A Cinderella Story

פרק ארבעים ושש- לא פרידה

הרגע הזה שאת מוצאת סיפור מהמם על הארי שהתחלת לכתוב פעם וזה הסיפור הכי טוב שכתבת אבל את לא זוכרת איך הוא ממשיך אז את לא יכולה לכתוב אותו... באסה.

זואי עמדה בפתח הדלת, ידה שלובות ורגלה טופחת על הרצפה בחוסר סבלנות. היא תפסה על חם את אלינור גונבת מהן.

״אלינור,״ אמרה. ״יש לך משהו להגיד לי?״. אם אלינור באמת גונבת מהן היא לא רוצה לגעור בה, זה לא יוביל לכלום.

הברונטית הנבוכה פצתה את פיה על מנת לדבר, אלא שאז דלת האמבטיה נפתחה ודמות מוכרת יצאה משם, שקיות ריקות בידיה.
״זואי!״, קראה פטריסיה. ״חשבתי שאתם חוזרים עוד שבועיים.״ לפתע פניה הפכו למאויימות. ״קת׳רין לא פה, נכון?״

זואי נשארה עומדת בפתח הדלת. לא מבינה מה אימה של קת׳רין ואלינור עושות בחדרן. החדר היה הפוך. בגדים זרוקים בכל מקום, בגדים שזואי לא ראתה מעולם. המזוודות עדיין על ידה והיא לא התכוונה לזוז עד שתבין מה קורה.
״מה אתן עושות פה, פטריסיה?״ שאלה. ״מה זה כל הבלגן הזה?״

אלינור הוציאה את המגירה מהמקום ושפכה את תכולתה על מיטתה של קת׳רין. פטריסיה התיישבה על אחד מהכיסאות ותהתה מאיפה להתחיל.
״זוכרת שתמיד התלוננו על הבגדים הזרוקים של קת׳רין ועל זה שהיא לא מטפחת את עצמה? טוב, לא עוד!״

זואי פערה עיניה ופיה נמתח בחיוך. היא נכנסה אל החדר, מניחה את המזוודות על יד מיטתה. ״קת׳רין תרצח אותך.״

המבוגרת צחקה. ״קת׳רין צמחונית, מצבי טוב. רוצה לעזור?״

הברונטית נמוכת הקומה התלבטה מעט. אולם הזדמנויות כאלו מגיעות פעם בחיים, ולהשתלט על ארונה של קת׳רין היה חלומה מאז שפגשה אותה. ״זה הולך להיות כיף.״

***

ליאם נע מעט במיטתו, חום הבוקר מתחיל להשפיע על גופו. השמיכה הדקה כבר באמצע הלילה זרוקה על מטיתה, ביחד עם הכריות.
לליאם היה סיוט הלילה, אותו הסיוט שהיו לו בכל הלילות האחרונים - המוות של ויוטה. המשאית שפגעה בה, הדם שנזל סביבה. בכל בוקר ליאם היה משתגע מחדש. הרי הוא ראה את ויוטה, הוא שמע אותה, הוא הריח אותה, הוא נגע בה. זה לא הגיוני.

על אף שהיה משוכנע שויוטה בחיים, הוא מעולם לא מחל לעצמו על שלא שמר עליה באותו הלילה. הוא יכל לעצור אותה, למנוע מהמשאית לדרוס אותה, או לפחות לקחת פרטים מבעל המשאית.