילה?״

ארמנוד חייך בנבוכות ושיחרר מעט את אחיזתו במותניה של קת׳רין. ״כלום, למען האמת. מצאתי אותה ישנה באחד הפאבים. אני חושב שהיא שתתה קצת יותר מדי.״

זואי הביטה עמוק יותר מקת׳רין, לא מבינה איך פספסה זאת קודם. גופה התנועע הלוך ושוב. ראשה הסתובב.

לפתע הדלת נפתחה שוב. ארמונד וקתרין עפו קדימה, חושפים את הליאם, פי.ג׳י ודניס.

מבטיהם ננעצו בקת׳רין והאדמדם.
״מה קורה פה?״ דניס היה הראשון להתפרץ. ״למה לא הודעת לנו שקת׳רין הגיעה? למה היא נראית שתויה? ומי אתה לעזאזל?״

האווירה התקררה. אף לא אחד פתח את פיו.
״נו!״ המשיך דניס.

״היא הגיעה עכשיו והשתכרה. זהו,״ ענתה זואי בקצרה.

״ומי אתה?״ דניס הפנה מבטו אל הבחור הרביעי בחדר.

״ארמונד,״ הוא ענה. ״מצאתי ככה את קת׳רין, כדאי שתשכיבו אותה לישון.״

״אל תתן לי עצות מה לעשות איתה!״ דניס התפרץ. פניו התאדמו. משהו בארמונד הזה לא מצא חן בעיניו. ״אם אני ארצה ממך עצה אני אבקש. עכשיו, אני מבקש שתעזוב.״ אמר בבוטות.

״אתה באמת רוצה שאני אעזוב אותה?״ הוא ענה בחיוך מתגרה. מתגרה על כך שהוא זה שמחזיק בקת׳רין.

דניס גלגל עיניו. הוא הניח זרועו על מותניה של קת׳רין וצפה באדם שהספיק לשנוא בשתי דקות שהוא מכיר אותו עוזב.

״אני עולה להשים אותה בחדר שלה,״ אמר, הסתובב, ועלה במורד המדרגות.

השלישיה נשארה לעוד כרבע שעה ואז התפזרה בחדרים גם היא.
ליאם היה האחרון שנכנס לחדרו. הוא פתח את דלתו ובהיסח דעת הדליק את האור. חולצתו הספיקה להזרק על המיטה כאשר הבחין בדמות בלונדינית מתולתלת על מיטתו.

״מה לעזאזל? ויוטה?״